מפלט לילדים: גינת הפיניקים בבלאטה
עשור חלף מאז היה מחנה הפליטים שבשכם מעוז הזרוע הצבאית של פתח. במקום שבו נולדו הפיגועים הקשים ביותר מחפשים התושבים קצת שקט. גן הפיניקים מספק מרגוע ושעשוע לילדים, שבפעם הראשונה רואים נדנדה. בתוכנית: בריכה ומגרש כדורגל. כתבה ראשונה בסדרה על החיים במדינה שבדרך
מחנה הפליטים בלאטה, סוף שנת 2000. חבורת צעירים פעילי פתח מחליטה להעביר הילוך בהסלמת האינתיפאדה. גדודי חללי אל אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח, יוצאים לאוויר העולם. נאסר עוויס, איש המחנה בשכם, מוכרז כמייסד הארגון בתיאום עם בכירים בתנועה. מחנה בלאטה הופך לאחד ממוקדי האינתיפאדה. עשרות פיגועים וניסיונות פיגועים שגובים את חייהם של עשרות ישראלים יוצאים משם. כ-200 פלסטינים נהרגו מאש צה"ל, מאות נפצעים ומאות נעצרו. עשרות בתים במחנה העני, שרבים מתושביו הם פליטים מיפו וסביבתה, נהרסו באופן חלקי או מלא.
עם תמיכה צנועה של הרשות ובמימון של האו"ם והסוכנות הגרמנית לסיוע יצא לדרך פרויקט הריאה הירוקה של בלאטה בעלות של 300 אלך אירו, בנוסף ל-196 אלף דינר (כמיליון שקל) - עלות רכישת הקרקע. ביוני אשתקד נחנכה גינת הפיניקים - הגינה של בלאטה. "יותר מעשרת אלפים מבקרים ביקרו במחנה בתוך פחות מחודש, כל מבקר משלם שקל אחד והמשפחות והילדים לא מפסיקים לזרום", סיפר שאמח, שריצה שמונה שנים וחצי בכלא בישראל מגיל 15.
הנדנדה והתועבה?
לדבריו, דמי הכניסה בעלות שני שקלים מכסים מעט מההוצאות, אבל "הם נועדו לתת לתושב הרגשה שהוא תרם משהו לגינה". שאמח בטוח שכלכלית הפרויקט יצליח. "מונית הלוך חזור לגינה במרכז שכם עבור משפחה מהמחנה היתה עולה 30 שקל. זו הסיבה שיש אנשים במחנה שמעולם לא ביקרו בגינה, מעולם לא שיחקו בנדנדה, והיום משפחה של 5 נפשות מגיעה ברגל, משלמת 5 שקלים דמי כניסה ועוד 5 שקלים על 5 קרטיבים שהם קונים בממוצע. זה 10 שקלים פחות מכיוון נסיעה אחד במונית לשכם, זו הסיבה שמשפחות שלמות מגיעות".
בחמאס ובארגונים האיסלאמיים האחרים לא רואים בעין יפה את ההשקעה בתשתיות במחנות הפליטים. הם חוששים שפרויקטים שכאלו יעודדו את התושבים לחשוב על השתקעות וידכאו את הרצון לחזור ליפו ולכפרים שמהם הגיעו ב-48'. הם גם מפיצים שמועות שהפארק הציבורי הפך למרכז תועבה, ושזוג אחד נתפס מתנשק, "איפה ההיגיון?", שואל שאמח, "הנדנדה לא תגרום לנו ולילדים לא לרצות לחזור. עד שזה יקרה מגיע לנו ולילדים לחיות. 62 שנות הזנחה היו לנו פה, לא היו חיים, לילדים לא הייתה ילדות, עברנו שנים של מאות הרוגים ופצועים, אסירים ופלישות של הצבא הישראלי, מגיע למחנה קצת אוויר נקי לנשום, מגיע לילדים שאחרי דורות שלמים של ילדות, יוכלו להרגיש ילדים, אני לא אשכח איך אחרי היום הראשון של הפתיחה נאלצנו לשפץ ולתקן את כל המתקנים והנדנדות שהילדים שברו מרוב התלהבות, התלהבות מדבר שלעולם לא טעמו אבל לאט לאט התפתחה תרבות בילוי חדשה ותרבות של שמירה על המתקנים. קונסולים ושגרירים מגיעים לבקר פה".
תנופת הפיתוח לא תעצור בפארק. מהמשאל שקיימו במחנה הפליטים התברר שהתושבים רוצים בריכת שחייה. ועדת השירותים רכשה 3 דונמים נוספים מאחורי הפארק לטובת הקמת הבריכה, ואחריה יוקם גם מגרש כדורגל.
המאבטח מהתנזים
איברהים אבו ליל, בן 22, השתחרר לאחרונה מבית הכלא בישראל, ועכשיו הוא מאבטח בגן הציבורי: "אני מבטיח שהסדר והרכוש נשמרים ומקנא בילדים שנהנים מהילדות שלהם, הילדות שאני כמי שנולד לתוך האינתיפאדה הראשונה וגדל לתוך השנייה, לא הכרתי. אינשאללה יהיה שלום והילדים ימשיכו ליהנות".
פעילים אחרים מהמחנה, חלקם השתחררו גם כן לאחרונה מהכלא, עובדים בקפיטריה של הגן הציבורי. מעליהם תלוי דיוקן גדול של הראיס ערפאת. בוועדת השירותים מקווים שהבריכה שבדרך תעניק עוד מקומות עבודה לאסירים המשוחררים שהצטרפו לצבא המובטלים.
ראש ממשלת הרשות פיאד הכריז בשנה שעברה על 2,000 פרויקטים ציבוריים שתבצע הממשלה, במסגרת תוכניתו להקמת מדינה. עד כה בוצעו יותר מ-1,000 פרויקטים בהיקפים שונים, החל מבניית מוסדות, סלילת כבישים, הקמת תשתיות ועוד. מחנות הפליטים זכו גם הם בחלק מהפרויקטים האלה: במחנה הפליטים דהיישה נסללו כבישים, במחנה הפליטים אל ערוב הוקם מועדון נוער, בשועפט הוקם בית ספר, בבלאטה הוקם פארק ציבורי. בכלל, נראה שנושא איכות הסביבה מתחיל לצבור תאוצה, עם הקמת "משטרה ירוקה", הקמת 26 שמורות טבע ושתילת אלפי עצים.
Read this story in English
לפנייה לכתב/ת 
