חרם על טורקיה? נראה אתכם נגד ישראכרט

לפני מספר ימים, באחד הצמתים העמוסים בגוש-דן, צדה עיני שלט, שנתלה בגאון מאחוריה של מונית: "אני ישראלי גאה - מטורקיה לא קונה". ואכן, אם לא לקנות מטורקיה פירושו להיות פטריוט, הרי שמזמן לא נראה כאן מפגן כזה של פטריוטיות: רשתות שיווק מסרבות לשווק סחורה מתוצרת טורקיה; קבוצות של מתנדבים בפייסבוק אוספות ומפיצות מידע על תוצרת טורקית, כדי לדעת מה להחרים; מטיילים מזמינים דילים לסנטוריני במקום לאנטליה.

לפני שאורשע בחוסר נאמנות, אוסיף: אכן, רג'יפ טאיפ ארדואן וממשלתו האיסלאמיסטית הם כנופיה מבחילה של שונאי ישראל שהרוויחה ביושר את כל השינאה שהם זוכים לה כאן. ממשלת טורקיה מתגרה בבת הברית הנאמנה שלה בחוסר אחריות, צביעות ושחצנות, שהביאו למותם המיותר של 9 מאזרחיה.

אבל כל אלה הן ממש לא סיבות טובות להחרים כל דאודורנט, מקרר או פיסטוק מתוצרת אדום-לבן. ראשית, בגלל שחברות ישראליות שמייצאות מוצרים לטורקיה, או קונות ומשווקות תוצרת טורקית, מספקות מקומות עבודה למאות אלפי עובדים מקומיים. שנית, בגלל שטורקיה היא לא רק ארדואן וכנופייתו אלא גם 80 מיליון אזרחים, ביניהם מיליוני טיפשים תומכי ארדואן, אבל גם מיליוני חילונים, משכילים, שמאלנים, כורדים, נוצרים ויהודים ששונאים את ארדואן יותר מאתנו ואולי גם יצליחו להעיף אותו בבחירות, ומיליוני עובדים קשי יום שבקושי יודעים היכן נמצאת ישראל ומה ההבדל בין ארדואן לנתניהו. ישראלים שמחרימים את טורקיה כולה, מענישים את הטורקי הממוצע ומצ'פרים את ארדואן בהבל תעמולתי.

להחרים מדינה שלמה?!

להחרים מדינה ידידותית שלמה בגלל מעשיה המכוערים של הממשלה שלה, זה צודק וסביר בערך כמו החרמות המטופשים והכושלים נגד ישראל, שמוכרזים באירופה כל שני וחמישי. ומעניין שדווקא אותם טיפוסים מתלהמים, שנבהלים מכל חרם קיקיוני נגד ישראל, הם הראשונים להצטרף למצהלות החרם על טורקיה, ושדווקא אותם יפי-נפש, שזועקים כל הזמן נגד ה"מצור" על רצועת עזה, ממהרים להצטרף לכל יוזמה הזויה להחרמת תוצרת מההתנחלויות ביהודה ושומרון.

והסיבה השלישית, והמכרעת, נגד כל החרמות הללו, היא שפשוט אין להם סיכוי. כי אנשים פרטיים אינם מסוגלים להחרים מדינות. היו מקרים בודדים, כמו המקרה של דרום אפריקה, שבהם מדינות הצליחו, בפעולה נחושה ומלוכדת, לכופף מדינות אחרות באמצעות חרם כלכלי. חרם של צרכנים פרטיים על מדינה שלמה מעולם לא הצליח.

אנחנו חיים בעולם גלובלי, שבו המכונית נמכרת כמותג יפני, אבל מרבית בעלי המניות של החברה הם אמריקנים, המעצב איטלקי, השילדה מיוצרת בסין, הצמיגים בבורמה, מהנדס המנוע גרמני אבל המנוע עצמו מיוצר בקוריאה באמצעות סכיני חיתוך ש"ישקר" הישראלית מייצרת בתפן, סליחה, מתכננת בתפן אבל מייצרת במפעל בטורקיה. עולם שבו לכל חברה בינונית ומעלה - כולל טבע, נטפים ומכתשים אגן - מפזרת את מפעליה ביבשות שונות.

לא מזמן קניתי תבנית בישול, שעל עטיפתה צויינו שלוש ארצות ייצור שונות: טורקיה, סין ורוסיה. אפילו הממונה על התקינה במשרד התמ"ת לא ידע את פתרון החידה - וייתכן שכל התשובות היו נכונות. כיצד ניתן להגדיר מה היא "ארץ הייצור" של מוצר מסויים? מה המשמעות של הגדרה כזאת? ואיזו תועלת תביא למדינת ישראל החרמה של מוצר בגלל "ארץ הייצור" שלו - מתוך "פטריוטיות?"

ומאותן סיבות בדיוק, גם הצהרות ארדואן על חרם, כביכול, נגד התעשייה הישראלית הן שטות והבל. הפקידים הטורקים, שצובעים מל"טים ישראליים בדגלי טורקיה ו"מבטלים" עסקאות שכבר בוצעו - הם אלה שעושים צחוק מעצמם ומוכיחים דווקא את עוצמתה וחשיבותה של התעשייה הישראלית.

פטריוט? תדאג למדינה שלך

עצה קטנה למחרימי החרמות: אם אתם באמת פטריוטים, כלומר, רוצים את טובתה של המדינה שלנו - נתבו את אנרגיות החרם שלכם למקום אחר. ותתחילו בקטן, בצרות שמתחת לאף שלכם. ישראל סובלת מאינספור עוולות ובעיות צרכניות. הבנקים, רשתות השיווק, האופנה והפארמה, חברות התקשורת והאנרגיה "שלנו" עושקים אותנו - כלומר, את הלקוחות והעובדים שלהם - על ימין ועל שמאל, ואין פוצה פה ומצפצף.  

מדי שבוע מתפרסמות כאן ידיעות על עוול צרכני או חברתי שמבצעת אחת החברות המסחריות הגדולות במשק, וגוררת אחריה מבול של טוקבקים בנוסח: "להחרים אותם", "להעניש אותם בכיס, שיכאב להם", "לא קונה שם יותר".

דוגמאות: ישראכרט שכרה את ג. יפית לשכנע לקוחות תפרנים לקחת הלוואות ; פלאפון מחייבת לקוחות על שירותים שלא הזמינו; לקוחה טוענת שאופטיקנה גבתה ממנה 1,000 שקלים יותר מדי; בנק לאומי אישר ליו"ר, איתן רף, "מצנח זהב" של מיליוני שקלים; רשת ויקטורי הורידה את שכר עובדיה, באמתלה של הסכם קיבוצי.

איפה החרם על אופטיקנה?

פטריוט אמיתי אמור להיות מודאג ממעשים כאלה, להילחם בהם, לשאוף שלא ישנו ולא יקרו בארצו. אתם, הקוראים, הלקוחות, הבטחתם להחרים את כולם, אפילו את ג. יפית וכל מוצר ומוצר שפרסמה מימיה. ואיפה החרמות? 

חרם של לקוחות על חברות, בניגוד לחרם על מדינות, עשוי להיות כלי אפקטיבי לשיפור שירות ללקוח, יחס לעובדים או התייחסות לסביבה. החברה, ולא ארץ הייצור, היא השם והכתובת של המוצר, ואם חברה עושה משהו שאינו מוצא חן בעינינו - אפשר להפסיק לקנות ממנה.

לחברות, בניגוד למדינות, יש אינטרס ממוקד בהשבעת רצון הצרכן. מקדונלד'ס הפכה בשנים האחרונות את עורה ויצרה לה תדמית בריאותית, כי היא הבינה שזהו רצון הצרכן. יש מדינות מערביות שבהן המחירים מסומנים אפילו שהחוק אינו מחייב זאת, כי זהו רצון הצרכן, והרשתות יודעות שאם המחירים לא יסומנו - הצרכן יערוק לרשת אחרת. השבדים והנורבגים לא יצליחו להחרים את מדינת ישראל - אבל הם הצליחו להעמיד את רשתות השיווק שלהם במקומן.

איפה החרם החילוני?

ציבור הצרכנים היחיד בארץ שעומד על שלו הוא הציבור החרדי. אם הבשר על המדף בבני ברק אינו גלאט כושר - הוא יחכה לזבובים. ואם הרשת פותחת את הסניף בפלורנטין בשבת - הסניף בבני ברק יהיה שומם. מה הפלא שהרשתות נכנעות להם? אם החילונים כל-כך רוצים לקנות ב-AM:PM בשבת, איפה החרם הנגדי? 

אכן, יש, מדי פעם, גם בציבור הלא חרדי, יוזמות מקומיות מרעננות של מודעות צרכנית. שמענו גם על סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן שהחרימו לאחרונה את קפה גרג, בטענה שהוא יקר מדי. יוזמה נאה, במידה והטענות מוצדקות. אבל כמה סטודנטים באמת הצטרפו לחרם, וכמה זמן הוא יימשך? וכמה חרמות כאלה קמו והצליחו מחוץ לבועה האקדמית? רוצים להחרים? לא צריך לנסוע עד לטורקיה לשם כך.