בקרוב: סמינר על "מהו תיאטרון לאומי?"

ב- 1958 הוענק לתיאטרון הבימה תואר כבוד ממלכתי והוא הוכרז באופן רשמי כתיאטרון הלאומי של מדינת ישראל. בפרוטוקול ישיבת הממשלה בה התקבלה ההחלטה בדבר הענקת התואר, נכתב, בין היתר, כי התיאטרון מקבל את התואר אמנם בזכות עברו, אך להענקתו יש גם השלכות עתידיות. מטרת התואר, לשון ההחלטה, היתה בין היתר גם לשחרר אתו מתלות בקופות ובטעם הקהל. מחר (ג') תארח מועצת הנאמנים של תיאטרון הבימה סמינר ראשון מסוגו שידון במשמעות התואר הייחודי כיום.

בסמינר ישתתפו שורה מכובדת של אנשי רוח, נציגי הממסד התיאטרוני בישראל ונציגים משורות האקדמיה והתקשורת. ביניהם יהיו נמרוד אלוני, פרופסור לחינוך; יוסי יונה, פרופסור לפילוסופיה של החינוך וממייסדי הקשת המזרחית שמחקריו מתמקדים ברב תרבותיות; הבמאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון הבימה, אילן רונן; שחקני תיאטרון הבימה גילה אלמגור ושלמה בר שביט; ראש מנהל תרבות היוצא, מיכה ינון; ד"ר דוד אלכסנדר, לשעבר מנכ"ל תיאטרון הבימה וראש מנהל תרבות.

כמו כן, מבקרי התיאטרון, שי בר יעקב ומיכאל הנדלזלץ; המחזאי יהושע סובול; פרופסור נורית יערי, לשעבר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב; הבמאי ומנהל החוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים, איציק ויינגרטן; הבמאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, עמרי ניצן; הבמאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון החאן, מיקי גורביץ'; מנכ"לית תיאטרון גשר, לנה קריינדלין; הבמאי חנן שניר; השחקן והבמאי עודד קוטלר; הבמאי רוני ניניו וחוקר הספרות והתרבות הישראלי, אריאל הירשפלד.

יוזמת הסמינר, ד"ר דיתי רונן, שעמדה עד לפני כשנתיים בראש מדור תיאטרון במנהל התרבות ומשמשת כיום כחברה במועצת הנאמנים של הבימה, מדגישה כי דיון מהותי על מעמד התיאטרון הלאומי לא נעשה עד כה. במסמך שחולק למשתתפים בכינוס מציפה רונן בין היתר שאלות על הצורך שממלא תיאטרון לאומי, תפקידיו, מאפייניו ותכניו.

"תיאטרונים לאומיים פועלים מזה שנים בדמוקרטיות מערביות", כותבת רונן, "זהותם ברורה, מוגדרת ובלתי מעורער. תפקידיהם הלאומיים כתיאטרונים ייצוגיים מובילים מעוגנים במחויבות עמוקה של המדינה. אולם בישראל לא התקיים עד היום דיון בשאלת זהותו של התיאטרון הלאומי.

"מועצת הנאמנים של הבימה מבקשת בתחילת דרכה לקבוע את זהותו הרצויה של התיאטרון הלאומי, ובהתאם לכך להתוות את מדיניותו ואסטרטגיות הפעולה שלו". רונן מוסיפה כי הדיון מחר יתמקד בחזון העתידי של תיאטרון הלאומי בישראל, בהתייחס למציאות הישראלית ובהתעלם ממצבו הנוכחי התקציבי, המבני והארגוני.