שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הישראלי ששוחרר כתב: "ליברמן נעלם, תודה לאל"
    בבלוג שלו כתב רפאל חדד על שורת נושאים, סיפר על מסעות וגם מתח ביקורת קשה על שר החוץ. לשכת ליברמן: "הוא לא קרא את הבלוג, אך הוא היה מודע היטב לדעותיו השמאלניות"

    רפאל (רפרם) חדד, הישראלי שנעצר לפני כחצי שנה בלוב ושוחרר הלילה (יום ג') בתום עסקה מדינית מורכבת שאחד מעמודי התווך שלה היה שר החוץ, ניהל עד לתקופת מעצרו בלוג שבו כתב בין היתר על מסעותיו במדינות צפון אפריקה ובנעשה בפוליטיקה הישראלית. בנושא זה, הוא מתח ביקורת נוקבת על ליברמן ועל אנשי מפלגתו.

     

    באחד הפוסטים, שהעלה זמן קצר לאחר "תקרית הכיסא" בין סגנו של ליברמן, דני איילון, לבין שגריר טורקיה בישראל, כתב חדד (בתמונה): "כדי להראות לתורכי מהו חוסן לאומי, הוא (דני איילון) גם דאג שלא תהיה צלחת של בייגלה על השולחן. מעניין איך הקטסטרופה של ליברמן כשר החוץ (לאן הוא נעלם, תודה לאל) מתגמדת מול אותו גמד פוליטי שמנסה להצית את האזור הכי רגיש במזרח התיכון".


    ליברמן וחדד בווינה. כאן הוא דווקא נראה מרוצה (צילום: משרד החוץ)

      

    בתגובה לידיעה נמסר מלשכתו של ליברמן: "אמנם השר לא קרא את הבלוג של מר חדד, אך הוא היה מודע היטב לדעותיו השמאלניות".

     

    תגובות הגולשים: ברוך שובך?

    עוד בבלוג, ביקר חדד גם את החברה הישראלית, וכתב כי "כמו שחזירים גדלים פה מטר אחד מעל האדמה, גם כולנו כך. לא באמת נמצאים במזרח התיכון, גופינו הרופס כאן, אך ליבנו ותקוותנו רחוק רחוק באירופה המערבית ובאמריקה. ארץ מכורתו של אף אחד". 


    מתוך הבלוג. "הקטסטרופה של ליברמן כשר חוץ"

     

    בסוף דבריו, הוסיף חדד קישור לעצומה הקוראת לפיטוריו של איילון, שאנשיו פעלו אמש כדי לנפק לו במהירות תעודות מעבר ומסמכים מזהים זמניים שישמשו אותו בחזרתו מאוסטריה חזרה לישראל.

     

    מיד לאחר הדיווחים על השלמת העסקה, הגיבו כמה גולשים על הפרשה בבלוג, חלקם בירכו אותו לרגל שובו - אך היה גם מי שביקר אותו בחריפות. "מסתבר שלהיות אמן זה באמת מסוכן", כתב לו אחד הגולשים. "ברוך הבא, איש יקר", כתב מבקר אחר. אבל אדם שהזדהה בכינוי "שימי" העדיף לכתוב שם: "ברוך שובך? האידיוט עבר על החוק וסיכן את חייו בשביל כמה ג'ובות. מי יודע אילו טובות עשתה מדינת ישראל לחמור הלובי כדי שישחררו את אדון חדד, החמדן והטיפש".

     

    גם המקורבים תהו לפשר הנסיעות

    בבלוג הקדיש חדד פרק שלם לטיול שערך בטוניסיה, שהיה רובו ככולו מסע שורשים. "נדלקתי על העיר הזו ממש", כתב על ביקורו בעיר החוף ביזאראט. "אני יושב מול מפרצון קטן עם סירות, נוף ים תיכוני לגמרי, קרוב מאד לשוק של העיר. הבתים נמוכים ומסויידים בלבן עם חלונות בצבע טורקיז. אני מבטיח לעצמי לחזור לעיר הזו".

     

    עוד טרם הפרשה, כתב חדד בעצמו כי אותם מסעות בארצות ערב הצליחו לעורר תהיות גם בסביבתו הקרובה - כאשר אחד מחבריו שאלו: "למה אתה נוסע לצלם בטוניסיה? למה שלא תצלם בישראל? אני עניתי לו שזה בדיוק מה שאני עושה. זוהי ישראל, המקום שאותו אינך רוצה לראות ובאותה חדווה המקום שאתה רוצה להאמין שקיים".


    תגובות הגולשים. לא בהכרח מברכים

      

    בעניין אחד, סיפר חדד על תחושותיו במהלך נסיעה במונית שירות מירושלים, עיר מגוריו, לתל אביב. "אני לא מרגיש דבר מיוחד בנסיעה הזו. יש בה בעיקר פלסטינים, עובדים זרים וכמה סטודנטיות מבצלאל. אנו, במונית השירות, רואים כמעט בבגידה איך העובדים הזרים יורדים כמה דקות לפני כולם באיזורי האיכלוס שליד התחנה הישנה. אך אנו שותקים ונכנסים לתחנה החדשה של תל אביב".

     

    בגלל הסיכון: קיבל תגמול נאה על הנסיעה לטוניסיה

    חדד, בעל אזרחות כפולה ישראלית-טוניסאית, יצא לפני קרוב לחצי שנה כדי לתעד אתרי מורשת שונים בלוב ונעצר על-ידי כוחות הביטחון המקומיים.

     

    כדי לסייע בשחרורו, פנה ליברמן לעזרת מקורבו, איש העסקים האוסטרי מרטיף שלאף, שבאמצעות קשריו הביא להשלמת העסקה. בין היתר, נמסר כי בתמורה לשחרורו של חדד, דרשו בטריפולי להעביר את הציוד שהובילה ספינת המשט הלובית לרצועה דרך נמל אל-עריש בסיני וכן לאפשר את הקמתם של 20 מבנים טרומיים בעזה.

     

    אותו ביקור בלוב, שבמהלכו נעצר חדד, היה מטעם "מרכז אור שלום" לשימור מסורת הקהילה היהודית המקומית - על רקע חשש קהילת יוצאי לוב מפני הריסת אתרי המורשת שם, גם על רקע הצהרות מצד השליט, מועמר קדאפי.

     

    חדד נשלח לתעד, מלבד את אותם אתרים, גם נכסים, רכוש, בתי כנסת וקברים רבים של רבני העדה ויהודים אחרים שנותרו שם. מסע דומה הסתיים ללא אירועים חריגים ב-2004, ועל-פי הדיווחים עורר חדד את חשדם של השוטרים המקומיים לאחר שהבחינו בו מצלם מקומות רבים.

     

    על-פי גורמים בארגון, קיבל חדד תמורה נאה עבור עבודתו, בין היתר בהתחשב בסיכון האישי שכרוך בה. במשרד החוץ, מנגד, הביעו תרעומת על השליחות המסוכנת ומתחו ביקורת על שיקול הדעת של אנשי "מרכז אור שלום" - שעדכנו אותם בפרשה רק לאחר שהתעורר חשש לגורלו.

     

    בהכנת הידיעה השתתף רוני סופר
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רפאל חדד. נסיעות מסוכנות והרבה ביקורת
    תקרית הכיסא של איילון
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים