שתף קטע נבחר

לפעמים התִשְקוֹרֶת צודקת

השר ישי יכול להפוך את תלונותיו נגד אנשי התקשורת לפעולה שיטתית, הספרים שיסבירו לכם מי זה אילון לינדנשטראוס ועוד הערה לסדר לגיורא רוזן, נציב תלונות הציבור ברשות השנייה. אריאנה מלמד מסכמת שבוע

טופס הגזענות של שר הפנים

הנה הצעת יעול לרועי לחמנוביץ', יועץ התקשורת האנרגטי של שר הפנים אלי ישי: תעשה טובה, פתח קובץ אקסל ותכין לעצמך טופס ובו פנייה סטנדרטית לגוף תקשורת כלשהו בטענה / בקשה / דרישה / תביעה, להשעות / לפטר / להוריד מהאוויר את השדר / המנחה / המשתתף בתוכנית שקרא/ה לאלי ישי "גזען".


ישי על דוכן הנואמים בכנסת. רועי, תכין טופס (צילום: גיל יוחנן)

 

זה יחסוך לך המון זמן, ואולי כדאי בכלל לשלוח מכתבים כאלה בסיטונות לכל מי שניתנת לו הזכות לפתוח את הפה בעיתונות, ברדיו, באינטרנט ובטלוויזיה - מפני שרובם חושבים כך, וחלקם כבר הספיקו לכנות את השר שלך "גזען", ואולי לא שמת לב.

 

השבוע היה זה גבי גזית, שהתייחס לילדי העובדים הזרים ולעמדות האנטי-הומניות של השר שלך בעניינם. דרשת לפטר אותו, או להשעות אותו, או להלקותו בשוטים, אני באמת כבר לא זוכרת מה, וקיבלת תגובות מאנשי תקשורת שונים שחזרו ואמרו שהשר שלך גזען. ואתה יודע מה? הם צודקים.

 

גזענות היא יחס מפלה, משפיל או מבזה לקבוצה של בני אדם, אך ורק בשל שייכותם האתנית, אמונותיהם או אורח חייהם. השר שלך אמר שהומוסקסואליות היא מחלה, והשר שלך אמר שהעובדים הזרים מביאי מחלות, והשר שלך כינה את תנאי החיים של ילדי העובדים הזרים "טיול". על פי כל הגדרה מילונית ומשפטית שתבקש למצוא, השר שלך הוא גזען, אבל אתה אנוס להמשיך ולהגן עליו ועל משרתך, ולכן - עשה טובה, תכין טופס.

 

בר מוח

ביום החם של השנה, כשהמוח האנושי הממוצע הופך במהירות לחביתה, נעים לגלות שמתמטיקאי ישראלי, פרופ' אילון לינדנשטראוס, זכה במדלית פילדס. זהו "פרס הנובל" של המתמטיקאים, ולמרבה הצער רוב המתגאים בהשגיו של לינדנשטראוס מטעמים ציוניים לא יוכלו להבין מדוע זכה, מפני ששפת המתמטיקה עדיין חסומה בפני חלקים גדולים של האנושות.


לינדנשטראוס. אל תאשימו את המורה (צילום: ששון תירם)

 

אפשר להמשיך ולהאשים את המורה מכיתה י', זה שקרא לכם ללוח רק כדי להשפיל אתכם. אפשר לקלל את משרד החינוך, להצטער שנולדנו עם הגנים הלא נכונים, אבל אפשר לנסות להתקרב בזהירות אל היופי המוזר והתשוקה הפלאית המצויים בתחום הדעת הזה, דרך ספרים שנועדו ללא-מתמטיקאים-בעליל.

 

הנה כמה המלצות: "הדוד פטרוס והשערת גולדבך" של אפוסטולוס דוקסיאדיס, הוא סיפור כמו-בלשי על מתמטיקאי צעיר שמבקש לפענח את חידת חייו של דודו, מתמטיקאי בעצמו, מפני שזה האחרון שבוי בקסמה המכשף של תעלומה מתמטית. "השערת גולדבך" היא משפט שאומר כי כל מספר זוגי הגדול מ-2 הוא סכום של שני מספרים ראשוניים.

נשמע פשוט? לכו תוכיחו, ותעמדו בתור הארוך של מתמטיקאים שאיבדו את שמחת החיים שלהם בנסיון לעשות כן.

 

ויש גם את "האם אלוהים הוא מתמטיקאי?" של מאריו ליוויו, שיתאים גם הוא לבוגרי מגמה ספרותית, ולא רק בשל כשרון הכתיבה וההסברים מאירי העיניים של המחבר, אלא בגלל תעלומות מסקרנות של חוקיות מתמטית באגפים שונים של הטבע הכאוטי, של הגנטיקה האנושית ושל תכונותיו של הכדור עליו אנחנו יושבים.

 

"נפלאות התבונה" של סילביה נסאר מספר את הסיפור הקשה והכואב שמאחורי מדלית הנובל של ג'ון נאש, מתמטיקאי מעורער בנפשו; "האיש שאהב רק מספרים" של פול הופמן הוא ביוגרפיה מעניינת יותר, לטעמי, של המתמטיקאי הפורה ביותר במאה העשרים - פול ארדש, יהודי הונגרי שחי ולימד גם בישראל. ואחרון חביב, כמובן, "המשפט האחרון של פרמה", רב המכר של סיימון סינג, שסימן את תחילת הטרנד הספרותי החביב הזה, במסגרתו מדי פעם רואה אור ספר מצוין על מתמטיקה או מתמטיקאי, שמתאים לקורא ההדיוט.

 

לסנן את הנציב

נציב תלונות הציבור ברשות השנייה כנראה לא מכיר את הציבור שעבורו הוא ניצב על המשמר. או שאולי סתם חטף ג'ננה, כשענה לתלונה על הצגת אביזרי מין בתוכנית בוקר בערוץ 10, וציין כי "הטלוויזיה המסחרית אינה מיועדת לילדים" וכי הוא מצפה מהורים שיישבו עם ילדיהם ליד המסך ויסננו תכנים.


תוכנית הבוקר ואביזרי המין. ההורים לא צריכים לנחש (צילום: ערוץ 10)

 

משמע, שעל פי עמדתו המושכלת, ההורה הישראלי אינו אלא עובד של הערוצים עליהם מופקד מר גיורא רוזן, מצויד באטמי אזניים, רטיות לעניים וזריזות ידיים בשלטוט מהיר,

ברגע שבו מתחשק למישהו בהפקה של תוכנית בוקר להביא לאולפן אביזרי מין והוראות שימוש בהם וכיוצא באלה - תכנים שבעולם הנאור מקפידים עד מאוד לא לשדר אותם בשעות הבוקר.

 

הטלוויזיה המסחרית לא מיועדת לילדים? שטויות: הטלוויזיה המסחרית ניזונה מילדים כצרכני פרסומות, מילדים כמעריצי "הישרדות", מילדים כמובילי ההיסטריה סביב "כוכב נולד" ולמרבה הצער גם סביב "האח הגדול".

 

בערוצי טלוויזיה מסחריים קצת יותר ממוסדים ורציניים מאלה שלנו, יש פתרון פשוט לבעיית התכנים. ראשית, לא משדרים תכנים מיניים בוטים או בולטים בבוקר, ושנית, כשאלה מופיעים - גם בשעות שידור מאוחרות - יש כתובית שמציינת זאת במפורש בראשית התוכנית, למען יידעו הוריהם של המאחרים-בנשף ויוכלו להחליט אם המוצר ראוי לילדיהם. ולא, הורים לא אמורים לנחש שנעמה קסרי מ"הישרדות" קיבלה היתר גורף לדבר על דילדואים בבוקר, בזמן החופש הגדול, בחסות נציב תלונות הציבור.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גזית. קורבן תורן
צילום: יוסי צבקר
לאתר ההטבות
מומלצים