שתף קטע נבחר

קולו מגיע אליי באמצע הלילה, כשהוא שיכור

אני קופצת ממקומי כששמו מופיע על צג הטלפון, ורטטים בלתי מוסברים עוברים בגופי כמו מכות חשמל קטנות. זה מרגיש כאילו דרכתי יחפה על חוט חשוף שמספק כוח לתחנה שלמה. תודה לאל על עיסוקי הבוקר שמונעים ממני ללכת לשם

ארבע לפנות בוקר, הטלפון שלי מצלצל. כרגיל, הוא על הקו. כרגיל, שיכור או מסטול, ובפיו תמיד הזמנה מפתה שבמקרה תמיד יוצאת בשעות האלו של הלילה, בלילות בהם נוח לו ואין שם מישהי אחרת.

 

ואני, מתחמקת קלות, לא מעיזה ממש לסרב כי אני רוצה ללכת, אבל עוצרת את עצמי ומרסנת את הדחף. אני מודה לאל על עיסוקי בוקר שמונעים מאיתנו לפעמים ללכת למקומות אליהם אנחנו פשוט מתים ללכת, אבל חייבים לעצמנו את שנת הלילה הדלה לפחות.

 

הקול שלו מהדהד לעמקי מוחי ונחקק בדיוק מוחלט, על מילותיו המבוסמות והתוודויותיו הנצחיות. אמרות מלומדות מפיו של יודע כל, שלא צריך שילמדו אותו איך. הוא קורא בשמי בעדינות ובכנות ואני יודעת שיש לו משהו אליי, אבל זה לא מספיק לצערי ולצערו.

 

אנחנו תמיד קובעים שננסה שוב מתישהו, בעתיד. אולי. האולי הזה מכיל בתוכו את כל ה"כן" שבעולם יחד עם "כאן" ועוד איזה "עכשיו", אבל מתבטא בקור ובביטול, כי אלו הם חוקי המשחק. ברוכים הבאים לג'ונגל.

 

אני קופצת ממקומי כששמו מופיע על צג הטלפון, ורטטים בלתי מוסברים עוברים בגופי כמו מכות חשמל קטנות. זה מרגיש כאילו דרכתי יחפה על חוט חשוף שמספק כוח לתחנה שלמה, בסן פרנסיסקו. אני מכחכחת בגרוני, לפני ה"הלו" המיוחל שלי.

 

רבות מהחולשות שלו הן נשים אחרות

אני גם אוהבת להיזכר בסיטואציות בהן הייתי כשהוא התקשר אליי, ואם עניתי או לא. אני תמיד תוהה מתי כבר יימאס לו ממני ומהדחייה הנצחית הזאת לאחר כך. מתי הוא יגיד לעצמו שדי, ואם אני לא מעוניינת כמו שהוא מעוניין אז חבל על האנרגיה שלו.

 

אבל הוא לא שוכח ממני למרות הכל, ומשאיר לי לעתים הודעות יפות בבקרים ובחגים ותמיד מחמיא באנושיות וטוהר. כמה שאני אוהבת כשהוא מחמיא לי, רק הוא. מחמאות של אחרים לפעמים מרגישות מעט צבועות, אוטומטיות, מיותרות.

 

המחמאות שלו, לעומת זאת, תמיד מרגיעות ומלטפות, דוחפות אותי לעבר מטרות חדשות תוך כדי הגבהה מועטה של ביטחון עצמי. הוא בהחלט יודע מה להגיד, מתי להגיד ואיך בדיוק לומר את זה.

 

אני מודה לו על שהוא לא מפזר הבטחות מיותרות, ומתקן את עצמו לדיוק מבאר, נטול אי הבנות ודו משמעיות. כל מילה שלו שקולה היטב, ואין לו מחסומים. הוא לא פוחד לקפוץ למים ואז לראות אם הוא יודע לשחות או לא, ובעיקר, אין לו חשש להגיד דברים שעלולים להתפרש כחלק מתכונות אופי חלשות.

 

אבל יש לו חולשות רבות, ורבות מהן הן נשים אחרות. נשים שהן לא אני ואולי שמן גם לא יתנוסס על לשונו יותר מאותה פעם אחת, בלילה שבין חמישי לשישי. אבל הן עדיין חלק ממנו, ממה שהוא מייצג, ואוהב. זאת אהבה מסוכנת, אין לה מרפא או שובע, וגם אם התבטאותה פוסקת לתקופות, תמיד קיים הסיכוי שהיא תחזור בהזדמנות האפשרית הראשונה.

 

הדמיון הצלול יודע מה יכול להיות בינינו

כאן עובר הגבול שלי, במדינות האויב האלו. כף רגלו לא תדרוך על הריי ועמקיי ותמשיך לעבר גבעות מרוחקות שנמצאות בארצות ניכר. אני עוד עלולה לתת לו אזרחות, והוא ימשיך לנהל חשבונות בנק בלתי חוקיים בארצות שונות אחרות!

 

לכך לא אסכים. אני אברח כמו מאש, אסתתר כמו מסופה ואלחם כמו במערכה, כי האדם שישבע אמונים לחוקתי, יהיה נאמן לה לעד.

 

החודשים עוברים. אנחנו נפגשים באקראיות מופלאה במקומות הומי אדם, ומצליחים להביט זה בזה ולהרגיש פעימות של חיים, דופק של דמיון צלול שיודע מה יכול להיות בינינו. כן, מה יכול היה להיות בינינו אילולא הגבולות, אילולא הוויזה הפתוחה שלו לכל העולם והניסיון שלו עם כבלים וכמה שהם כפתו את הילד שבו.

 

הם הגבילו את האדם החופשי שהוא בליבו, ואת הגבר שפשוט אוהב לאהוב, גם אם זה לא לנצח, גם אם זה רגעי וגם אם זה לפנות בוקר. הוא מחייג אל מישהי שנמצאת קרוב והיא תענה - ותדחה את ההצעה למועד בלתי ידוע. הוא ישמע בקולה שהיא גם רוצה, אבל היא יודעת לא להיכנע ליצרים.

 

ואולי הפעם הוא יוכל לקחת ממנה דוגמה וללמוד משהו, למרות השעה המוקדמת לפנות בוקר?

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: index open
אני נהנית כשהוא מחמיא לי
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים