הביטו סביב - הייתה שנה טובה בסביבה

ערב ראש השנה מקובל לברך "תכלה שנה וקללותיה". גם בתחום הסביבה לא נחסכו מאיתנו קללות השנה, אבל ייתכן שדווקא הפעם אפשר להביט לאחור ולציין שנה שסימלה התחלה של מהפך ביחס של ממשלת ישראל לנושאים סביבתיים.

בשנה החולפת היו צעדים ראשונים של לקיחת אחריות מצד הממשלה והכרה שהתחום הסביבתי הוא נושא שיש לטפל בו ברצינות. בוועידת קופנהגן הצטרפה ישראל לעולם והתחייבה – לראשונה – להפחית את פליטות גזי החממה שלה; ישראל הצטרפה גם ל-OECD, מהלך שמחייב הגברת החקיקה, האכיפה והשקיפות בנושאי סביבה ותעשיה; הממשלה גם החלטה להקפיא למעשה את הקמתה של תחנת כוח פחמית מזהמת באשקלון, ולבחון את כלל מדיניות האנרגיה הלאומית תוך דגש על ההיבט הסביבתי. מי היה מאמין.

אבל לא מספיקות הצהרות; חשוב לבחון גם האם קרה משהו בגזרה החשובה באמת – תקציב המדינה. גם כאן רואים התחלה של שינוי: כשני מיליארד שקל יוצאו בעשור הקרוב לפיתוח תחליפי דלק לא-מזהמים; מיליארד שקל נוספים הוקצבו להפרדת פסולת והגברת המיחזור, ולשנה הבאה מוקצבים 200 מיליון שקל למימון פרויקטים של התייעלות אנרגטית. המשרד להגנת הסביבה קיבל תוספת של 60 מיליון שקל לתקציבו.

גם בתי המשפט קבעו השנה מספר הלכות ידידותיות לסביבה ולאינטרס הציבורי. בין היתר היתה קביעת זכותם לפיצויים של תושבים שנפגעו כתוצאה מהרחבת נתב"ג ומהקמת מחלף "תל-גיבורים". הוטלו גם קנסות בהיקף של כמיליון שקל על חברות ענק כפרוטארום ומכתשים בגין זיהום הסביבה.

השחיתות הורסת - גם את הסביבה

ייתכן שהתרומה העיקרית לשינוי לטובה שחל השנה ביחס לאינטרס הסביבתי חלה בעקבות פרשת הולילנד. פרשה זו חשפה כיצד חלק גדול מהמאבקים הסביבתיים בעשור האחרון היו למעשה גם מאבקים נגד שחיתות. מתברר שהשחיתות - לא רק הדחפורים - מאיימים על הטבע והשטחים הפתוחים של כולנו. לפי חקירות המשטרה, כך היה המצב גם במאבק סביב פארק אריאל שרון בחיריה, עמק הצבאים בירושלים והבניה בבריכות המלח בעתלית.

והייתה גם את החלטת הממשלה הנחרצת לבטל את תכניות הבניה בחוף פלמחים. היא הוכיחה שמישהו שם בירושלים כנראה הפנים שהאינטרס הציבורי הכללי עשוי לגבור לעתים על האינטרס העיסקי המצומצם.

גם הציבור היה השנה חלק בגל פעילות סביבתית. מאות אלפי ישראלים ב-13 ערים כיבו את האור ב"שעת כדור הארץ", מיליוני חסכמים הותקנו בברזים הביתיים ובמאות מוסדות חינוך, בכל המגזרים, מעורבים ההורים בתכניות של חינוך סביבתי.

השינוי התפיסתי הזה מקורות, בין היתר, בכוחם הציבורי ופעילותם של ארגוני הסביבה. הם פועלים בזירה המשפטית והציבורית, בכנסת ובתקשורת, והודות להם נרשמו השנה הישגים ירוקים לא מבוטלים. אבל לאלה הצטרפו פעילותו הנמרצת של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, והשינוי המסתמן בעמדתם של משרד האוצר ובכירים במשרד ראש הממשלה שהבינו כי הנושא הסביבתי יכול להיות מנוף לפיתוח ולקידום המשק.

אבל הדרך לשינוי הסביבתי המיוחל עוד ארוכה. השנה התקבלו גם החלטות בעלות השלכות מזיקות לסביבה ולציבור ובראשן הרפורמה במערכת התכנון. לשמחתנו, הכוונה להעביר את הרפורמה במהלך בזק לא התממשה והמאבק בנושא יימשך גם בשנה הבאה.

אז מה לאחל לקראת השנה הבאה כדי שתהיה טובה לסביבה? לדעתי יש לאחל ולייחל שהגישה החיובית תעבור מהצהרות למעשים, ויותר מכך - לתקציבים. כולנו נרוויח מכך: בבריאות שלנו ושל ילדינו; בשטחים ציבוריים ירוקים; בחופים פתוחים לכל. לכל אלה יש משמעות גדולה יותר מאיכות חיים. יש להם משמעות חברתית וכלכלית, ודרכם תוכל ישראל להשתלב במגמות העולמיות שמהן ירוויח המשק ונרוויח כולנו.