נגישות לעיוורים: אושרה תביעה ייצוגית נגד אגד ודן

האם האוטובוסים של אגד ודן אינם נגישים לעיוורים? בית המשפט המחוזי בירושלים אישר היום (א') תביעה ייצוגית נגד אגד ודן, לפיה חברות האוטובוסים הגדולות בישראל מפרות את חובתן להנגיש את התחבורה הציבורית העירונית לעיוורים ולקויי-ראייה. סכום התביעה עשוי להגיע למאות מיליוני שקלים, וזאת לאור בקשת התובעים מבית המשפט לפסוק פיצוי של 5,000 שקל לכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת על-ידם - קבוצה המונה על-פי הערכות כמה עשרות אלפי עיוורים ולקויי-ראייה.

• תח"צ: מיליארד שקל בארבע שנים עבור נכים
• "בסך הכל רוצה להגיע לעבודה בזמן"
  

בהחלטה שפרסם היום, קובע השופט יצחק ענבר כי חברות האוטובוסים "מקיימות באופן חלקי בלבד את חובתן להסדיר פסי אזהרה בפתחי האוטובוסים ובמדרגות... לא מבצעות כריזה פנימית וכריזה חיצונית... אגד מקיימת באופן חלקי בלבד את הסדרת שילוט מספר האוטובוס... ואת הסדרת סימונם של לחצני עצירה, מאחזי יד ובליטות".

באשרו את התביעה כתביעה ייצוגית, מסביר השופט ענבר כי "בקשת רשות הייצוג עוסקת בנושא בעל חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה, שבמוקדו מימוש זכויות יסוד של בעלי מוגבלות... אישורה של התביעה כייצוגית יגשים היטב את מטרותיו של ההליך הייצוגי: שיפור ההגנה על זכויות... מימוש זכות הגישה של בעלי מוגבלות... אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין".

"התחבורה הציבורית אינה נגישה"

לטענת התובעים, ראובן ברון ומישל לוסטיגמן - לקוי-ראייה ועיוור - אגד ודן מפרות את "חוק ההנגשה" ואת "תקנות ההנגשה": חוק ותקנות שנועדו להבטיח כי התחבורה הציבורית תהיה נגישה לבעלי מוגבלויות, ובכלל זאת ולעיוורים ולקויי-ראייה. כתוצאה מכך, ממשיכים ברון ולוסטיגמן בטענותיהם, התחבורה הציבורית העירונית אינה נגישה לעיוורים ולקויי-ראייה.

יש לציין כי מרבית טענותיהם של התובעים התקבלו על-ידי השופט ענבר, המציין בהחלטתו כי "הוכח שהמשיבות (חברות אגד ודן, ש.ה) מפרות חובות הנגשה שונות באשר לאוטובוסים המופעלים על ידיהן... בידי המבקשים (ברון ולוסטיגמן, ש.ה) עלה לשכנע כי יש להם עילת תביעה אישית שעניינה בהפרת חוק ההנגשה (ו)תקנות ההנגשה... שוכנעתי כי יש אפשרות סבירה שההכרעה בסוגיות אלו תהיה לטובתם".

מיזם חשוב: נהגי אוטובוס לומדים על מוגבלות הנוסעים

"המשיבות מתנערות מאחריות"

כנגד חלק מהטענות שהועלו נגדן, ניסו אגד ודן להסביר כי האשמה מוטלת לפתחו של משרד התחבורה: "המשיבות טוענות כי... על (ברון ולוסטיגמן) לפנות בעתירה מתאימה נגד כל הגורמים האחראיים לגיבושה של תכנית הנגשה כוללת: המפקח על התעבורה במשרד התחבורה, כלל בעלי רישיונות הקו, בעלי המתקנים התחבורתיים והרשויות המקומיות".

השופט ענבר דחה טענה זו, ואמר כי "ליבתה של בקשת רשות הייצוג בהפרת חובות הנוגעות להנגשתם של אוטובוסים ולשילוט התחנות. חובות אלו הוטלו על המשיבות (אגד ודן) בלבד ולא על גורמים אחרים. המשיבות, המחזיקות בנתח שוק של כ- 90% מכלל התחבורה הציבורית העירונית ברחבי הארץ, מתנערות מקיום חובותיהן... בתוך כך (הן) אף מנסות להיבנות מאי-הכנתה של תכנית אשר הן עצמן היו חייבות להשתתף בהכנתה".

"נזקים לא-ממוניים"

למרות בקשת התובעים לאשר פיצוי בגובה 5,000 שקל לכל אחד מחברי "הקבוצה" - עיוורים ולקויי-ראייה המשתמשים בשירותי אוטובוסים עירוניים, שמספרם עשוי להגיע לכמה עשרות אלפים - סביר להניח כי הפיצוי עליו יחליט בית המשפט יהיה נמוך יותר.

יש לציין כי על-פי החלטת בית המשפט, ב"קבוצה" המיוצגת בתביעה יכללו "המחזיקים או זכאים לקבל תעודת עיוור על פי הקריטריונים של משרד העבודה והרווחה, אשר חדות ראייתם נמוכה מ-3 חלקי 60 או שזווית ראייתם קטנה מ-20 מעלות, ואשר מרכז חייהם בישראל".

כבר בהחלטתו מהיום, מתייחס השופט ענבר לטענות התובעים בעניין הנזק שלכאורה נגרם להם: "על מנת לזכות בפיצוי, על המבקשים (התובעים, ש.ה) להראות כי נגרם להם נזק בגין ההפרות הנטענות של תקנות ההנגשה, וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין ההפרה... אני סבור כי טענותיהם של המבקשים באשר לנזקיהם הממוניים אכן היו כלליות וסתמיות".

עם זאת, השופט קיבל את טענות ברון ולוסטיגמן כי נגרם להם נזק המוגדר לא-ממוני: "לטענת (התובעים)... נגרמו להם נזקים לא-ממוניים בשל חוסר ביטחון, חוסר אונים, חוסר נוחות, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה של הרצון... באשר להוכחת (נזקים אלה) יצאו (התובעים) כדי חובתם".