שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קטר צ'כי, טוב לב קוסמופוליטי
    ב-27 ביולי 1952 שבר אמיל זאטופק את שיא העולם במרתון, והשלים טריפל היסטורי באולימפיאדת הלסינקי לאחר שניצח גם בריצות ל-5,000 ו-10,000 מ'. ד"ר ברוך חזן על הפגישה עם האגדה

    "אתה מדבר צ'כית?", קידם אותי אמיל זאטופק בפנים מודאגות. "צ'כית לא, אבל הרבה בולגרית וגם קצת רוסית", עניתי לו. "זה מספיק טוב", פסק זאטופק ובכך התחיל הריאיון המרתק והמצחיק ביותר שניהלתי מימי.

     

    היתה זו שנת 1981, ואני כתבתי ספר על האספקטים התעמולתיים של אולימפיאדת מוסקבה. במסגרת כתיבת הספר ראיינתי ספורטאים בולטים רבים מהגוש המזרח אירופי דאז, בחלקם בעילום שם, ובחלקם, כאמיל, בגלוי.

     

    על שהותו של זאטופק בווינה נודע לי מהעיתונות. התקשרתי, הצגתי את עצמי והסברתי את הסיבה שבגללה רציתי לדבר איתו. בקשתי התקבלה בשמחה ובלובי המפואר של מלון אינטרקונטיננטל, התיישבנו זאטופק ואני על יד אותו השולחן, כשביננו רק כמה בקבוקים של בירה צ'כית (אמיל סרב לשתות בירה אוסטרית).


    זאטופק. התמונה ממחישה במדויק את סגנון הריצה שלו (גטי אימג'ס)

     

    לא היתה זו הפעם הראשונה שראיתי את זאטופק. בשנת 1953 לקח אותי אבי לראות את זאטופק רץ בתחרויות ה"ספרטקיאדה" של צבאות מזרח אירופה בסופיה, בולגריה. שמו כבר הלך לפניו, וכן גם הסיפורים על סגנון הריצה המשונה שלו.

     

    זאטופק היה עולה על המסלול כאילו הוא עומד למות בכל רגע. הפנים מעוותות בסבל בל יתואר, גופו נוטה הצידה, הלשון משתרבבת לה החוצה, הראש נע שמאלה וימינה בייאוש טוטאלי, הידיים מתנפנפות לכל עבר, ובכלל, הברבור הגוסס היה כלב לעומתו. מאדם כזה אתה מצפה שיפרוש אחרי 400 מ' או שיחזיר את נשמתו לבורא אחרי 800, אך בוודאי שלא ירוץ 5,000 ו-10,000 מ' מהר יותר מכל אדם אחר בעולם באותה תקופה.

     

    למען הפרוטוקול, זאטופק הוא הרץ הראשון שרץ 20 קילומטר בפחות משעה ו-10,000 מ' בפחות מ-29 דקות; הוא היה האדם היחיד בהיסטוריה של הספורט שהחזיק בשמונה שיאי עולם בעת ובעונה אחת (בשנת 1953); היחיד בהיסטוריה ששבר ארבע שיאי עולם בריצה אחת, והיחיד ששבר 18 שיאי עולם במהלך הקריירה.


    זאטופק. טריפל היסטורי באולימפיאדת הלסינקי (גטי אימג'ס)

     

    מפועל במפעל נעליים לאצן המפורסם בעולם

    סגנונו המשונה נועד בין השאר להרדמת יריביו. זאטופק נהג לבצע מיאוצים קצרים בכל כמה מאות מטרים (לשבור עוד מתחרה ועוד מתחרה), ואז לשקוע שוב בגסיסה המרטיטה, עד המיאוץ הבא. בדרך כלל, הספורטאי שהגיע לקו הגמר במקום השני כבר לא ראה את זאטופק, אשר היה עסוק בתרגילי הרפיה ושיחות עם הקהל. מ-1948 ועד 1954 זכה זאטופק בכל 38 התחרויות ל-10,000 מ' שבהן השתתף.

     

    בריאיון, שהתנהל סימולטנית בצ'כית (לא הבנתי אף מלה), בולגרית (אמיל לא הבין אף מלה), רוסית, גרמנית, ואנגלית (זאטופק ידע שבע שפות), שאלתי אותו על סגנון הריצה המשונה שלו. הוא צחק (דבר שנהג לעשות כמעט ללא הפסקה) ואמר: "שמע, זו תחרות ריצה, לא תחרות יופי. אם המנצח היה נקבע על סמך יופי הסגנון, הייתי משנה אותו. אבל היות והמהירות היא הקובעת, כל האמצעים כשרים, כולל ה'גסיסה', הספרינטים הקצרים וכל השאר. בכלל, זו אתלטיקה, לא התעמלות אמנותית או החלקה על קרח".

     

    זאטופק נולד ב-19 בספטמבר 1922, בעיירה קופריבניצה שבצ'כוסלובקיה. רעייתו דנה נולדה באותו יום ושניהם גם התחתנו ב-19 בספטמבר 1948. בגיל 16 החל זאטופק לעבוד במפעל "באטה" המפורסם לייצור נעליים. ב-1940 אירגן המפעל תחרות ריצה למרחק 1,500 מ', וזאטופק, שעד אז לא ידע מה זה ספורט, קיבל הוראה מהמנהל לרוץ. מתוך 100 משתתפים הגיע זאטופק שני ומאותו רגע החלה התעניינותו בספורט.


    זאטופק. "הקטר הצ'כי" זכה בשלוש מדליות זהב בהלסינקי (גטי אימג'ס)

     

    ארבע שנים לאחר מכן, ב-1944, שבר זאטופק את השיאים הלאומיים ב-2,000, 3,000, ו-5,000 מ'. באופן טבעי הוא נבחר לייצג את צ'כוסלובקיה באליפות אירופה באתלטיקה, והגיע חמישי בריצת 5,000 מ'. באותו שלב החל זאטופק להתאמן בצורה רצחנית. חלק אינטגרלי מהאימון היה 50 (!!!) ריצות 400 מ' בבוקר ובערב, לחימום.

     

    למשחקים האולימפיים בלונדון 1948 הגיע זאטופק מוכן "לאכול" את מתחריו. "הגעתי ללונדון רעב לניצחונות, המלחמה גזלה את שנותי היפות ביותר. הדבר הראשון שראיתי באצטדיון היתה כתובת מאירת עיניים: 'העיקר זו ההשתתפות'. הצחיקו אותי, להשתתף בלי לנצח? הרי באתי כדי לנצח, לא כדי להשתתף! בכלל, המשחקים בלונדון היו בשבילי שחרור הרוח", סיפק לי זאטופק.

     

    "לאחר כל השנים הקודרות של המלחמה, ההפצצות, ההרג, הרעב, היו עבורי המשחקים האולימפיים כמו שמש לאחר תקופה קודרת ארוכה ביותר. נכנסתי לכפר האולימפי ולפתע לא היו גבולות או מחסומים. חום נפלא היה באוויר, על אף הגשם. אנשים אשר איבדו חמש שנים מחייהם, כאילו חזרו כדי לדרוש שנים אלה בחזרה", הוא הוסיף. 


     

    זאטופק (במרכז) עם קרל לואיס וסרגיי בובקה (גטי אימג'ס)

     

    אולימפיאת הלסינקי והטריפל ההיסטורי

    כבר בן 26, אולם עם ניסיון בינלאומי מוגבל ביותר, הדהים זאטופק את עולם הספורט עם ניצחונו ב-10,000 מ' ועם המקום השני ב-5,000 מ'. אגדת "הקטר הצ'כי", כפי שכונה עד סוף ימיו, נולדה. אולם לצידה של האגדה חי איש שהיה גדול הרבה יותר, אדם שעקרונותיו, יושרו, והצדק היו מעל לכל. כפי שכבר נאמר, בין אולימפיאדת לונדון והלסינקי 1952, זאטופק כמעט ולא נוצח בשום תחרות בינלאומית.

     

    הוא היה הצ'כי המפורסם ביותר בעולם, והעובדה שנאלץ, כמו כולם, להצטרף למפלגה הקומוניסטית, לא הפריעה לו לדבוק בעקרונותיו. כאשר ערב המשחקים האולימפים בהלסינקי החליטה ממשלת צ'כוסלובקיה שלא לשלוח את האתלט סטניסלב יונגווירט, שאביו היה אסיר פוליטי, הודיע זאטופק שללא יונגווירט, הוא לא נוסע להלסינקי.

     

    רק מי שחי בתקופת המלחמה הקרה במזרח אירופה מסוגל להעריך את האומץ הדרוש למעשה כזה. השלטונות כמובן נכנעו ואמיל נסע עם יונגווירט, אך גם עם שומר ראש צמוד, שתפקידו היה לוודא שגם אמיל וגם רעייתו דנה (שאמורה היתה להתחרות בהטלת כידון) יחזרו לצ'כוסלובקיה בתום המשחקים.


    דנה ואמיל זאטופק. גם הרעייה זכתה בזהב בהלסינקי (גטי אימג'ס)

     

    זאטופק: "האיש היה דבוק אלי 24 שעות ביממה. כאשר הייתי צריך ללכת לשירותים, הוא חיכה לי ליד הדלת. הוא אכל איתי ובכלל, נתן לי להבין שאני חוזר לצ'כיה בעזרת רגליי או בארון מתים. הייתי אמור לרוץ כרגיל את המרחקים שלי, 5,000 ו-10,000. בשתי הריצות ניצחתי, אם כי בריצת ה-5,000 היו לי בעיות. בהקפה האחרונה היו לפני שלושה רצים, כולל כריס צ'אטאואי האנגלי. שלושתם עשו לי את מה שהייתי עושה בעצמי לאחרים: הרדימו אותי ובספרינט פתאומי עברו אותי.

     

    "כמעט והתייאשתי, אבל אז, כמו מתוך חלום, שמעתי את הקהל מריע 'זא-טו-פק, זא-טו-פק'. לחצתי על הדוושה והתחלתי לעבור אותם אחד אחרי השני. אחר כך אמרו לי שנראתי כמו משוגע שברח מבית המשוגעים. הלשון שלי הגיעה עד מתחת לסנטר, את הידיים נופפתי כמו משוטים, והיו כאלה שנשבעו שלא היה שום קשר בין פלג גופי העליון והרגליים, הם הלכו בכיוונים שונים ונראו כאילו היו שייכים לשני אנשים שונים". אגב, את ה-400 המטרים האחרונים באותה ריצה רץ זאטופק ב-57.5 שניות.

     

    "השמחה היתה רבה, מילאתי את חובתי למולדת ולמפלגה והתחלתי לארוז את המזוודה. הרי ידעתי שלא ייתנו לי להישאר ולו יום נוסף בהלסינקי, פן אברח למערב. פתאום הרגשתי שהמשגיח שלי עומד לידי. 'מה אתה חושב שאתה עושה?' שאל אותי האיש החביב, בוגר האוניברסיטה לקסם אנושי של הק.ג.ב. 'אורז, הרי אנחנו חוזרים לפראג', השבתי. 'זה מה שנדמה לך', ענה לי. 'אתה רץ מחר מרתון, ואתה גם מנצח', סיפר לי בחיוך זאטופק.


    זאטופק בראש הפודיום אחרי ריצת ה-10,000 מ' בהלסינקי (גטי אימג'ס)

     

    זאטופק: "'סליחה', אמרתי, 'מרתון? הרי בחיים שלי לא רצתי מרחק זה, אין לי מושג איך רצים מרתון, כיצד לחלק את הכוחות ובכלל מי החליט שאני רץ מרתון'? 'המפלגה', עידכן אותי 'חסיד אומות העולם'. 'היתה ישיבה מיוחדת של הפוליטביורו, הוחלט להעניק לך אי אלו אותות כבוד ותוארים וכמו כן הוחלט שתביא מדליית זהב שלישית'. 'בחלום', הודעתי לו. 'איך אלמד עד מחר כיצד רצים מרתון?'. 'החבר אמיל, שכחת שהמפלגה חושבת על הכל? הפוליטביורו קבע גם את הטקטיקה שלך. אתה תיצמד לאלוף העולם במרתון, האנגלי ג'ים פיטרס, ותעשה כל מה שהוא עושה. בקילומטר האחרון תתן את הספרינט שלך, תעבור אותו ותמלא את צו המפלגה'.

     

    "הבנתי שיש לי עסק עם משוגעים, אבל משוגעים מסוכנים שלא מתווכחים איתם. למחרת התייצבתי לריצה, הסתבר שעוד לפני שהמשגיח שלי עידכן אותי ביחס לצו המפלגה, הנהלת המשלחת, עוד אוסף של בוגרי בית הספר לאהבת הזולת של הק.ג.ב, רשמה אותי לריצת המרתון. אחד מאלה עם הפנים החתומות, שהחיוך לא בדיוק כלול בתגובות הגוף הטבעיות שלהם, הראה לי את פטרס. בכך החלה הריצה המוזרה ביותר בחיי ואחת מהמשעשעות ביותר.

     

    "נצמדתי אליו, וניסיתי למלא אחר הוראות הפוליטביורו בצורה המדויקת ביותר: כאשר הוא האט, גם אני רצתי לאט, וכשהוא האיץ, גם אנוכי האצתי. כשהוא גירד באף או במקום אחר, גם אני גירדתי. אין פשרות עם הוראות הפוליטביורו. בשלב מסוים נעשה לי משעמם, וניסיתי לדבר איתו (עוד דבר שזאטופק הוציא המציא: ניסיונות בלתי פוסקים לשוחח עם הרצים האחרים, לתת להם עצות ולהסביר להם מה לא בסדר עם ריצתם, ב.ח). הוא ידע צ'כית בערך כמוך ולא ענה", המשיך זאטופק בסיפורו. "אז שאלתי אותו באנגלית 'האו דו יו דו?', גם לכך לא היתה לו תשובה כלשהי והחלטתי לעזוב אותו, להתמרד נגד הפוליטביורו ולתת גז".


    זאטופק מתקבל בפראג כגיבור אחרי אולימפיאדת 1952 (גטי אימג'ס)

     

    בריצת המרתון הראשונה בחייו עבר זאטופק את קו הגמר שתי דקות לפני הרץ אשר הגיע במקום השני (לא פטרס, הוא פרש זמן קצר לאחר השיחה המעמיקה עם זאטופק). לזאטופק היה מספיק זמן ללבוש את הטרנינג, לעשות את סיבוב הנצחון ולהתחיל תרגילי הרפייה, עוד לפני שהרץ השני נכנס לאצטדיון. הפוליטביורו ידע לא רק לנפק הנחיות ריצה, אלא גם להפגין הכרת תודה. עוד באותו יום הועלה זאטופק לדרגת סגן אלוף בצבא הצ'כי. הסיבות לכך היו טובות: שלוש מדליות זהב ושלושה שיאי עולם בשמונה ימים, כולל מדליה ושיא בריצה שהוא רץ בפעם הראשונה בחייו.

     

    זאטופק: פה גדול וחוש הומור מפותח

    אחת הצרות הגדולות של זאטופק שגרמה לו לא פעם לבעיות, לפעמים גם חריפות ביותר, היתה הפה הגדול שלו וחוש ההומור. רעייתו זכתה במדליית זהב בהטלת כידון באולימפיאדת הלסינקי, וזאטופק, עדיין באופוריה משלושת נצחונותיו, התייצב במסיבת העיתונאים שלה והודיע לעיתונאים שאשתו זכתה במדליית הזהב אך ורק בהשראת הניצחונות שלו.

     

    בשלב זה לא היתה מסוגלת דנה להשלים יותר עם ההומור של בעלה. לאחר כמה משפטים בצ'כית (שלא נכנס אליהם), היא פנתה אל אמיל ואמרה לו באנגלית: בסדר חתיכת זה וזה, תבחר לך פה איזו אשה שאתה רוצה, תנסה להפעיל עליה את ההשראה שלך ולך לראות אם היא תטיל את הכידון למרחק של 50 מ'".


    נשיקה למנצח. אמיל ודנה אחרי עוד ניצחון בהלסינקי (גטי אימג'ס)

     

    היו גם דברים אחרים בהלסינקי. מטיל הפטיש האמריקאי הרולד קונולי התאהב בזורקת הדיסקוס הצ'כית אולה פיקוטובה (שניהם זכו במדליות זהב). כעבור תקופה קצרה הכריזו קונולי ופיקוטובה על רצונם להתחתן. הפוליטביורו הצ'כי התכנס לישיבה מיוחדת וקבע שאם קונולי רוצה את אולגה הלאומית, הוא מוזמן להפוך לאזרח צ'כי ולהתגורר בצ'כוסלובקיה, אחרת אין חתונה.

     

    בשלב זה הודיע זאטופק למומחי הספורט וענייני חתונה בפוליטביורו שאם קונולי ופיקוטובה לא יורשו להינשא ללא שום תנאי מוקדם, אמיל ודנה זאטופק ייכנסו מסיבת עיתונאים בינלאומית ויתייצבו לצידם של הספורטאים המאוהבים שחומת הברזל הפרידה ביניהם. זאטופק גם ביקש פגישה עם נשיא צ'כוסלובקיה אנטונין זפוטוצקי, התייצב לפגישה עם אשתו דנה וארבע מדליות הזהב האולימפיות שלהם ודרש מהנשיא שיתיר לקונולי ופיקוטובה להינשא. החתונה נערכה בפראג, הזוג זאטופק שימשו כשושבינים ולאחר הטקס פיקוטובה הורשתה להתלוות לבעלה הטרי אל ארצות הברית.

     

    שיר שחלמתי על פראג

    השנים עברו וזאטופק פרש מהספורט הפעיל, אך נשאר אחת הדמויות המפורסמות בצ'כוסלובקיה. היתה לו גם משרה לא רעה בכלל: אחראי על החינוך הגופני בצבא הצ'כוסלובקי וכמובן - דרגת הקולונל שאותה קיבל במתנה ב-1952.


    הפלישה הרוסית לפראג. זאטופק תמך בליברלים (רויטרס)

     

    ב-1968, ב"אביב של פראג", זאטופק (כרגיל) חשב עם הלב, והתייצב ללא סייג לצידו של ראש ממשלת צ'כוסלובקיה הליברלי, אלכסנדר דובצ'ק, כנגד הרוסים. העונש היה מיידי: דרגת הקולונל נשללה ממנו. תחילה מונה לראש מחלק איסוף האשפה בעריית פראג, ולאחר מכן נשלח לעבוד במכרות האורניום. הרבה זמן זה לא לקח. מחאות מצד עשרות מדינות הכריחו את המשטר הקומוניסטי להחזיר את זאטופק לפראג ופחות או יותר כרגיל - לתת לו לעשות את מה שהוא רצה. 

     

    עד סוף ימיו המשיך זאטופק לנסוע למשחקים האולימפים כאורח כבוד, לדבר באירועי ספורט בולטים ולארח כיד המלך ספורטאים מפורסמים בפראג. בשנות ה-70 הוא זכה לביקור של רון קלארק, רץ אוסטרלי למרחקים בינוניים וארוכים, אשר זכה כמעט בכל מה שניתן היה לזכות בו, פרט לדבר אחד: מדליית זהב אולימפית. כאשר נסע קלארק לשדה התעופה כדי לחזור לאוסטרליה, נסע זאטופק איתו.

     

    ברגע האחרון מסר הקטר הצ'כי חבילה קטנה לקלארק, ואמר שהוא חייב לחזור לדנה. קלארק, אשר מודע היה לאופיו של זאטופק, היה בטוח שזהו איזה מסמך סודי או מאמר נגד המשטר הקומוניסטי. הוא חיכה עד אשר המטוס המריא, ואז פתח את החבילה. בפנים היתה אחת ממדליות הזהב האולימפיות של אמיל ופתק קטן: "זה מגיע לך". "יש לי הרבה מדליות ופרסים", אמר קלארק לפני כמה שנים, "אך על אף העובדה שלא זכיתי בה בתחרות, זו המדליה שאני מעריץ. לא בשל מה שהיא, אלא בשל האדם שאת אופיו היא מסמלת".

     

    זאטופק זכה לראות את צ'כיה חופשית מהמשטר הקומוניסטי. הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת ב-22 בנובמבר 2000 בפראג. קלארק, קונולי, פיקוטובה ועוד מאות מספורטאי העולם הידועים ביותר ליוו אותו בדרכו האחרונה.

     

    • ד"ר ברוך חזן הוא מרצה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת חיפה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים