אני לא מפלצת, אני בסך הכל שרלילה
כשגברים יפסיקו לגשת אל המחשב כל פעם שיש להם זקפה, אני אקח אותם ברצינות. כשהאפיפיור יפתח בית זונות, אני אחזור בתשובה ואתחיל להיות נחמדה לגברים
לבבונים שהתחברו כדי להתרבות ואחר כך התחרטו על הצעד הפזיז יש תקווה. לא צריך עכשיו ללכת למצוא שבט אחר בג'ונגל, תמיד אפשר לשחק בשקט ובדיסקרטיות עם נקבות שרוצות אבל לא פוחדות.
כשאצלי נגמרת הרומנטיקה, אני מתלבשת והולכת הביתה. כשאצל גבר נשוי נגמרת הרומנטיקה, הוא נכנס לאינטרנט. מה יש? זאת זכותו. יש לו צרכים. הוא לא מתכוון לבלות את החיים שלו בשליטה עצמית. בין עשרות מיליארדי הפרצופים הפרושים ברשת בתחינה לקשר, כל קשר, הוא מוצא דווקא אותי.
הוא קורא לי "אהובתי" ו"יקירתי". הוא מדבר על ה"חיבור המיוחד שלנו" באותה אובססיביות שבה ילד מדבר על מחלקת הממתקים בסופר. הוא בטוח שאם הוא יגיד את זה שוב ושוב, בסוף גם אני אאמין שאנחנו חיבור מנצח ש"הולך לגלות את משמעות הסקס".
מה יש לו זה? אני יושבת מול המסך, טוחנת עוגת שוקולד ענקית וקוראת בחוסר אמון את הטקסטים שלו.
אתמול, כשהוא יצא מהמרפסת אל הסלון להחליף חולצה לכבוד הצ'אט איתי, אשתו אמרה לו: "דרך אגב, אני כבר לא אוהבת אותך".
זה היה בחמש בבוקר. הוא זיין לי את השכל על זה עד שבע וחצי. היום שלי אבוד.
שהגלים ייקחו אותו ביחד עם כל החברים הבוגדניים שלו
מבט היסטורי:
הוא "בוגד עם האינטרנט", איך זה יכול להיות?
שרית פרקול
הטור הזה נכתב בתחילת 1996, בתחילת ימי הרשת הישראלית. מה שהשתנה, כנראה, הוא שעכשיו כבר לא מתפלאים
אז הלכתי לים. נכנסתי למים הקפואים, רציתי שאיזה גל ייקח אותי רחוק מכאן. אחר כך חשבתי: מה, את פסיכית? שהגלים ייקחו אותו ביחד עם כל החברים הבוגדניים שלו. אני יש לי עוד הרבה סיפורים לספר.
כשהאפיפיור יפתח בית זונות, אני אחזור בתשובה ואתחיל להיות נחמדה לגברים.
כשגברים יפסיקו לגשת אל המחשב כל פעם שיש להם זקפה, אני אקח אותם ברצינות.
וזה לא שאני מפלצת. אני סתם שרלילה. אבל אפילו הקווים האדומים שלי נחצים על פתטיות.
יואל נשבע שיש לו עוד הרבה מה להגיד לי כדי להלהיט את נשמתי ולהרטיב את חלציי. לא יכולתי לנשום מרוב התרגשות וציפייה, אבל כדי להוכיח שגם לי יש חיים, אמרתי לו שאני הולכת לעשות כביסה. נראה לכם? הלכתי לריב עם אחד החברים הווירטואליים הכי טובים שלי וחיכיתי שהוא יגמור לשחק באבא ואמ ויחזור אל המסך כדי ש"נישן כפיות".
איפה שגבר מבטיח לי כפיות, אני רצה.
פעמיים בשבוע הוא מנהל איתי שיחה דיגיטלית שמתחילה במילים חכמות, גבוהות ונוטפות אינטליגנציה. אבל מספיק שאני מקלידה את המילים 'ציצים' ו'תחת', כדי שהטקסטים שלו יתחילו להתבלבל ולהסתבך כמו קרח שנמס ושוכח מה התפקיד שלו.
הוא מאמין גדול באהבה. עובדה. הוא קורא לי "אהובתי" ברמה שמגיעה לכדי שטיפת מוח. לא ברור של מי. אבל לרוע מזלו, הוא נפל על אחת שכבר לא מאמינה לכלום. בטח שלא לגבר שמתחנן שאתאר לו איך אני משחקת עם עצמי ולא מעלה על דעתו בכלל את האפשרות שהמשחק היחיד שאני משחקת תוך כדי ההתכתבות איתו הוא זוּמה. אני אלופה בזומה, הגעתי כבר לשלב עשר!
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
