שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הזמיר עוד שר
    "ג'ם אמר כי הענין התחיל זמן רב קודם-לכן. הוא טען כי ראשיתו באותו קיץ, כשבא אלינו דיל והציע לנו להוציא את בו רדלי מכלאו". קטע מתוך "אל תיגע בזמיר" של הרפר לי, במלאת חמישים שנה לספר

    סמוך ליום-הולדתו השלושה-עשר של אחי ג'ם נשבר מפרקו, והשבר חמור היה. כשהחלים, וחרדתו כי לעולם לא יוכל לשחק בכדורגל פגה, לא נטרדה דעתו בשל פגימתו אלא לעתים רחוקות. זרוע שמאלו היה קצת מעט מימינו; בעמידתו או בהליכתו היה גב-ידו מזדקר בזוית ישרה כלפי גופו, והבוהן מקבילה היתה לירך. כל עוד ניתן לו לבעוט ולשלח "מסירות", לא הדאיגו הדבר בכלל.


    הרפר לי. קלאסיקה אמריקנית

     

    משחלפה תקופת-שנים שדי בה לסקירת העבר, שוחחנו לפעמים על המאורעות שגרמו אסון זה. אני טענתי כי מבני יואל יצאה הרעה, ואילו ג'ם, שהיה גדול ממני בארבע שנים, אמר כי הענין התחיל זמן רב קודם-לכן. הוא טען כי ראשיתו באותו קיץ, כשבא אלינו דיל והציע לנו להוציא את בו רדלי מכלאו.

     

    אמרתי, שאם רצונו לראות את הענין מנקודת-ראות רחבה, הרי התחיל הכל בעצם באנדריו ג'קסון. לולא הבריח ג'נרל ג'קסון את האינדיאנים במעלה הנהר, לא היה סימון פינץ' חותר במעלה האלאבמאה, ומה היה עלינו אילמלא חתר? כבר היינו מבוגרים מכדי ליישב חילוקי-דעות בקרב-אגרופים, ועל כן פנינו אל אטיקוס. אבינו פסק כי הצדק עם שנינו.

     

    כיון שנמנינו עם אנשי-הדרום ראו אחדים מבני-משפחתנו פחיתות-כבוד לעצמם בהעדר שמות אבותינו ברשימת הלוחמים בקרב האסטינגס, בצד זה או אחר של המערכה. לא נרשם לזכותנו אלא סימון פינץ', רוקח צייד חיות-פרוה מקורנוול, אשר רק קמצנותו עלה על אדיקותו הרבה.

     

    באנגליה הציקה לסימון רדיפתם של המכנים עצמם מתודיסטים בידי אחיהם הליברליים יותר, ומכיוון שראה את עצמו מתודיסט, חצה את האוקינוס האטלנטי לפילדלפיה, משם לג'מייקה, משם למוביל ובמעלה סנט סטיפנס. סימון שמר בלבו את מצות ג'ון וסלי לא להרבות שיחה במיקח-ומכר וצבר הון בעסקי-רפואה, אלא שבמלאכתו זו הטריד אותו החשש שמא יתפתה לעשות דברים שאינם לכבוד הבורא, כגון קישוט עצמו בזהב ובלבוש יקר-ערך.

     

    אך מששכח סימון את דעת רבו על נכסי-אנוש, קנה שלושה עבדים ובעזרתם הקים לו בית ונחלה בחוף נהר האלאבאמה, כארבעים מילין למעלה מסנט סטיפנס. לסנט סטיפנס חזר פעם אחת בלבד כדי למצוא אשה, ועמה העמיד צאצאים, רובם בנות. שבע-ימים ועתיר-נכסים היה במותו.

     

    הגברים שבמשפחה נהגו להישאר באחוזתו של סימון, פינצ'ס לנדינג, ולהתפרנס מגידול כותנה. המשק נושא היה את עצמו: צנוע לעומת האחוזות האדירות שהקיפוהו, סיפק לנדינג בכל-זאת את כל הדרוש למחיה חוץ מקרח, קמח-חיטים ומלבושים, ואלה הובאו בספינות-הנהר ממוביל.

     

    מהומות הדמים בין הצפון לבין הדרום ודאי שהיו מביאות את סימון לידי זעם ואין-אונים, שכן נשדדו צאצאיו מכל וכל ולא נותרה בידיהם אלא האדמה בלבד. ברם המסורת להתפרנס על האדמה לא הופרה אלא במאה העשרים, כשיצא אבי, אטיקוס פינץ', ללמוד משפטים במונטגומרי ואחיו הצעיר הלך לבוסטון ללמוד רפואה. מבני פינץ' נשארה בלנדינג רק אחותם אלכסנדרה בלבד. היא נישאה לאדם שתקן, שבילה רוב זמנו בשכיבה בערסל ליד הנהר, כשהוא תוהה אם חכותיו מלאות.

     

    משהוסמך אבי לעריכת-דין חזר למיקום ופתח משרד. מיקום, המרוחקת עשרים מילין מזרחה לפינצ'ס לנדינג, היתה עיר-המחוז של מחוז מיקום. במשרדו של אטיקוס בבית-הדין לא היו אלא קולב, רקקית, לוח-שחמט וספר-חוקים של אלאבאמה ללא רבב.

     

    שני לקוחותיו הראשונים היו שני האנשים האחרונים שנתלו בבית-הסוהר המרכזי של מיקום. אטיקוס שידלם להיאות לנדיבותה של המדינה, המתירה להם לטעון להריגה ועל-ידי כך להציל את נפשותיהם. אלא שהללו היו בני-האורפורד, שם שבמחוז מיקום נרדף הוא ל"חמור".

     

    בני-האורפורד שילחו לעולם-האמת את המעולה בנפחי מיקום תוך כדי דין-ודברים שנתעורר בשל כליאה לא חוקית כביכול של סוסה, נואלו לעשות את המעשה לעיני שלושה עדים ועמדו על דעתם כי הטענה "בן הכלבה היה ראוי לכך" די בה להגנת כל אדם. הם הוסיפו להכחיש אשמתם ברצח, ולכן לא יכול אטיקוס לעשות יותר למען לקוחותיו אלא להיות נוכח בהסתלקותם מין העולם, וכפי הנראה במקרה זה נעוצה ראשית סלידתו העמוקה של אבי מכל זיקה למשפט הפלילי.

     

    בחמש השנים הראשונות לישיבתו במיקום שקד אטיקוס בעיקר על החסכון. שנים אחדות לאחר-מכן השקיע את רווחיו בהקנית השכלה לאחיו. ג'ון הייל פינץ' היה צעיר מאבי העשר שנים, ובחר ללמוד רפואה בימים שגידול כותנה לא היה עסק כדאי; אך לאחר שסייע לדוד ג'ק לצאת לרשות עצמו, הפיק אטיקוס הכנסה נאה מן הפרקליטות. הוא אהב את מיקום, לפי שנולד במחוז וגדל בו. הוא הכיר את הבריות ואף הם הכירונו, ומחמת שקדנותו של סימון פינץ' היה אטיקוס קשור, בקשרי-דם או בקשרי-נישואין, כמעט בכל משפחה שבעיר.

     

    עיר עתיקת יומין היא מיקום, וכשהיכרתיה היתה עיר עתיקה יגעה. בימי-גשם הפכו הרחובות טיט אדום. עשב עלה במדרכות ובית-הדין שקע בכיכר. משו-מה היה אז חם יותר: כלב שחור היה מתענה ביום קיץ: פרדות גרמיות הרתומות לדיופנים הצליפו בזבובים בצלם המחניק של האלונים בכיכר. בשעה תשע בבוקר כבר היו צוארוניהם הקשויים של הגברים מרופטים. הגברות התרחצו לפני הצהרים, ולאחר תנומת השעה שלוש, ועם חשיכה היו דומות לעוגיות-תה רכות מצופות זיע ופודרה.

     

    הבריות היו נעים אז לאטם. מתון-מתון התהלכו בעיר, נכנסו מדשדשים לחנויות שמסביבה ויצאו מדשדשים, ונטלו להם שהות יתירה לכל ענין. היממה היתה בת וארבע שעות, אך נראתה ארוכה יותר. איש לא נחפז, לפי שלא היה לאן ללכת, לא היה מה לקנות ובמה לקנות, ולא היה מה לראות מחוץ לתחומו של מחוז מיקום. אלא שמקצתם של הבריות הגו בימים ההם אמונה קלושה: זה לא כבר אמר מי שאמר, כי אין אנשי מיקום צריכים לפחד מפני הפחד בלבד.

     

    גרנו ברחוב-המגורים הראשי בעיר – אטיקוס, ג'ם, אני והטבחית שלנו קאלפורניה. ג'ם ואני נוחה היתה דעתנו מאבינו: הוא שיחק עמנו, קרא באזנינו ונהג עמנו באדיבות, תוך שמירת מרחק.

     

    לא כן קאלפורניה. כולה זויות ועצמות, קצרת-ראות, פוזלת, כף-ידה רחבה כלוח של מיטה וקשה כפליים. לכולם היתה מגרשת אותי מהמטבח, שואלת מדוע איני יכולה להתנהג יפה כג'ם, אף כי ידעה שהוא גדול ממני, וקוראת לי להיכנס הביתה בשעה שלא הייתי מוכנה לכך. קרבותינו היו אפיים וחד צדדיים. קאלפרוניה ניצחה תמיד, בעיקר משום שתמיד עמד אטיקוס לימינה. היא עבדה בביתנו מזמן שנולד ג'ם, ועולם חשתי, ככל שזכרוני מגיע, בנוכחותה הרודנית.

     

    בת שתים הייתי במות אמנו, ועל-כן לא הרגשתי בחסרונה. היא היתה מבית גרהם שבמונטגומרי. אטיקוס הכירה

    כשנבחר לראשונה לבית-המחוקקים של המדינה. הוא היה אז בגיל-העמידה, והיא צעירה ממנו בחמש עשרה שנה. ג'ם היה פרי שנת-נישואיהם הראשונה. כעבור ארבע שנים נולדתי אני, ולאחר שנתים מתה אמנו בהתקפת-לב פתאומית. אמרו, שליקוי תורשתי הוא במשפחתם.

     

    לא הרגשתי בחסרונה, אך סבורתני כי ג'ם הרגיש בו. זכרונה נשמר ברור בלבו, ופעמים, באמצע המשחק, היה פולט אנחה ממושכת, מצטדד ומשחק לבדו מאחורי המוסך. כשהיתה עלינו רוח זו נזהרתי מלהטרידו.

     

    כשהייתי בת שש וג'ם כבן עשר היו גבולות תקופת הקיץ שלנו (במרחק קריאה מקאלפורניה) ביתה של מרת הנרי לאפאיט דיבוס, שני בתים צפונה מביתנו, וביתם של רדלי, שלושה בתים דרומה מביתנו. מעולם לא נתפתינו לחרוג מהם. בבית רדלי שכן יצור נעלם, אשר די היה בתיאורו לאלצנו להתנהג יפה ימים רבים; מרת דיבוס היתה עצם התגלמות הגיהינום. בקיץ ההוא בא אלינו דיל.

     

    מתוך "אל תיגע בזמיר", מאת הרפר לי, מאנגלית: צבי ארד. עם עובד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים