האם ישראל ערוכה לשבע השנים הרעות?

כשהשנה החדשה בפתח הלב רוצה לקוות לטוב, אבל השנה החולפת הביאה בכנפיה מצב חדש וטראגי. דומה שהוויכוח על כיוון השינוי האקלימי הגלובלי הגיע לסיומו: שנת 2010 תהיה כנראה השנה החמה ביותר שנמדדה אי פעם. חוקרים מדברים על מעגל קסמים אקלימי של התחממות ושריפות הענק ברוסיה, השיטפונות בפקיסטן ומפולות הבוץ בסין הם רק טעימות ממה שעוד צפוי לנו.

האקלים משתנה במהירות. הקרח סביב הקוטב הצפוני נמס כמעט כליל ויש לכך כבר עכשיו השפעה מצטברת חמורה על התחממות האוקיינוסים, על זרמי המים החמים והקרים, ומכאן גם על כיווני הרוחות ועל משטר הגשמים. לא צריך להיות נביא ופותר חלומות כיוסף כדי לדעת ששנות השפע של העולם הולכות ומסתיימות ושנים רעות עומדות בפתח.

כולם מדברים על הצורך הדחוף להקטין את טביעת-הרגל הפחמנית שלנו, או, במילים פשוטות, לפעול כך שחלקם של בני האדם בשינוי האקלים – במידה שהוא אכן משמעותי – יפחת ככל האפשר. אולם ספק אם נוכל באמת לחולל בכך שינוי משמעותי בשנים הקרובות ולכן, לצד העיסוק בהשבת האיזון לטבע, עלינו להיערך לשנות השפל הצפויות לנו.

האם ישראל נערכת למשבר המתקרב? בטווח הארוך תוכל האנושות למצוא דרכים להשיב את האיזון לתעשיית המזון העולמית. כך למשל אפשר יהיה להעביר את מערכות גידול החיטה הגדולות של ארה"ב ורוסיה צפונה לאזורים שבעבר לא התאימו לגידול דגנים. אולם תהליך השינוי יהיה קופצני ולא רציף.

מזג האוויר ימשיך להפתיע ובתקופת המעבר סביר שלצד תקופות חמות במיוחד יהיו גם תקופות קרות ולכן יהיה קשה לפתח אזורי גידול חדשים ולהסתגל לתמורות המהירות באקלים. מדינות הרואות למרחוק יצטרכו להתכונן למצב החדש ולבנות מערכי חרום שיאפשרו להן להתגבר על המשבר הצפוי.

לשמחתנו בהיבטים מסוימים יש לישראל יתרון – גילויי הגז החדשים יאפשרו שימוש באנרגיה נקייה כדי לפצות במידה מסוימת על החיסרון במים, ומערך ההתפלה מתפתח במהירות; חלק ממערכות החקלאות שלנו מבוססות כבר עכשיו על השקיה מתוחכמת של טפטפות ועל שימוש אינטנסיבי במי קולחים מטוהרים.

אבל כל זה כנראה לא יספיק. אם ברצוננו לשרוד ולשמור על איכות חיינו, עלינו להיערך למשבר בצורה יסודית. בין השאר זה צריך לכלול בניית מאגרי מזון, כן, כמו בארץ היאור לפני יותר משלושת אלפים שנה. לצד זה נצטרך להכשיר שטחים נוספים לחקלאות בהשקיה, לפתח זנים עמידים לחום, לשפר את מערך הסכרים לעצירת מי שיטפונות, ולמצוא פתרונות יעילים שימנעו התאיידות מוגברת ממאגרי מים.

לו הייתה לנו ממשלה מרחיקת ראות יכולה הייתה גם ללכת כמה צעדים מעבר לכך. זה הזמן הנכון להפוך את החום הגובר ליתרון לצורך ייצור אנרגיה, למשל על ידי שילוב יריעות קולטות חום בתשתית כל הכבישים המתוכננים לבניה, ולהשתמש באנרגיה הנוצרת לקירור בשעות החמות. זה הזמן לחשוב על יצירת מקורות אנרגיה חלופיים, על בניה חכמה ואקולוגית, ועל היערכות ארוכת טווח להוצאת כלי הרכב הפרטיים ממרכזי הערים.

אבל מי ראה כאן לאחרונה ממשלה עם חזון? מישהו באמת חושב שממשלת הדמיקולו שלנו תעשה משהו מכל אלה? אולי חזון זה באמת מוגזם. מחשבה? ישיבות לתיאום בין-משרדי? הקמת ועדה שתטפל בכך? להרים את הראש לרגע מהמריבות הקטנות ומהדילים הפוליטיים המקומיים? הצחקתם אותי.

פרופ' דרור זאבי הוא מרצה במחלקה למזרח תיכון, באוניברסיטת בן גוריון