אלת הבוטנה: הכירו את האמא של הפיסטוקים

לא צפיתי בהרבה משחקים במונדיאל האחרון (ואם כן - אלה היו בעיקר משחקי נבחרת גרמניה) אבל ליתר ביטחון מילאתי את הארון במטבח בכל הציוד הדרוש: בירות, שתיה קלה, גרעינים שחורים, גרעינים לבנים, אגוזים, בוטנים וגם פירות של אלת הבוטנה... פיסטוקים.

הפיסטוק הוא הפרי של האלה האמיתית (או אלת הבוטנה - Pistacia vera) - עץ שופע עלים ירוקים שמצמיח אשכולות של פירות. הפירות מאדימים בקיץ, איתות לציפורים לבוא ולאכול מהם. אבל הזלילה הזו אינה בחינם: הציפורים אוכלות את הפירות ואחר כך פולטות את הזרעים בלשלשת שלהם - וכך מסייעות להפצת העץ. אגב, ברוב הפירות האדומים אין זרעים. אלה נמצאים בפירות הכהים יותר. סוג של תעלול אבולוציוני שתוכלו לקרוא עליו יותר כאן.

אלת הבוטנה נפוצה באגן הים התיכון ומזרחה, בעיקר באיראן וטורקיה, אך בגלל טעמם המעודן של הפירות העץ הרחיק אפילו עד קליפורניה. בגלל הטעם מוזכרים הפיסטוקים גם בתנ"ך. כשיוסף מכין מנחה למושל המצרי הוא מגיש לו "... מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (בראשית מג, יא). קבלו הצצה:

השם "פִּסְתָּק" (או פִּסְתְּקָא בארמית), מקורו פרסי. בימי קדם, כשלא היו כפיות או כפות מדויקות ואחידות, הזית והפיסטוק שימשו כאמות מידה קטנות. הנה ציטוט מהתלמוד הבבלי, מסכת גיטין, דף סט, עמוד א, לתרופה קדמונית: "ליתי כי פיסתקא דנישדור, וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא, ומלי תרוודא דובשא חיורא, ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא, ונישלוקינהו בהדי הדדי, וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה...". 

ובתרגום לעברית: "יביא כשיעור פִּסְתָּק של נשדור (שרף ארומטי המופק מעשב מרפא פרסי) ושיעור אגוז של החלבֶנה (עוד סוג של שרף), ומלוא הכף של דבש לבן, ומלוא הכלי של יין נקי וצלול, וישתה אותם זה עם זה; וזה סימן יהיה לך: כשהנשדור יהיה מבושל - כל שאר המרכיבים גם הם יהיו מבושלים דיים)".

ולסיום - הנה כלל לחיים: אל תתפתו להילחם בפיסטוק סגור. אם הוא סגור סימן שלא הבשיל עדיין וחבל על המאמץ.

• לכתבה הקודמת בסדרת עצי המקרא: בחור כארז