שתף קטע נבחר

המדהימה הזו כה קרובה אלי, אבל היא לא שלי

אני רוצה לבוא ולספר לה מה אני חושב ומרגיש, יודע שזה יכול להפוך לקטסטרופה כי הבחורה לא פנויה, אבל זה תקוע לי כל בוקר כשהיא מחייכת אליי בעבודה. לספר או לא לספר, זו השאלה

למי זה לא קרה? אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו לא רוצים, או חושבים שאולי אפשר להשיג את מה שלא אפשרי. בעיקר ביחסים, בעיקר באהבה . רוצים מישהו או מישהי שלא תמיד אפשר לקבל. תמיד תעבור לנו בראש המחשבה שהגורל, או מה שמנווט אותנו בגלגל היחסים, מתעתע בנו ושולח לנו דווקא את אותם אנשים שאנחנו רוצים, אבל בעצם יש משהו שם שמונע מאיתנו להשיג אותם.

 

הטוב

בזמן שאתם מהנהנים בהסכמה, גם בי באחרונה הגורל תעתע. היא התחילה לעבוד במשרד שאני עובד בו. כמות כזו של מתיקות לא ראיתי הרבה זמן. חיוך שממסיס אותך בשנייה שאתה רואה אותו וצחוק מתגלגל שגורם לך לרצות לחבק אותה ולהגיד לה "בואי תהיי שלי". מאז שהתחלנו לעבוד ביחד, היחסים בינינו מצויינים - נוסעים לעבודה ובחזרה יחד, אוכלים צהריים יחד, מדברים על כל נושא שבעולם, צוחקים, יוצאים למסיבות של המשרד יחד, בקיצור אידיליה מושלמת. הכל התחיל וממשיך נהדר, עד שאני מוצא את עצמי חושב עליה גם מחוץ לשעות העבודה, רוצה לסמס לה סתם שטות באמצע הלילה, רוצה לראות אותה שוב, גם אחרי שראיתי אותה עשר שעות בעבודה, רוצה לנשק אותה.

 

הרע

מה הבעיה, אתם שואלים? זוכרים את "הגורל"? אז הוא כמובן כהרגלו הציב בפניי לא מעט מכשולים, שלא נגיד תמרורי אזהרה ענקיים. כן, יש לה חבר (אני יודע שאתם ממשיכים להנהן), היא בת 22, אני בן 33, אנחנו עובדים יחד, שזה, מנסיון העבר, כמעט תמיד מתכון למשהו לא טוב שיכול לקרות לך, היחסים בינינו מצויינים, שזה כמובן משהו שיכול להיגמר אם "עולים שלב" ביחסים. בקיצור, לא פיקניק. ושוב, כמו שתמיד קורה לי בזמן האחרון, המדהימה הזו נמצאת מולי קרוב ואין לי הרבה מה לעשות עם זה.

 

המתוסכל

אז כן, היחסים בינינו מצויינים, ואני מאמין שאם לא היה לה חבר היה יכול להתפתח בינינו משהו. יש לי תחושה, ואולי אני רק רואה ממשאלות לבי, שגם היא רוצה משהו מעבר. החיוך שלה, הדרך שבה היא מסתכלת עליי. בפעמים קודמות שדבר כזה היה קורה הייתי מסתובב והולך. למה להיכנס למשהו שלא ייצא ממנו טוב? אבל הפעם הזו שונה. לא יודע למה, פשוט שונה. אני רוצה לבוא ולספר לה מה אני חושב ומרגיש, יודע שזה יכול להפוך לקטסטרופה כי הבחורה לא פנויה, אבל זה תקוע לי כל בוקר כשהיא מחייכת אליי. לספר או לא לספר, זו השאלה. נראה שאין תשובה חד משמעית. מכאן התסכול.

 

מחר בבוקר, כשאראה אותה שוב, מובן שוב אבלע את כל שאני רוצה להגיד לה ואחזור כרגיל לצחוק ולדבר איתה על העבודה, מיילים, פגישות, הטלוויזיה של אתמול בערב והמסיבה שהיתה ביום שישי. המילים האמיתיות שלי יישארו כנראה עמוק בפנים. כי שמשהו כזה מתעתע בך, אתה רוצה ללכת נגד הרוח אבל בסופו של דבר הולך כנראה עם ההיגיון.

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אידיליה מושלמת
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים