כשגיל הראבן נוחתת בסלון שלכם
מה גורם לאנשים לעזוב את עיסוקיהם ולהגיע לדירה פרטית בגבעתיים כדי לדבר עם גיל הראבן על ספרה? ומה גורם להראבן עצמה לעשות זאת? התלווינו אליהם ל'סלון ספרותי', גרסת 2010
"זה תמיד נחמד לדבר על ספרים", אמרה הסופרת גיל הראבן, כשהגיעה באחד מערבי אמצע השבוע לדירה פרטית בגבעתיים, כדי לדבר על ספרה האחרון "לב מתעורר", עם יותר מ-20 קוראים נלהבים. ישנם לא מעט סוגים של מפגשים ספרותיים, אבל יש משהו אחר, אינטימי, אולי אפילו מביך, בהגעה של סופרת לסלון פרטי.
המבוכה התפוגגה במהרה, והשיחה נכנסה לדינימיקה מפתיעה. האנשים שהגיעו החלו בשאלות קצרות ומהוססות על הספר והדמויות שלו, אבל במהרה תפס הדיון טוויסט והנוכחים החלו לעסוק בלהט במושג האושר והסבל. "זה לא סותר פעילויות אחרות", אמר השדרן בועז כהן, אחד המשתתפים הקבועים במפגשים האלה, "אבל יש משהו במפגשים האינטימיים האלה שלא מקבלים בקריאת ספר".
"זה סוג של סלון ספרותי", אמרה המארגנת יעל שכנאי, המו"ל והעורכת הראשית של הוצאת "רימונים", שכבר יותר משנה מנדבת את ביתה עבור מפגשים שכאלה. "הילד בחדר, הילדה תבוא עוד מעט, וגם בעלי נוטל חלק בזה. למה לא?"
סלון משפחת שכנאי התמלא עד אפס מקום. אמנם הרוב היה נשי, אבל היתה גם נוכחות גברית, ואפילו בחורה בת 18 בשם אראל מיכאליס שהצליחה להפתעי את הראבן בשאלותיה ולשבות את לבה בקסמה המיוחד. "השאלות היו מאוד טובות, ובסך הכל היה ערב נחמד. מאוד נהניתי", סיכמה הראבן.
