לאף גבר אמיתי לא היה סיכוי מול הפנטזיה שלי

הבטן שלי מתכווצת בכל פעם שאני נזכרת במה שקרה. למעשה זה קורה לי גם עכשיו.

הכל התחיל לפני שנים רבות, כשגרתי בלוס-אנג'לס כרווקה באמצע שנות ה-30, אם 37 נחשב לאמצע, כמו שאני ראיתי זאת באותם ימים. מכיוון שזירת ההיכרויות היתה עגומה למדי, עשיתי מה שהייתי עושה לעתים קרובות בעיתות מצוקה או שעמום: התחלתי לדמיין. המון.

מאז שהייתי קטנה, תמיד היו לי חיי דמיון עשירים למדי. לפעמים הם כללו פנטזיות ריאליסטיות שדחפו אותי להתאמץ יותר להשיג משהו שאני רוצה; לפעמים הם כללו פנטזיות בלתי מציאותיות, שפשוט סיפקו לי הנאה ומחשבה מענגת לכמה דקות.

הדמיונות שהתחילו בגיל 37 ועסקו בשחקן מסוים היו שייכים בלי ספק לקטגוריה השנייה. הוא היה בחור נאה ושחקן מוכשר במיוחד, עדיין לא ממש "כוכב קולנוע" אבל בהחלט מועמד להיות כזה. למעשה, מה שהצית את דמיוני היה שגיליתי שאמא שלו יהודייה. הוא לא גדל בתור יהודי, ולמעשה סביר מאוד שהוא מעולם אפילו לא חשב על זה, אבל אני כן. אם הוא יהודי, באופן תיאורטי לכל הפחות אנחנו יכולים להתחתן.

בסדר, גם אני צוחקת, אבל באותו זמן היו לי כמה פנטזיות קטנות ומהנות במיוחד איך אני פוגשת אותו במקרה - בדרך כלל על מטוס מלוס-אנג'לס לניו-יורק. אנחנו מתיידדים, מתחילים לצאת ובסופו של דבר עומדים מתחת לחופה.

מר בחור אמיתי ביטל את האירוסים

קצת אחרי שפתחתי במסלול ההתנתקות הדמיוני הזה, חיי האמיתיים נכנסו להילוך גבוה, ותוך זמן קצר השלכתי את מר שחקן קולנוע. פגשתי בבחור אמיתי וכבר לא נזקקתי לממלא מקום. בחור אמיתי ואני התארסנו, וחיי הפכו ליותר פנטסטיים מכל פנטזיה שהייתי יכולה לדמיין. 

ואז פערה האדמה את פיה תחתיי - מר בחור אמיתי ביטל את האירוסים.

אחרי שעברתי לניו-יורק, התחלתי לנסות לרפא את לבי השבור ופניתי שוב למר שחקן קולנוע לעזרה – והוא אף פעם לא איכזב. כל שיחה שניהלנו היתה עמוקה, שנונה וכנה. בדרך כלל נפגשנו בפעם הראשונה במטוס מניו-יורק ללוס-אנג'לס, או לפעמים כשדחפתי עגלת תינוק של חברה בפארק, אבל תמיד מר שחקן קולנוע ראה ישר לתוך מעמקי נפשי.

בדמיוני הוא היה כמובן מתחיל לשמור מצוות, מה שאומר שהוא הפסיק לעבוד בשבת. וכשהוא לקח אותי להקרנות הבכורה שלו, הייתי גורמת לסנסציה מינורית בלבושי הצנוע ונותנת דוגמה לנשים בעולם כולו.

באותה תקופה יצאתי עם גברים אמיתיים רבים, אבל לרוע המזל לאף אחד מהם לא היו סיכויים מול הבעל המושלם שיצרתי בדמיוני. למעשה, אנשים רבים יוצרים לעצמם פנטזיה, המבוססת על מה שהיו רוצים מבן זוגם לחיים, שהרבה פעמים מונעת מהם להיפתח ולמצוא בני זוג אמיתיים. שלי פשוט היה קצת יותר מפורסם, והוא חסם את דרכי לחלוטין.

ואז, קרה הדבר המטורף ביותר. בשל חוסר נוחות מינורי, שיניתי תוכנית טיסה והגעתי לנמל התעופה. האם אלוקים בחר עבורי את הטיסה הזאת? כשניגשתי לקנות מגזין לדרך בקיוסק שבשדה התעופה, מי לדעתכם עבר על פניי אם לא מר שחקן קולנוע? באמת! לא יכולתי להאמין.

