הלוואי שהשנה נקנה טיטולים, ולא עבור עצמנו
כך נקשר המכנה המשותף הרחב ביותר: התקווה שיהיה "טוב", טוב כללי, בלי להתווכח על הפרטים. בתוך כל הפילוגים והמחלוקות, לפחות על "שנה טובה" אנחנו יכולים להסכים. התקוות לעולם לא מתות, הן רק מתחדשות
בטיולי פגשתי את מדריכת הריקוד השכונתית. "זאת תהיה השנה שלי", היא מודיעה לי, "אני מרגישה את זה". מאובזרת בתינוקת חדשה היא נכנסת לשנה שכולה התרגשות וטיטולים. גם לי לא תזיק איזו אופטימיות לשם שינוי, חשבתי לעצמי, שכל הקללות והמועקות, כל המהלומות והגזירות של השנתיים האחרונות יפנו מקומן לעתיד חדש ומזהיר. ראש השנה זהו חג האופטימיות, יום התקוות, זמן להאמין ששנה חדשה חייבת להביא איתה דברים טובים. אפילו אם אנחנו יודעים שזה לא עובד כך, נעים להאמין שכן.
כך, בתחכום, נקשר המכנה המשותף הרחב ביותר: התקווה שיהיה "טוב", טוב כללי, בלי להתווכח על הפרטים. בתוך כל הפילוגים והמחלוקות, לפחות על "שנה טובה" אנחנו יכולים להסכים. תוך כדי שיטוט איטי על המדרכה, חשבתי לעצמי שיהיה נחמד לכתוב הפעם טור בלי עלילה, בלי פואנטה, בלי מסר להתווכח עליו, רציונל להוכיח, אג'נדה לאושש, טענה לקדם, או מידע חדש לחשוף. טור שהוא רק ברכת שנה טובה, ואיחולים.
הסטטיסטיקה היא האויבת מס' 1 של האופטימיות
מי לא זוכר את סטטיסטיקה א'? זהו קורס לצורכי שלום, שבו מלמדים אותנו על הסתברויות ועל עקומות סטנדרטיות, וכל זה בניגוד לרוח החג. הסטטיסטיקה היא האויבת מס' 1 של האופטימיות. "זה לא נראה טוב", אני טוען בפני הידידה החומה, סמל האופטימיות הנצחית, "נניח שמכל עשרה בחורים שתפגשי - אחד ימצא חן בעינייך, ונניח שאותו יחס הוא גם הפוך – את תמצאי חן בעיני אחד מתוך עשרה שתפגשי, כלומר סטטיסטית אנחנו זקוקים למאה פגישות כדי למצוא מישהו ששביעות הרצון תהיה הדדית. ועכשיו נניח שגם מתוך עשרה כאלה שמצאו חן בעינינו בהתחלה, בתשעה מקרים יתברר מאוחר יותר שזה לא מתאים, ונניח שזה גם הפוך לגבינו... (פה אני מתקתק קצת על המחשבון) זה אומר שכדי להגיע אל שוקי זיקרי ואל סלון הכלות הסמוך צריך לעבור 10,000 דייטים!". זאת הסטטיסטיקה, ועוד לא דיברנו על כל העקומות הסטנדרטיות שצריך לנשק בדרך. "דברים קשים שמענו פה", היה אומר גיא זוארץ, ומי יהיה השורד האחרון?
אבל הידידה החומה היא אופטימית מלידה, "סטטיסטיקה!" אומרת בזילזול, "הסטטיסטיקה אומרת ש-100% מהאנשים ימותו, ושכל דקה 300 אנשים בעולם חוטפים מחלה קשה, אז זאת סיבה להיכנס ליאוש?", אכן, דברי טעם, ואם לקפוץ שלוש דקות קדימה הישר אל סיומם - "אתה תראה, אני מרגישה את זה, זאת תהיה שנה נהדרת!".
ראש השנה, חג התקוות. כולם מסביב אופטימיים, וגם אני מנסה להשתלב בזרם ולשכוח שהתקווה היא הצלחת עליה מוגשת האכזבה, ושכל שנה אנו שומעים אותן ברכות – שהפכו את כולנו ל"אופטימיים עם ניסיון". כי הרי פה הטעות שלי: התקוות לעולם לא מתות, הן רק מתחדשות, וגם אם תבוא עלינו עוד שנה של קללות, נמשיך לצפות לשנה המבורכת שאחריה.
וטוב שיש לנו יום אחד בשנה שהוא ראש השנה, עם כרטיסי הברכה, הדבש, הראש הכועס של הדג המביט בנו בתוכחה וכל השטויות האלה, טוב שיש יום מיוחד להאמין שיהיה טוב יותר, לאחל זה לזה הצלחה ואושר ועוד דברים שברובם לא יקרו. זהו זמן עבורנו להיות חזית אחת שמקווה לטוב, להתפלל שהמובטלים ימצאו עבודה והחולים ימצאו מרפא, והעצובים ימצאו נחמה, והמיואשים ימצאו תקווה, וההומלסים ימצאו גג, ואביגיל מהישרדות תמצא חתן.
זוהי שעה מיוחדת לברך שתהיה שנה מוצלחת לכולם: לכל מי שמחפש ידיד נפש שאינו מקבל חיסונים נגד קרציות, ולכל מי שמחפש משפחה שהיא לא כינוי למאפיה, ולכל מי שהכישרון שלו נחנק במעמקי המגירה הפרטית, ולכל מי שחולם לקנות טיטולים ולא לעצמו, ולכל מי שיושב בשבי החמאס ומתגעגע הביתה, ולכל מי שצריך אספירין לפני שהוא מעז להציץ במצב העו"ש, ולכל מי שמת לעשות אצבע משולשת לבוס שלו אבל לא יכול להרשות לעצמו, ולכל מי ששר שירי הלל לאבי נימני ורואה את האדומים שמים את השלישי, ולכל מי שחולם על מסע שאליו הוא ממש לא יכול לצאת.
שנה טובה לכל משתתפי הערוץ, לפיצי המתוקה, לאחד העם החכם, להיא מרמת גן ולהוא מבקעת נרקיס, ולכולם על שלל כינוייהם ודעותיהם, לכל מי שמפרגן, ולכל מי שתוקף, ולכל מי שמנהל דיון עבור משהו שהוא מאמין בו, לכל מי שמוצא לנכון לשתף אחרים בנסיונו ומסקנותיו, ולכל מי שכותב את דעתו מתוך איכפתיות או מתוך רצון לחזק או להודות, וגם לכל מי שקורא הכל עד הסוף רק כדי להזכיר שהכותב הוא גרוש ממורמר חסר חיים, שוביניסט פחדן ורדוד, נטול הומור ומקוריות.
שנה טובה לכו-לם, שזאת תהיה השנה של כולנו, שנישן טוב בלילה, שנבורך בבריאות ובשמחה, ובעיקר בהרבה כוח, כי ללא ספק נזדקק לו, הרי שנה שלמה להתכסח מחכה לנו אחרי החג.
לפנייה לכתב/ת 
