בסך הכל רציתי להרגיש שוב קצת נחשקת
פעם, זו לא היתה בעיה. הייתי מתקשרת לאורן, שהיה חתיך, חמוד, חכם ובעיקר פנוי, היינו קובעים והוא היה מבהיר לי חד משמעית שאני עדיין שווה במילים ובמעשים. אורן, כמו רוב בני גילי, נשוי היום, כך שזו לא אופציה
מידי שנה יש שינוי בחיצוניות, ובטוח שגם בפנימיות. עוד קמטוט הבעה ועוד קילו או חצי בבטן שמסרב לרדת גם אם מתאמנים באופן קבוע ואוכלים נכון. מגיל 30 משהו נתקע במערכת, כאילו הגוף אומר: תקשיבי, עבדתי קשה 30 שנה, טיפלתי בך ובכל הג'אנק שהכנסת בי בלי להתלונן או להראות משהו. עכשיו הגעתי לסף שלי, ומפה זו בעיה שלך אם תאכלי הרבה או לא. אני מסיר אחריות.
הפסקתי לעשן לפני שמונה חודשים. הייתי מהמכורות קשה מאוד, קופסה ליום במשך 15 שנה. שמונה חודשים בלי שאכטה, כי אצלי זה: נגעת - נסעת. העליתי מאז שבעה קילו שמסרבים בעקשנות לרדת. לא מתכוונת לחזור לסירחון, אבל לומר שזה כיף לעלות במשקל - ממש לא. במיוחד כשאת רווקה שחצתה את גיל 30 ואין לה מושג עד לאן עלה נעלה.
קניתי מלתחה חדשה העונה לשם לארג'. איזה פחד
בעקבות הפסקת העישון והשינוי הגופני פיציתי את עצמי וקניתי מלתחה חדשה העונה לשם לארג'. איזה פחד, הצטמררתי כשהמוכרת הגישה לי בגד במידה הזו. אני, שהייתי מקסימום מדיום, נכנסת בדיוק למידה החדשה. לא פשוט.
התחלתי לחשוב איך גברים רואים אותי כיום. אף פעם לא שרקו לי ברחוב, כי אני לא פצצה, אבל תמיד נראיתי טוב. האגו אמר לנשמה: תקשיבי לי טוב - לא מעניין אותי שאת לא בלחץ להתחתן, את חייבת למצוא מישהו שווה שייתן לך מחמאה, ולא סתם כדי לתת הרגשה טובה, אלא שיחשוק בך.
אז יצאתי לציד. פעם, זו לא היתה בעיה. הייתי מתקשרת לאורן, שהיה חתיך, חמוד, חכם ובעיקר פנוי, היינו קובעים והוא היה מבהיר לי חד משמעית שאני עדיין שווה במילים ובמעשים. אורן, כמו רוב בני גילי, נשוי היום, כך שזו לא אופציה.
פנה אליי בחור שנראה טוב באחד אתרי ההיכרויות ששכחתי שאני רשומה בו. פרופיל נאה לכל הדעות (של חברותיי). דיברנו בכל אמצעי התקשורת הקיימים במשך חודש עד שהואיל בטובו לפנות לי זמן להיפגש. נפגשנו, הוא היה נראה סביר בהחלט, כזה שזה סביר בהחלט לקבל ממנו חיזוקים לאגו. לא לקח הרבה זמן עד שהתחיל להחמיא ולנשק. אחרי כמה נגיעות וכשהגוף והאגו הסתפקו למדי, אמרתי לבחור שאני חושבת שזה מספיק לפגישה ראשונה. הבחור הסכים והמשכנו לדבר. באמת שהיו לי כוונות טובות של אולי כן להמשיך את הקשר, אבל כמו שאומרים - זה לא היה זה.
לא הזיז לי כל כך, השגתי את מטרתי, ויש לי שקט לעוד חצי שנה-שנה. אני יכולה להמשיך את חיי בשקט מבורך מבפנים ומבחוץ.
תגידו שאין חשיבות לחיצוניות כמו לפנימיות, ואז תביטו במראה ותגידו את האמת. לא לי – לעצמכם: האם הקילוגרם המיותר לא מפריע לכם? האם קמטוט ההבעה החדש לא מדפרס אתכם? האם הרושם החיצוני לא עושה עליכם רושם?
לפנייה לכתב/ת 