ידעתי שמה שאגיד לו חייב להיות מבריק ושנון

עקבתי בעיניי לברר לאן הוא הולך וראיתי שהוא מתיישב בשטח שלפני השער. יכול להיות שאנחנו באמת טסים יחד? כן, זאת היתה המציאות בדיוק. אני אשב לידו, בזה לא היה לי ספק, והדימיון שלי סוף כל סוף יתגשם. רק דבר אחד עמד בדרכי: בכל חלומותיי, אף פעם לא חשבתי שהוא יישב במחלקה הראשונה. אבל במציאות זה בדיוק מה שהוא עשה.

כשהקדמתי לעלות בעקבותיו על המטוס, הבנתי שיש לי סיכוי אחד להבזיק אליו את החיוך הכי מדהים שלי, הוא יבחין בהבעתי הכנה והמתוקה ויביט ישר אל תוך נשמתי, בדיוק כמתוכנן. לרוע המזל, כשעלינו גיליתי שדלת הכניסה נמצאת בין המחלקה הראשונה לכל שאר ה"עמך", כשווילון מתוח מפריד בינינו. חיוכי המדהים קפא חסר תועלת על פניי, ונמס.

במשך כל הנסיעה ניסיתי לחשוב איך לפגוש אותו. אחרי הכל, אלוקים לא היה עושה נס מדהים כזה אם לא בשביל שניפגש באמת. לכן, כשהמטוס נחת, מיהרתי לקדמתו ורצתי אל אזור קבלת המטען. אולי שם נזכה סוף סוף להיפגש.

מובן שמר שחקן קולנוע ואני היינו הראשונים שהגיעו לחכות לתיקיהם. עמדנו זו לצד זה, ואני התנהגתי כרגיל. הוא לא הבחין בי מבעד למשקפי כוכב הסרטים שלו. ניסיתי לאזור עוז ולומר לו משהו. ידעתי שמה שאומר חייב להיות מבריק ושנון, משהו שיעזור לו לראות ישר אל נשמתי.

הייתי כל כך לחוצה. אחרי הכל זהו בעלי הפוטנציאלי, נכון? אבל בדמיוני כבר היו לנו המון שיחות, והוא כבר ידע כמה שאני פקחית ושנונה, ואיך שאנחנו יכולים לצחוק ביחד. אז בקול הכי נחמד, מתוק ושובבי שלי אמרתי, "אתה לא עובד על אף אחד מאחורי המשקפיים האלה".

הפנטזיה שלי התרסקה בקול רעם גדול

אני יודעת שעל הנייר המילים שלי נשמעות חצופות ופולשניות למדיי, אבל באמת, אמרתי את זה בחיבה רבה. ידעתי שמר מושלם יחייך, יביט אל נשמתי ויאמר, "לעולם לא אנסה להסתתר ממך", או איזו אמירה מתקתקה אחרת. במקום זה, תשובתו הקרה והחדה הממה אותי לגמרי: "אני לא מנסה לעבוד על אף אחד, אני פשוט לא רוצה שיטרידו אותי".

הוא לא שמע את הקול המתגרה שלי? האם החיוך המדהים שלי לא הרשים אותו? בדמיוני החלפנו בינינו כל כך הרבה התלוצצויות שנונות והוא תמיד העריץ אותי. אבל שם, בנמל התעופה, אדון שחקן קולנוע לגמרי לא הבין את כוונותיי.

מר מושלם היה מבין שאני פשוט מנסה להיות חמודה ומשעשעת. כך הבנתי שמר כוכב קולנוע אינו אותו מר מושלם שרקחתי בדמיוני, והפנטזיה שלי התרסקה בקול רעם גדול.

המפגש ההוא רדף אותי בכפייתיות ימים ארוכים אחר כך. לא הבנתי למה אלוקים העמיד אותו בדרכי, אם הוא אינו מר מושלם ובעלי לעתיד, אבל אז קלטתי: ניתנה לי מתנה נפלאה, לגלות שהפנטזיה המושלמת שלי אינה אמיתית ושהמציאות אינה עוסקת בשלמות. כעת אוכל להתחיל שוב לחיות ולתת לגבר אמיתי, עם חסרונות וכל השאר, פתח של סיכוי.

בסופו של דבר, פגשתי את הנשמה התאומה שלי. הוא לא עשיר או מפורסם, אבל הוא טוב יותר מכל מה שפנטזיה היתה יכולה להיות, משום שהוא אמיתי. ויודעים מה? כשנפגשנו בפעם הראשונה הוא הביט ישר לתוך נשמתי.

באדיבות אש התורה אתר עם חוכמת חיים