דווקא כן להתחתן, כי זה בכל זאת יותר פשוט
את חושבת שהתחכמת בניסיון להתחמק מטקס וללכת לעו"ד? לא, פשוט הגדרת לעצמך חוזה אישי, לא כמו של כולם. וזה בסדר גמור, זכותך, אבל זה לא באמת הופך אותך לחכמה יותר. זו בדיוק אותה דרך, רק שהפורמט נראה שונה
אלינור פרארה היקרה,
בטור שלך "מה הבעיה להביא ילד לעולם בלי להתחתן" דיברת על חוסר המשמעות של מוסד הנישואים, בעקבות ריבוי מקרי הגירושים והבגידות שמפרקות אותו. את טוענת שלעשות ילדים אפשר גם בלי לחתום ברבנות או להחזיק כתובה אצל אמא. מסכימה, אפשר, אבל מה בעצם עשית בזה?
את מרשה לעצמך לרצוח את אותה פרה קדושה רק בגלל הידיעה שגם אם לא תחתמי ברבנות, יש לך גב משפטי. בין אם החלפתם טבעות ובין אם לא, אם חלילה הזוגיות לא תעלה יפה, את תובעת ומנצחת. זאת מפני שיש הגדרות משפטיות לדברים האלה ("אם חד הורית" = מזונות או "ידועים בציבור" = חלוקת רכוש, קראי לזה איך שבא לך).
את לא הראשונה ולא האחרונה שהחליטה לוותר על טקסי מיינסטרים כגון חתונה ולחיות את החיים כראות עיניה. קודם כל, כל הכבוד על האומץ, באמת. דבר שני, זה לא באמת הופך אותך לחכמה יותר או את דרכך לנכונה יותר. למה? כי זו בדיוק אותה דרך כמו של כל השאר, רק שהפורמט לכאורה שונה.
אמרת שאת יכולה לעשות הסכם עם עו"ד, שיפתור את כל הבעיות, אבל זו מחשבה לא גמורה: את יכולה לעשות הסכם על מה שידוע לך כיום, אבל לא על מה שלא ידוע לך. את יכולה להסכים שבמקרה של פרידה אתם מתחלקים חצי-חצי ברכוש והכסף, אבל מה יקרה אם חודש לפני הפרידה את יורשת סכום לא מבוטל או רכוש יקר ערך ופתאום לא נראה לך הוגן לחלוק אותו עם הגבר שעוזב אותך? מה יקרה אם ההורים החליטו להעביר על שמך נכס שלהם, לזמן מוגבל, כדי לסדר עניינים בינתיים, ובדיוק באותה תקופה הגבר מחליט שהוא הולך? חוקית, לפי אותו חוזה דמיוני, הנכס של הורייך כעת גם שלו.
את יכולה אולי לומר עכשיו שאין לך בעיה לחלוק איתו את נכסייך, אבל באותו רגע מכאיב ואולי אף תחושת בגידה, את כנראה לא תהי שונה מאחרות. הרי מלכתחילה הבעיה בנישואים אינה בקיומם אלא דווקא באנשים המקיימים אותם. גירושים מכוערים הם תוצר של אנשים מכוערים, לא של נישואים. לא חסרים סיפורים על נשים לא נשואות שלקחו מחצית מרכוש הגברים, וגם מזונות.
אז תגידי לי עכשיו "אני אחשוב על זה מראש, זה קלאסי, זה ירשם בחוזה", אבל אפילו אני, צעירה (23) בורה שכמותי, יודעת שלא תמיד החיים צפויים, וברוב המקרים את תופתעי ותראי שיש דברים שלא חשבת עליהם, לא משנה כמה חכמה ומחושבת את, וללא ספק ניכר שאת כזאת.
אז אם כך, בכל מקרה תיפגשו בבית המשפט - אז מה חסכת בעצם? רק סיבכת את המקרה יותר, מפני שהחוק מגן על תבניות מוכרות (ע"ע חתונה) ומתקשה יותר במקרים אינדיוודואליים.
לגבי הטקס? לא חייבים. את יכולה לעשות משהו צנוע. אפשר לעשות טקס בבית עם החברים הקרובים והמשפחה האהובה, עם כיבוד קל (קייטרינג או סבתות וחברות מוכשרות). טקסים ענקיים זה קטע של אופי והעדפה, לא חובה. בדיוק כמו שאת קוראת לנו לא ללכת לפי הכללים החברתיים ולהתחתן, אני בטוחה שלא תהיה לך בעיה לחרוג מכלל חברתי חמור הרבה פחות ולעשות טקס צנוע או אפילו אזרחי (בחו"ל, לצערנו).
מהות החתונה מעולם לא היתה להגדיר את מידת האהבה
לדעתי, מקור הבעיה בגישה הזאת היא שמהות החתונה מעולם לא היתה להגדיר את מידת האהבה של הזוג, זה סתם קלישאה מאוד נפוצה ומאוד מיותרת. מאז ומעולם התקיימו חתונות על בסיס שידוכים, אז על איזו אהבה את מדברת?מהות החתונה היא בדיוק מה שאת מנסה לקרא לו "חוזה אצל עו"ד". ההבדל הוא שאצל עו"ד אתם אלו המנסחים את החוזה, וברבנות או בנישואים אזרחיים החוזה מוכתב מראש כ"קונצנזוס" מעוגן בחוק. את חושבת שהתחכמת בניסיון להתחמק מטקס וללכת לעו"ד? לא, פשוט הגדרת לעצמך חוזה אישי, לא כמו של כולם. וזה בסדר גמור, זכותך, אבל אל תחשבי שאת יותר חכמה מכל אותם מיליונים שמתחתנים בצורות אחרות.
לגבי הטענה היותר קריטית, עליי להסכים שאכן ילדים רוצים משפחה חזקה ולא באמת משנה להם אם יש או אין טבעות או חוזה. אבל אני נאלצת לחלוק עלייך בסוגיה אחרת. חוזקה של משפחה לא נמדד רק במידת האהבה של הזוג, אלא בעיקר במחוייבות שלהם. אנשים בוחרים בן זוג לחיים ומתחייבים אליו (בחוזה ע"י עו"ד או בחוזה ברבנות או בלי חוזה בכלל, אבל עם היכרות בסיסית עם החוק המגן עליהם). זה אומר שגם בזמנים הקשים ביותר (כלכלית, נפשית וכו') צריך לתמוך זה בזה. לרוב האנשים קשה לעשות דברים בלי מסגרת (בשביל זה יש בית ספר, למשל), וגם חתונה מהווה את אותה מסגרת שלצאת ממנה די מפחיד. הפחד הזה יכול להיות חיובי או שלילי, תלוי לאן הוא מכוון: אם אשה מוכה מפחדת לצאת מהקשר עם בעלה, זה רע. אבל אם אשה מפחדת לאבד את בעלה ונאבקת יחד איתו לשיפור היחסים במקום ללכת לגבר אחר ולבגוד, זה מצוין.
אנשים מחפשים ביטוח ומנסים להימנע מהפחדים הגדולים
עוד מבט:
לא "פסולי חיתון" - חתונה פומבית
שרית פרקול
יש היום בישראל יותר מ-300 אלף בני אדם שמוגדרים על ידי הממסד כ"פסולי חיתון", מושג משפיל ומפלה, ואינם רשאים להירשם כבעל ואשה. סטס ויוליה מאמינים שלכל אדם יש זכות לבחור עם מי וכיצד להינשא, והם מזמינים את הציבור הרחב לקחת חלק בבחירה שלהם ולחגוג איתם
פחדים מניעים אותנו, החל מפעולות בסיסיות כמו צחצוח שיניים (כי אחרת תהיה עששת) ועד לבחירת המקצוע (מה אם לא ארויח מספיק), ובמיוחד בבחירת בן זוג (ואם הוא יבגוד, ואם הוא יעזוב עוד 20 שנה?). כתוצאה מאותם פחדים אנשים מחפשים את הפגמים בחוקים החברתיים הקיימים והלא מעודכנים לזמנים המודרניים, אנשים מחפשים ביטוח ומנסים להימנע מהפחדים הגדולים ביותר שלהם (יש שאצלם אלו הם הגירושים המכוערים ויש שאצלם אלו המניעים הכספיים של האשה).
הבעיה אינה במושג חתונה או נישואים, הבעיה היא בעובדה שאין ביטוח. גם אם לא תתחתנו ותחיו רק כמה שנים יחד, האשה עדיין יכולה לסחוט כסף מהגבר, הגבר עדיין יכול לבגוד באשתו, האשה עדיין יכולה לנצל את הילדים בשביל לפגוע בגבר והגבר עדיין יכול לנסות לרצוח את האשה והילדים. זה לא שאם יש חתונה יש אלימות ואם אין חתונה אין אלימות. גם הסיכויים לא קטנים יותר, זו סתם אשליה.
בקיצור, נראה לי שאת לא נגד המושג "נישואים", את רק נגד הצורה הנדושה והלא נכונה של המושג: רבנות+טקס+אולם+מלא כסף = אהבה ארוכת שנים. עם זה אני מאוד מסכימה. את אמנם לא חייבת להתחתן כמו כולם, אבל אל תתיימרי לומר שאת נגד חתונה, כי ברגע שילדת ילדים וחיית עם גבר כמה שנים ביחד, זה כמו להתחתן. מה ההבדל? גם מבחינת החוק (עם כמה יוצאים מן הכלל).
אותה חברה שדיברת איתה לא ידעה להסביר לך למה היא מתחתנת ולא ידעה להגן על דעתה מפני שלא התעמקה במעשים. אז במקום לעשות דברים "כי ככה ההורים אמרו" בהחלט רצוי להתעמק למה הם אומרים את זה. הרי בסופו של דבר לא תמיד הם צודקים, וכשכן - תמיד מומלץ להחכים מאותן פנינות חוכמה שנדיר לשמוע בימינו, במיוחד בתקשורת.
אמנם הרבנות הפכה את מוסד הנישואים לבדיחה עצובה, אבל זה עדין מגיע ממקום נכון, שאין לו תחליף. וכל אלה שפונים לדרכים אחרות, בסופו של דבר מקבלים את אותה הגנה, רק ממקומות אחרים. אותה גברת בשינוי אדרת.
אז אם מצאת (ובמקרים רבים, בצדק) שהרבנות אינה "חוזה החתונה" המתאים לך, זכותך ואין מקום לשפוט אותך. את מוזמנת לעשות את הטקס/חוזה בכל דרך שתרצי. את רק מצליחה להתאים את אותה המסורת ואת אותה המסגרת לעצמך. ההתאמה הזאת, האינדיווידואליות, בהחלט ניתנת להערכה, מפני שהשקעת מחשבה והצלחת להבין את המשמעות העמוקה של הדברים ולא להיגרר למקומות שאינך שלמה איתם.
איש באמונתו יחיה. רק אל תפגעו בנשים, בבעלים ובילדים שלכם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
