שעתה היפה של הצביעות

בראיון שהעניק בינואר השנה לביל מוירס מרשת PBS האמריקאית, השתומם עד מאוד ריצ'רד גולדסטון משאלת מראיינו בדבר החשד שהוא ואחרים חלילה נוקטים סטנדרט כפול בנוגע לישראל, לעומת נוהגם כלפי מדינות אחרות, למשל ארה"ב. "הטענות נבדקו", פסק מבלי להניד עפעף, "ארה"ב נקטה צעדים קיצוניים כדי להגן על אזרחים חפים מפשע בעיראק". ולמען הסר ספק וכדי להפריך כל רמיזה למשוא פנים, ציין כבוד השופט כי לעומת ביצוע פשעי מלחמה ומדיניות נקמנית של ישראל ב"עופרת יצוקה", האמריקנים הקפידו עד מאוד "להגן על אזרחים חפים מפשע, כשבמקרים בהם שגו, למשל בקוסובו, בעיראק ובאפגניסטן, הם התנצלו".

ואכן, למה לכל הרוחות אמורים היו לעניין את "מתנגד האפרטהייד עז הרוח" – שכזכור "יצא לו" בעברו לאכוף חוקים גזעניים וגם לשלוח עשרות שחורים לעמוד התלייה – כמה עובדות בטלות וטריוויאליות? למשל, שבדצמבר 1989 במבצע "מטרה צודקת" הרגו חיילים אמריקנים בפנמה בין 300 ל-1,000 אזרחים; או

שבאוקטובר 1993 הרג כוח של האו"ם (שהורכב בעיקר מיחידות אמריקניות) יותר מ-500 אזרחים סומלים, כמובן תוך כדי "ביצוע המשימה"; או שב-1999 נהרגו מהפצצות של מטוסי נאט"ו בקוסובו בין 460 ל-2,000 אזרחים; או שבדצמבר 2004, במערכה נגד כוחות איסלאמיסטיים בפאלוג'ה שבעיראק, הרגו האמריקנים יותר מ-6,000 אזרחים והרסו עד היסוד כ-10,000 בתי אזרחים. הרי מי שיורה את החצים ורק אחר כך מסמן את המטרה (הישראלית) אינו נזקק למידע נדוש שכזה.

ופרפראות וזוטות כגון אלו גם לא בדיוק מצויות עתה בראש מעייניו של דייוויד קמרון. כך, יום לאחר חשיפת 92 אלף המסמכים, שממנה מתברר כי כוחות הקואליציה באפגניסטן הרגו מאות אזרחים מקומיים ולא דיווחו על כך – מוצא ראש ממשלת בריטניה הטרי מקום וזמן, כמובן במעמד ארדואן, להסביר למה מעשיה של ישראל בעצירת המשט הם "בלתי מקובלים לחלוטין", מדוע "בנימין נתניהו צריך לערוך חקירה מהירה, מקיפה ושקופה של הנושא" (משל עד היום ישראל נמנעה מלעשות זאת), ו"למה עזה היא בית כלא" (כמובן באשמת "המצור" הישראלי).

גם אם לזכותו של קמרון עומדת העובדה שהוא רק חוליית המשך בשרשרת ההוויה של צביעות בריטית מהוללת – החל בבכירי האקדמיה, עבור בתקשורת בניצוחו הנאמן של הבי.בי.סי וכלה בעידית אנשי התרבות והאמנות, שכנראה בשם החופש התרבותי והאמנותי ששים אלי חרמות על ישראל – עדיין צריך להיות יותר מציניקן גמור וצבוע ללא תקנה כדי להתגולל על ישראל יום אחרי שהבריטים עצמם מואשמים בהאשמות "מעט" יותר רציניות מעצירת המשט לעזה (למשל, על הוצאות להורג, כמובן ללא משפט, של אזרחים אפגאנים) ושממשלת בריטניה והממשל האמריקני עושים לפי שעה כל שלאל ידם כדי להשתיק את הפרשה.

לברר את אמיתות הפרסומים?

כשרוח הדברים היוצאת מהבית הלבן (בדומה לזו שמבריטניה) היא "שאנחנו מגנים בתקיפות את החשיפה של מידע מסווג בידי יחידים וארגונים, ששמים את חייהם של אלו המשרתים בצבא ארה"ב ובנות בריתה בסיכון", וכמובן לא נמצא עד עתה רמז, ולו הקל שבקלים, לצורך (של האמריקנים והבריטים) בבירור החשדות העולים מהפרסומים – קצת קשה לראות את קמרון או את ברק אובמה מורים לערוך "חקירה מהירה, מקיפה ושקופה של הנושא".

חקירות כאלה, להווי ידוע, שמורות בעיקר למדינה מאוד מסוימת במזרח התיכון, אשר מנהיגים דמוקרטים נאורים, בדומה למדי לדיקטטורים מוסלמים "מתקדמים" (מדכאי נשים, מיעוטים, כופרים ולמעשה כמעט את כלל האזרחים), מתקשים לנהל את ענייניהם השוטפים מבלי שיבהירו לה עד כמה דרכיה המוסריות נלוזות ועד כמה נתיבותיה נתעבים.

כידוע, חוות החיות של אורוול, חוות מנור, הייתה אלגוריה לרוסיה שלפני מהפכת 1917 ולברית המועצות שלאחריה. גם בחווה הגלובלית שלנו "כל בעלי-החיים שווים, אך יש בהם כמובן השווים יותר", למשל ארה"ב ובריטניה וכל מה שהוא לא ישראל בעיניהם "הבלתי משוחדות" של גולדסטון, אובמה וקמרון.

אצל אורוול, לאחר מותו של מייג'ור, השתלטו החזירים על החווה ושלטו בה ביד רמה, ואילו בעולמנו הטוב והמעתיר – שבו נשיאים אמריקנים משתחווים למלכים חשוכים (עבדאללה הסעודי) אך לא חדלים לבקר את מדינת היהודים, שבו שופטים יהודים תולים שחורים ומטיפים מוסר לישראלים, ושבו ראשי ממשלה בריטים מבקשים להתעלם ממצאים על הרג מאות אזרחים אך דעתם כלל אינה נוחה מעצירת משטים של הישראלים – שעתם של הצבועים מעולם לא הייתה יפה יותר.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה