ראיתי את החבר של החברה שלי עם אחרת

זה מציק לי. מהרגע שראיתי אותם יחד הקול הפנימי שלי לא יודע אם לספר או לא, ואיך.

זה קרה במסגרת חיפושי העבודה שלי. לא מזמן יצר איתי קשר מישהו בשם איציק וסיפר על החברה שהוא מנהל, עם סניפים בכל העולם. דובר במשרת מכירת יהלומים מפתה באיים הקריביים. עם השנאה שלי להיות לבד בחגים, חשבתי שאם התנאים יתאימו אקפוץ על המציאה. הוא התקשר ביום שישי, כשאני וחבר טוב אכלנו קלמארי בנמל. רציתי לדחות לראשון, אבל איציק הבהיר שהעבודה מיידית וכדאי שניפגש עוד באותו יום.

החבר ואני הבטנו זה על זו עם רוטב מיונז על השפה והחלטנו שהוא יקפיץ אותי. הראיון נערך במלון בהרצליה. איציק אמר ששם הוא גר כשהוא מגיע לביקורים בארץ. הגענו ללובי בדיוק בזמן. הוא איחר ברבע שעה והתנצל שלא מצא חנייה. חשבתי שלאורחי המלון יש הסדרי חנייה, הוא ענה שלא.

איציק התיישב ומיד קם ללכת רגע לשירותים. חשבתי, אם הוא גר במלון למה הוא לא עולה לחדר שלו בשביל זה? כשחזר, הצגתי בפניו את החבר, והוא הציע שיצטרף אלינו וישמע את ההצעה.

במשך 40 הדקות שישבנו שם סיפר איציק כמה כולם נהנים בקריביים, ושבאמת עושים שם הרבה כסף. הוא לא חסך ממני מצגות של החנויות על הלפטופ הבלוי שלו, כולל אודישנים לעובדים ומיליונרים שמתראיינים ומספרים על הקלות שברכישת יהלומים.

הוא מראיין נשים ומשכנע אותן להגיע אליו לחדר

זה לא ממש עבד עליי. את גיל 18 עברתי מזמן, וגם אז הבנתי שמשהו בדברים מהסוג הזה אף פעם לא עובד. "הייתי מזמין אותך לחדר שלי לראות פרוספקטים", אמר. ויתרתי על התענוג המפוקפק וביקשתי כרטיס ביקור. הוא אמר שבדיוק נגמרו לו, כי את האחרון הוא נתן לעורכת דין איתה נפגש קודם. 

מפה לשם הבנתי שאיציק הזה מחפש בחורות. הוא מראיין נשים ומשכנע אותן להגיע אליו לחדר. קיוויתי שאני סתם מעלילה כשנפרדנו, לא לפני שהרעיף עליי מחמאות בלי סוף. 

אני מאמינה שדברים לא קורים סתם. גם אם מדובר בראיון עבודה מיותר, בדרך כלל אמצא את הסיבה לכך שהוא התרחש דווקא בזמן ובמקום הזה, לא משנה אם אני רוצה לדעת או לא.

ואכן, בדיוק כשאנחנו קמים ללכת, אני רואה את החבר של החברה שלי נכנס למלון. חשבתי שתכף אראה גם אותה, אבל נזכרתי שהיא אמרה שזו השבת שלו עם הילדים. סימנתי לחבר שלי לשבת, רציתי לראות מה קורה שם.

הוא קרע את הקבלה לגזרים וזרק אותה לפח

הוא היה לבוש ספורטיבי, מוכן לרדת לים. אי אפשר היה לפספס אותו – שחרחר, מתולתל, גבוה ורזה, חמוד כזה, עם חיוך כובש. הוא עמד שם והתעסק עם הפלאפון. הייתי רחוקה ולמזלי, ועם תסרוקת פן. הוא מכיר אותי רק בגרסה המתולתלת, כך שיכולתי לעקוב אחר המתרחש באין מפריע.

אחרי כמה דקות נכנסה למלון בחורה רוסיה מדהימה, לדעתי גילה לא עולה על 22. היא התקרבה אליו, הם לחצו ידיים והתקרבו לדלפק הקבלה. ראיתי אותו מוציא ארנק ומשלם, ואז לוקח דף, הקבלה ככל הנראה, קורע אותו לחתיכות ומשליך לפח לידו. הוא הלך לכיוונה, אחז בזרועה, ויחד הם נעלמו במעלית של המלון.

אני לא מצליחה לשכוח את התמונה הזו, ומאז אני משתדלת לא לדבר עם החברה שלי יותר מדי, כי אני לא יכולה להתמודד עם העובדה שאני מסתירה ממנה משהו כזה.

מצד שני, מי אני שאתערב? אני בדילמה נוראית, לספר לה או לא?

אגב, איציק עם המשרה המובטחת התקשר אליי בשבת, יום אחרי אותו ראיון, לשאול אם אני רוצה לקפוץ לים. לא התחשק לי. מאז לא שמעתי ממנו.

ומה אתם הייתם מייעצים, לספר לחברה?