בן או בת? הלכנו לבדוק מה יש לפיץ בין הרגליים

אלא מה, ברגע שהתברר לי שכל העולם שחושב שזו תהיה בת. הרגשתי צורך מיידי להתייצב לצידו של כרומוזום Y. מה זאת אומרת? מאיפה אתם יודעים? אולי פיץ הוא פיץ ולא פיצה, כמו שכולם פה חושבים?

אפילו בספר של ההריון "המדריך הישראלי להריון ולידה" מאת ד"ר עמוס בר וטלי רוזין כתוב מפורשות בפרק "נכון/לא נכון":

"לא נכון. לא ניתן לדעת את מין העובר לא לפי צורת הבטן, לא לפי קצב פעימות לבו, לא לפי צורת הסתובבותה של טבעת מעל הבטן, ולא בשום צורה חיצונית שהיא. הדרך היחידה לדעת בוודאות את מין העובר היא להסתכל בין רגליו" (ע' 280)

אמנם המשכתי להכריז באופן רשמי שאני נייטרלי, אבל בסתר ליבי קיוויתי שכולם יטעו.

את מין העובר ניתן לגלות כמעט בוודאות באולטרה-סאונד שנערך מהשבוע ה-15 ואילך. התוכנית שלנו היתה לחכות קרוב לשבוע ה-20, אלא שחברה טובה של אשתי דאגה להלחיץ אותה כיאות באיזו שיחת טלפון מקרית "מה?! עוד לא עשית סקירת מערכות מוקדמת?! זה מאוד חשוב! לכי מיד!". בסוף התברר שזה לא כל כך חשוב ואפשר גם לבחור בין סקירת מערכות מוקדמת למאוחרת, ובמובנים מסוימים דווקא המאוחרת יותר חשובה.

אבל אחת הדרכים של אנשים להראות אכפתיות במהלך הריון היא להלחיץ. נו טוב, העיקר הכוונה.

אז הלכנו לעשות אולטרה-סאונד. ובינינו, אמנם היה חשוב לנו לדעת שהלב של פיץ פועם, ושיש לו חמש אצבעות, ושהוא מזיז את היד (את זה ראינו כבר באולטרה-סאונד הקודם) אהה וגם היה קריטי מאוד לדעת שיש לו שתי כליות למקרה שיתחשק לו לתרום אחת, אבל את הסיבה האמיתית להימצאותנו כבר בשבוע ה-15 בחדר האולטרה-סאונד בשערי צדק אתם יודעים. מה שבאמת עניין את שנינו זה הדבר הזה שאי אפשר לתרום, שנמצא או לא נמצא בין הרגליים של פיץ.

"טוב, אני אשחק אותה שזה לא מעניין אותי"

הגיע הרגע. הרופא מרח את הג'יף על הבטן של אשתי. אני לא יודע מה עבר בראש של אשתי, אבל בראש שלי עבר "נו מה זה? תגיד כבר! תגיד כבר! טוב, אני אשחק אותה שזה לא מעניין אותי... למה הוא לא אומר כבר כלום!"  

הוא הזיז שם במכשיר את מה שהיה צריך להזיז ואמר: "נו אתם רואים את זה שם, בין הרגליים".

שנינו ידענו מה אנחנו אמורים לראות שם. לא ממש ראינו את זה. אבל האמנו לדוקטור שאחד מהקווים של על המסך זה השמוליק של פיץ. שנינו חייכנו בשמחה. היא כי עכשיו היא יודעת שזה בן, ואני - כי המדע ניצח את כל המלח-מים.