3 שופטים, 3 דעות: המחלוקת בדרך לזיכוי הנגבי

בזמן שבפרקליטות מתכננים את המהלך הבא בפרשת צחי הנגבי, לאחר המהלומה הקשה שספגו היום (ג'), עם החלטת בית משפט השלום בירושלים לזכות את השר לשעבר מרוב העבירות שיוחסו לו ועסקו במינויים הפוליטים שבהם הואשם, לומדים הן בהגנה והן בתביעה את הכרעות השופטים - שנפרסו על-פני לא פחות מ-1,018 עמודים.

זיכוי הנגבי - כל הכותרות ב-ynet:

• הנגבי לא המציא את הגלגל: מנימוקי השופטים
• הנגבי על משפטו: "מדינת ישראל הרוויחה"
• בפרקליטות המומים - ונאחזים בקלון
• יואל חסון: צחי יעזור לנו לחזור לשלטון
• משפטנית: הישג גדול מאוד להנגבי
  

שלושת השופטים בתיק - אב בית הדין יואל צור, עודד שחם ואריה רומנוב - קיבלו למעשה שלוש החלטות שונות לחלוטין. שחם, בדעת המיעוט, סבר שיש להרשיע את הנגבי, הן בשוחד בחירות והן במרמה והפרת אמונים. צור סבר שיש לזכות את הנגבי מכל אשמה, בשתי העבירות. הכף הוכרעה על ידי רומנו, שזיכה את הנגבי מעבירת השוחד, ובעבירת הפרת האמונים קבע כי אכן עבר את העבירה, אולם לא ניתן להרשיעו בגלל "ההגנה מן הצדק" - כלומר, לא היה זה מן הצדק להעמידו לדין, שכן בזמן שעבר את העבירה, הדבר לא נחשב לפלילי.

השופט צור, בשורת קביעות, שלל לחלוטין בזו אחר זו את טענות התביעה באמצעות שורה של ממצאים, שציירו תמונה קשה במיוחד באשר לחומר הראיות ולסעיפי האישום שיוחסו להנגבי. בין היתר, ציין השופט באשר למינויים במשרד לאיכות הסביבה כי רובם המכריע של קורות החיים לא נותבו מראש על-ידי הנגבי. "בתקופתו של השר מונו 279 איש. מסתבר שברוב המכריע שלהם, השר לא נקף אצבע".

בקביעה נחרצת, שלל צור בהחלטתו את טענת הפרקליטות כאילו באמצעות אותם מינויים, ביקש הנגבי לצבור תומכים וכוח רב יותר במרכז הליכוד כדי לחזק את כוחו הפוליטי. "כל הראיות, בלי יוצא מהכלל, מראות חד משמעית שמעולם לא הובטחה על-ידי הנגבי או מי מטעמו משרה לאיש", כתב צור. "תמיד נאמר והודגש שהקבלה לתפקיד מותנית בכישורים, ואיש לא דיבר על תמיכה פוליטית באופן הקשור להצגת מועמדויות".

גם באשר להאשמות לשוחד, קבע השופט צור כי "עצם זהות המועמדים, שהועברו על-ידי הנגבי לבחינת הדרג המקצועי, מראה שלא היה כאן מניע של שוחד". צור עצמו הצדיק בדבריו את טענות הנגבי להגנה מן הצדק, כשכתב כי בתקופה שבה כיהן הנגבי כשר, הייתה התנהגותו נפוצה מאוד בשירות המדינה. "עצם העובדה שגורמים שונים במשרד ומחוצה לו, שאמונים על אכיפת החוק, לא ראו בהתנהגותו של הנגבי בזמן אמת התנהגות שיש בה כדי לפגוע בערכים המוגנים שבבסיס עבירת הפרת האמונים, מראה שלא התקיימו במקרה זה יסודותיה".

"לא הובטחה משרה לאיש"

בעניין עבירות שוחד הבחירות והנסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה המיוחסת להנגבי כותב צור: "בניתוח דלעיל, ראינו שכל הראיות בלי יוצא מהכלל מראות חד משמעית שמעולם לא הובטחה על-ידי הנגבי או מי מטעמו משרה לאיש, לעולם נאמר שהקבלה לתפקיד לא מותנית בכישורים, ואיש לא דיבר על תמיכה פוליטית באופן הקשור להצגת המועמדויות. עצם זהות המועמדים שהועברו על ידי הנגבי ואנשי לשכתו לבחינת הדרג המקצועי מראה שלא היה מניע של שוחד... הנגבי לא מינה אנשים פוליטיים לתפקידים חשובים שהיתה לו שליטה עליהם, ושהיו יכולים בשל מרכזיות התפקיד להביא לו רווחים פוליטיים".

צור אף דוחה את טענת הפרקליטות בעניין המודעה שכביכול כתב הנגבי, וקובע כי מסקנתו היא שהנגבי לא חיבר את הפרסום בעלון הליכוד (שבגללו נפתחה החקירה), וכי טענת הפרקליטות שהנגבי הגיש תצהיר כוזב ומסר עדות שקר בפני ועדת הבחירות במטרה להסתיר את הקשר שלו ליצירת "המודעה" ולפרסומה, "איננה נכונה כל עיקר - ולהנגבי לא היה קשר ליצירת הפרסום הנ"ל זולת התגובה".

בסיכום דבריו הוא תקף במרומז את הפרקליטות, וקבע כי "להנגבי לא היתה תוכנית אב לבצע מינויים פוליטיים כפי שטענה המדינה. אילו היתה לו כזו, לא היינו מוצאים 49 מינויים מתוך אותם יותר ממאתיים - אלא הרבה יותר. המאשימה לא הציגה קצה של ראיה שמדובר בשוחד או טובת הנאה שצמחה או תצמח להנגבי".

צור התייחס גם הוא ל"הגנה מן הצדק" - אף שלדעתו כלל לא הייתה נחוצה - וכתב: "גם אם יש במעשים משום עבירה של הפרת אמונים, הרי שאי אכיפת החוק במשך שנים רבות באופן קבוע וללא תגובה פלילית מצד הרשויות, יוצרת מצב בו הגורמים הממנים אינם יוצרים את הצד הנפשי שקשור לעבירה. אין זה צודק והוגן לשנות מצב קיים ולהחילו על הנאשמים שלפנינו, כשאין הוראת חוק מפורשת האוסרת על מינויים פוליטיים. לא ייתכן לתת הכרעה שיפוטית הקובעת כי עסקינן בעבירה פלילית, על מעשים שנעשו עוד טרם הוצאה הנחייה המזהירה לבל יעבור אדם עבירה פלילית בגין מינוי פוליטי, ובמיוחד שעה שעד היום נקבעות הוראות המנסות להגדיר מהו מינוי פוליטי אסור. בכל הפסיקה העוסקת ב"מינויים פוליטיים" לא הוברר באילו מקרים מעשים אלו עשויים לגלוש לתחום הפלילי".

צור אף ביקר את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה הקודם, מני מזוז, לפתוח בחקירה פלילית נגד הנגבי ולהגיש נגדו כתב אישום, והגדיר אותה "לא שוויונית, ויש בה משום יצירת עבירה פלילית או שדרוג עבירה קיימת". צור המשיך וכתב כי "עבירת הפרת האמונים אינה עבירה חדשה בחוק העונשין, אך איש לא עשה בה שימוש בהקשר של מינויים פוליטיים. מכאן שהתנהלות המאשימה כשהחליטה להכליל מעשים כאלה כעבירה פלילית יש בה כדי לפגוע בעקרון החוקיות".

עניין של פרספקטיבה

בניגוד לצור, ראו השופטים רומנוב ושחם גם בכמות המינויים שאכן התבצעה ככזו שיכולה להעיד על קיומם של תנאים העונים להגדרת עבירת המרמה והפרת האמונים. רומנוב אכן סבר כך, אך החליט בכל זאת לקבל את טענתו של הנגבי להגנה מן הצדק.

בפסק דינם, כתבו השניים כי "בסך הכל פעלו הנאשמים לקבל לעבודה 115 אנשים. אין ספק כי מדובר במספר גדול של אנשים. די במספר האנשים בעלי הזיקה הפוליטית שהנאשמים פעלו כדי לקדם את מינויים,

 על מנת להביא אותנו לקביעה שהיקף זה פוגע באופן מהותי באחד הערכים המוגנים בעבירה של מרמה והפרת אמונים".

שוב בניגוד לעמדתו של השופט צור, קבעו שחם ורומנוב כי "מכלול הראיות שהובא לפנינו מלמד כי ביסוד פעולותיו של הנגבי בנושא המינויים, עמד רצונו בכאלה בעלי זיקה פוליטית אליו. רצון זה ניזון מן האינטרס הפוליטי של הנגבי במינויים אלו, ובמרכזו השאיפה לחזק את התמיכה בו במרכז הליכוד".

הם אף קבעו כי לפי הראיות שהוצגו לפניהם "מציגות תופעה נרחבת, שבה גורמים מקצועיים שונים במשרד פעלו על-מנת להגשים את רצון הנגבי למנות את מקורביו לתפקידים במשרד. במעשיהם, הפרו הנאשמים אמונים מה שיש בו משום פגיעה בטוהר המידות של עובד ציבור ובאינטרס הציבורי שעליו היו מופקדים".