שתף קטע נבחר

אולי אני כ"כ אוהב אותה שאני פשוט מאמין לה?

כשאתה מבין שאתה צומח דרך האדם שאיתך, כשאתה מבין שאתה מוכן לקבל אותו בכל מצב, כשאתה מתחיל להבין שבתוך הרצף הדמיוני הזה שנקרא זמן, הרגע הנוכחי הוא היחיד שבאמת קיים ודווקא את הרגע הזה אתה רוצה לחלוק רק עם אותו אדם – אתה מבין שזה "זה". רגש שלא חוויתי עד שפגשתי אותה

אפשר לומר שאני די צעיר, בן 23, החיים עוד לפני, הזדמנויות פתוחות, אפשרויות מעניינות, והזמן עוד לצידי. אז איך קורה שאחרי חצי שנה של היכרות די עמוקה, אתה לא רואה את עצמך עם אף אחת אחרת? איך קורה שאתה מרגיש שהגעת אל הנחלה שלך, ששם אתה רוצה להיות, איתה, עם זאת שגדולה ממך ממך בשש שנים?

 

מהתחלה התעקשת להכיר אותה ללא הסבר הגיוני, פשוט הרגיש לך נכון להתעקש. אתה לא עושה את זה הרבה, אבל רצית הזדמנות לראות אם יש צדק להרגשה הזאת. הראית נכונות, רצינות, בגרות ועוד דברים שאתה לא באמת יכול להעיד על עצמך, אלא פשוט שמעת ממנה. אחרת איך חצי שנה היא בכלל הסכימה להיות איתך כמעט כל יום?

 

כשאתה מבין שאתה צומח דרך האדם שאיתך, כשאתה מבין שאתה מוכן לקבל אותו בכל מצב, כשאתה מתחיל להבין שבתוך הרצף הדמיוני הזה שנקרא זמן, הרגע הנוכחי הוא היחיד שבאמת קיים ודווקא את הרגע הזה אתה רוצה לחלוק רק עם אותו אדם – אתה מבין שזה "זה". רגש כזה עוד לא חוויתי.

 

הבעיה היא כזאת: היא כנראה לא מרגישה אותו דבר, היא לא סגורה על עצמה, כמו שאומרים. כן, היא הגדולה מבינינו, ואולי פער הגילים הוא פונקציה שרק אני לא מביא בחשבון, אבל יש כאן מעבר לזה. אני מרגיש שהגיל זה לא העניין.

 

היא כבר אמרה איך היא מרגישה, ואלה היו המילים שהכי התרגשתי לשמוע אי-פעם מבחורה. נחנקתי כשהיא אמרה את זה בפעם הראשונה, אחרי חמישה חודשים. אבל כאן ממשיכה הבעיה: היא אומרת שהיא לא יודעת אם היא רוצה זוגיות מתוך פחד של להישאר לבד, או מתוך מקום של אמת.

 

כבר קרה פעם שנותקתי כגזע עץ מהחיים שלה למספר ימים, כנראה בגלל זה, היא אומרת. כולם כמובן יגידו את הדברים הבנאליים והרגילים - היא משחקת בך, היא לא יודעת מה היא רוצה מעצמה, יש כאן בעיה מהותית, וכל שאר החארטות. ותוך, כדי אתה גם מתחרט שבכלל שיתפת.

 

אולי אני נאיבי, ואולי אני כל כך אוהב אותה שאני פשוט מאמין לה? אני פשוט מאמין לה, ועד שהיא לא תגיד אחרת פשוט אקבל את המצב כמו שהוא. לא אתנגד לו ולא אקבל אותו בשלמות, משהו באמצע, משהו שאומר - אולי תן לחיים להוביל.

 

האמת? לפעמים קיוויתי שהיא תגיד שאני לא האדם ושאני יכול לשכוח מזה, כי ככה יש לפחות מול מה להתמודד. אבל זה לא ככה, היא אומרת בדיוק ההפך, בתוספת של "התמסרתי כל כך הרבה פעמים מתוך פחד, או משהו אחר שהוא לא אמיתי, ואני לא רוצָה עוד".  

 

כמה זמן תוכל להמשיך ככה, עם המתח הזה?

עכשיו אני שואל את עצמי - כמה זמן תוכל להמשיך ככה, עם המתח הזה שאתה לא יודע איך ולמה? נכון שאתה יודע ומבין ששום דבר לא בטוח בחיים. אבל עדיין אתה משתוקק לטיפה של יציבות. זאת מלחמה שקטה, בעיקר מול עצמי אני חושב, התמודדות. חצי שנה שאני נותן, זורק את האגו, מוותר, משתדל, מבין, צומח, מקשיב, דואג, אוהב.... ופשוט מנסה לעשות הכל כמו שצריך.

 

אני לא אומר שאני כל-יכול ושאני לא טועה, אבל אני חושב שההבדל המהותי כאן הוא שאני פשוט אוהב ללמוד. כל יום שאני לומד משהו חדש אני מודה על הזכות הזאת, ואם זה עושה לה טוב - אני רוצה ללמוד איך לעשות את זה. מובן שיש לי קווים מנחים, שאותם אספתי עד כה, אבל אני מוכן לקבל, להקשיב, ללמוד...

 

כשאתה קורא את מה שאתה כותב יותר מפעם אחת אתה מבין שיש לך את התשובות לשאלות האלה בעצמך, אבל קצת קשה לתפוש את זה. אני רוצה להאמין שאהבה לא יכולה לגרום סבל, היא לא הופכת פתאום לשנאה, כמו ששמחה אמיתית אינה הופכת פתאום לכאב. אולי זה סוג של שלווה עמוקה, דוממת ועם זאת מלאת חיים.

 

אני רוצה להאמין שאהבה לא אמורה להיות ממכרת, אלא חלק ממצב טבעי שיכול להיות מוסתר אבל לעולם לא ייהרס על ידי הראש, בדיוק כמו שהשמש נוכחת גם שהשמיים מלאים עננים; היא שם, פשוט מהצד האחר. 

 

"אני רוצה להאמין" זה משפט המפתח כאן מבחינתי. נכון, אלה מילים יפות, ואני מבין את המהות שלהן, אבל אני רוצה להגיע למצב שבו אני באמת חי את זה. זה בתהליך, אני מאמין בזה, ועם זה אני אמשיך!

 

הרבה מכל המחשבות והתובנות צומחות מתוך השיחות שלי איתה. זה רק חלק קטן ממה שקיים שם בינינו. אני לא רוצה לחשוב מה יהיה או מה יכול להיות, ולחשוב על מה שהיה קצת מכאיב, כי עכשיו זה חסר.

 

אז אנסה רק לחיות ברגע הזה, קצת לשחרר את ההגה, לא להפעיל התנגדות ולקבל את זה שכרגע - אני פשוט אוהב אותה...

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אני רוצה להאמין שאהבה לא יכולה לגרום סבל
צילום: jupiter
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים