ערבי, לא מה שחשבתם

הנה עוד סטריאוטיפ שהסדרה "עבודה ערבית" החליטה לשבור. על הסט שהוקם בבית ערבי אותנטי באבו-גוש, לא הגישו לא חומוס, לא עלי גפן ואפילו לא קפה שחור עם הל. מי שממש חפץ בנשנוש הוזמן להכין לעצמו נס עם חלב.

זה התחיל בעונה הראשונה שעלתה לפני כשנתיים וחצי, והכניסה לסלון שלנו, הצופים, דמות של ערבים מסוג חדש: מודרניים, מתקדמים, נאורים, כאלה שרוצים להידמות לבני דודם היהודים ובעיקר כאלה שיודעים לצחוק על עצמם. מולם, שולבו דמויות בטוחות יותר בזהותן הלאומית, שלא התנצלו על עובדת היותן מיעוט במדינת ישראל.

בעונה החדשה שתעלה בשבת (22:15, ערוץ 2 - קשת), הגיבור אמג'ד חדוּר הישראליוּת (נורמן עיסא) מחליט להשתדרג ולעבור עם משפחתו לשכונה יהודית. כמיטב המסורת גם השכנים וגם הכלבים בבניין נסערים, אבל לפחות הוא מתענג על זרם המים שפועל כשורה בשל תשתיות מתאימות.

בינתיים, חברוֹ מאיר צלם העיתונות (מריאנו אידלמן) שוב חובר לאמל (מירה עוואד) והם ממשיכים להתלבט בנוגע ליחסיהם הרומנטיים על רקע פערי התרבויות.

כשהם מודעים לכך שהטקסטים שכתב סייד קשוע, חורגים מגבולות הפוליטיקלי קורקט, ושיש מי שלא יבין את ההומור, משתדלים השחקנים שלא לתת פרשונוית מעבר למצבים הסאטיריים אותם הם מגלמים. מבחינתם מדובר בקומדיה, בה הם לא מייצגים אף צד, אלא רק את האבסורדיות שבקונפליקט האנושי.