שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    האם לאמונה דתית יש בסיס ביולוגי?
    האם האמונה באלוהים התפתחה על-מנת להבטיח הישרדות או שמא היא תוצר-לוואי של הקוגניציה האנושית? סריקות מוח תפקודיות מגלות כי אין "אזור תפילות" במוח האדם וכי אמונה דתית מפעילה רשת עצבית נרחבת במוח המתווכת רגשות, חשיבה אבסטרקטית, והעלאה בדמיון

    מתי וכיצד התפתחה האמונה הדתית? בקרב ארכיאולוגים, אנתרופולוגים ופסיכולוגים החוקרים את הנושא הדעות חלוקות. דארווין האמין שהאדם החושב המציא את אלוהים על-מנת להבין את העולם, ובאופן טבעי ייחס לישות העל-טבעית את מגוון הרגשות שהרגיש בעצמו. הסקרנות, הדמיון והחשיבה האבסטרקטית שמאפיינים את בני האדם ואת רצונם להבין את היקום סביבם הולידו את האמונה במתכנן תבוני על-טבעי.

     

    האנתרופולוג פסקאל בויאר טוען שמושגים דתיים אינם אלא תוצר-לוואי של פונקציות קוגניטיביות מוכרות. האמונה הדתית היא טבעית כי היא מייצגת מוסכמות חברתיות, מוסר אינטואיטיבי, ואמצעי זהירות נגד הרעלה, זיהום ומוות, המפעילים רשתות עצביות במוח שהתפתחו על-מנת לעבד אינפורמציה רגשית (אמפתיה, פחד) וחברתית.

     

    מאנישים את אלוהים

    על-פי המודל הקוגניטיבי, האנשה היא תכונה אנושית מתבקשת, ששורשיה נעוצים ברשת עצבית במוח המכונה Theory of Mind המאפשרת לייחס לאדם אחר פעילות מנטאלית (מחשבות, רגשות, רצונות, כוונות).

     

    רשת ה-ToM כוללת אזורים טמפורליים, פריאטליים ופרונטליים שפעילותם מאפשרת לעמוד על כוונות האחר ולנבא את התנהגותו ולכן נחשבת לבסיס הביולוגי של קוגניציה חברתית ואמפתיה.

     

    כבר במוחם של ילדים בני ארבע ניתן למצוא פעילות באזורי ה- ToM, ומחקרים רבים מלמדים שילדים בגיל זה מעדיפים לתת הסברים טלאולוגיים (תכליתיים) לתופעות רבות ולייחס אותן לישות על-טבעית חושבת ומרגישה.

     

    הפסיכולוג החברתי הקנדי ארה נורנזיאן טוען שהמודל הקוגניטיבי לפיו האמונה באלוהים נגזרת מהארכיטקטורה של המוח הכרחי, אך אינו מספק. הוא גורס שהאמונה הדתית התפתחה בתרבויות שונות ברחבי העולם על-מנת להבטיח שיתופי פעולה בין אנשים זרים.

     

    עזרה הדדית וציות לכללים, חוקים ומצוות מאפשרים גיבוש קבוצות חברתיות יציבות שמעלות את סיכויי ההישרדות וההתרבות של חברי הקבוצה. האמונה באל-כל-יכול שמתגמל התנהגות מוסרית ומעניש את הכופרים נועדה לחזק את המחויבות וההדדיות בין חברי הקבוצה.

     

    חוויה מיסטית

    בשנים האחרונות, עם התפתחות שיטות הדימות התפקודית, סריקות מוח מגלות שהאמונה הדתית מפעילה רשת נרחבת של אזורים במוח האדם, המתווכים פונקציות קוגניטיביות רבות ולכן אינם ייחודיים לדתיות.

     

    במחקר שנערך במונטריאול נסרק מוחן של נזירות כרמליטיות בזמן חוויה מיסטית, במהלכה חשו שהן מתאחדות עם אלוהים. חמש עשרה נזירות בגילאים 23 עד 64 (גיל ממוצע 49) השתתפו במחקר בו התבקשו לדמיין בעיניים עצומות את החוויה הדתית החזקה ביותר שחשו במנזר, דהיינו איחוד עם הבורא.

     

    בניסוי הביקורת דמיינו הנזירות איחוד מרגש שחוו עם בן תמותה, ובמצב המנוחה שכבו בסורק בעיניים עצומות. החוויה הדתית המיסטית גרמה לעליה בפעילות העצבית ברשת נרחבת של אזורים במוח, שכללה את הקורטקס הויזואלי (מראות), אינסולה (רגשות), וקליפת המוח האורביטופרונטלית (תגמול ועונג). חוויה דתית מיסטית, אם כך, אינה שונה מהותית מחוויה רגשית מענגת אחרת.

     

    יש אלוהים?

    ד"ר ג'ורדן גרפמן מהמכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב סרק את מוחם של 40 נבדקים (גיל ממוצע 35) בזמן ששפטו האם הם מסכימים או מתנגדים לטענות בדבר מעורבות האלוהים בחיינו ("החיים הם חסרי משמעות", "אין אלוהים בעולם") או טענות על רגשות האלוהים ("אלוהים שומר ומגן עלינו" "אלוהים מעניש אותנו" "אלוהים סולח לנו").

     

    גרפמן הניח שטענות אלה יפעילו את אזורי ה- ToM במוח, בעוד שידע דתי דוקטריני (לדוגמא סיפור בריאת העולם) שמאמינים מקבלים למרות שלא חוו אותו אישית, יפעיל אזורי אסוציאציה גבוהים במוח, ואילו ידע דתי אישי שמקורו בתפילות וטקסים יפעיל אזורים במוח המתווכים שליפה מהזיכרון והעלאה בדמיון.


    האם אלוהים קיים? ואיפה הוא נמצא במוח? (צילום: Index Open)

     

    דגמי הפעילות במוח אכן איששו את שלושת ההיפותזות. טענות בדבר אהבה אלוהית הפעילו אזור פרונטלי בעוד שטענות בדבר כעס אלוהי הפעילו אזור טמפורלי.

     

    ידע דוקטריני הפעיל אזורים טמפורליים (חשיבה אבסטרקטית), בעוד שידע דתי אישי הפעיל את קליפת המוח הראיתית ואזורים באונה הקודקודית והמצחית (העלאה בדימיון).

     

    מוח של אתיאיסט

    במחקר אחר מצא גרפמן מתאם בין נפח קליפת המוח באזורים מסויימים ובין דרגת האמונה הדתית. בנבדקים אדוקים שמאמינים באלוהים ומקיימים מצוות נפח האזור הטמפורלי האמצעי היה גדול יותר, ובנבדקים שחוששים מנקמה אלוהית נפח קליפת המוח האורביטופרונטלית וה-precuneus היה קטן יותר.

     

    מעניין לציין שבנבדקים אתיאיסטיים שאינם מאמינים באלוהים נפח ה- precuneus היה גדול יותר. מן הראוי לציין שמתאם אינו מעיד על סיבתיות, כלומר לא ברור אם נפחו של האזור הקורטיקלי הוא תוצאת או סיבת האמונה הדתית (או העדרה).

     

    גרפמן מאמין שמחקריו מספקים אישוש אמפירי לכך שאמונה דתית היא תוצר של אבולוציה של אזורי ה- ToM שמאפשרים גילוי אמפתיה לא רק כלפי השכן, אלא גם כלפי בורא עולם, ומסכם שגם אם לא ניתן להוכיח את קיום האלוהים, מחשבות דתיות בהחלט קיימות וניתן לחקור אותן באמצעות fMRI.

     

    אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים