סליחה שנצמדתי ולא האמנתי לך כשרצית ללכת
אני מבקשת שתסלח לי במיוחד שעליך לא ויתרתי, שהתעקשתי למרות שאמרת שכלום לא ייצא לי מזה, אני רציתי, ואתה באת. סליחה שלא הספקת ללמוד את כל צעדי הריקוד שלי, מתנצלת שלא עמדת בקצב. וגם אתה צריך לבקש ממני סליחה
אני מבקשת ממך סליחה.
סליחה על המילים ששלחתי לכל עבר, על הצעקות, הצווחות, על החשדנות, על החטטנות, על הפלישה לגן הקסום שלך, על ההשתלטות, על הבקשה לעזרה, על הרצון שהיה לי לקבל את החיבוק והחיזוק ממך.
סליחה שלא נתתי לך לעזוב ושלא האמנתי לך כשרצית ללכת, סליחה שהשארתי לך פתח ודלת לבוא מתי שמתחשק לך ולהיכנס אליי, אל נשמתי לחדור אל גופי המשתוקק.
סליחה שלא הבנתי כבר מזמן ש"הן", הנשים האחרות, לא היו אשמות, שזה היה רק אתה ואני, ביני ובינך.
סליחה על השעות שהיית איתי ובזבזת את חייך במקום לקרוא איזה ספר טוב או להיות עם בני המשפחה שלך. ילדיך, מתנצלת על הגזל, על הניצול, על המגע המיני, היחס הפיזי. סליחה שבמקום להשקיט את חייך הכנסתי בהם פלפל ואקשן ורצון לטרוף אותם. סליחה שהפכתי אותך להיות חזיר של סושי. מתנצלת על הוויכוחים הסוערים בדרך לתאילנד ועל חילוקי הדעות בבתי המלון באיים האקזוטים, הלוואי ויכולתי לעזור לך על סירת המנוע בדרך לקופיפי, אבל לא היו שם שירותים, מצטערת שהיית צריך להתאפק כל כך הרבה זמן.
אני מבקשת שתסלח לי במיוחד שעליך לא ויתרתי, שהתעקשתי להיפגש שוב ושוב. למרות שאמרת שכלום לא ייצא לי מזה, אני רציתי, ואתה באת. סליחה שלא הספקת ללמוד את כל צעדי הריקוד שלי, מתנצלת שלא עמדת בקצב.
סליחה שחשבתי שמצאתי את האחד שלי, לא ידעתי מראש שאני שותפה בקבוצת רכישה. אלפי סליחות על הימים שכמעט הוצאתי אותך מדעתך, וסליחה על הפעמים שלא יכולת אותי מדעתך להוציא.
כתבת לי שלא היית מחליף את רכבת ההרים הזאת
עוד מבט:
עם עצמי עוד יש לי חשבון פתוח
שני זהבי
יש כמה אנשים שאני צריכה לבקש מהם סליחה, ויש כאלה שאצטרך למצוא להם מחילה בתוכי. אבל אצל הפסיכולוגית שלי אני אומרת, בשיטפון של מילים ובכי: "אני חושבת שזה הזמן להתנקות מהאשמה והכעסים, לבקש סליחה גדולה מעצמי. סליחה ענקית על הזנחה פושעת. על שנתתי מבלי לבקש מאומה, על שהסתפקתי בפירורים, על שנלחמתי על משהו בלתי אפשרי ושכחתי בדרך אותי"
עשיתי איתך המון מעשים שונים, אחרים, חלקם לא הכי מקובלים, אחרים היו פשוט מדהימים, כתבת לי שלא היית מחליף את רכבת ההרים הזאת, אני, אבל החלפת. מהר ממה שחשבתי לעצמי.
ביקשתי פרחים ואתה קנית. אחר כך עברת לעציצים. עציץ לסיום קורס דיילות, עציץ למעבר דירה, עציץ לימי הולדת ועציץ במקום העציץ שאכלה מוקה. וכמו שהעציצים הללו הצמיחו שורשים ונתקעו עמוק באדמה, ככה אני נתקעתי איתך. אין שלכת, אין לבלוב או פריחה. עציצה.
סליחה שחיפשתי אותך וחשדתי גם בלי סיבה, לא התכוונתי אף פעם לפגוע בך. וסליחה אחת גדולה על שקראתי לך שקרן.
דיברתי עבור שנינו, כעסתי שאתה לא איתי, לא מקשיב
למה דווקא עכשיו אני צריכה להיזכר בכל הדברים הטובים? בצימרים, בטיולים, בבילויים, בהנאות שלנו, רק של שנינו. במבטים הקטנים, הרגעיים שהיינו מסתכלים זה על זו ומבינים. בטלפתיה החזקה בינינו, בסודות הקטנים שחלקנו, בשירים בצרפתית שתרגמת לי לפני שידעתי בכלל מה פירוש המילה "פרולה". מילים, מילים, כמה היו חסרות לי מילים. מילים ממך אליי. דיברתי עבור שנינו, כעסתי שאתה לא איתי, לא מקשיב, לא מתייחס, אנא סלח לי. אני מתנקה מכל השנים וחייבת להוציא את הדיבוק הזה ממני, אחרת לא אמצא את דרכי שלי.
למרות הכל, אני אוהבת אותך, בעצם לעולם לא הפסקתי. מקווה שתסלח, כי אני סלחתי. אין בי כעס ובטח שלא טינה. אתה מכיר אותי, כשאני כועסת מיד מרגישים, אבל אני מיד גם מתפייסת, כי אין טעם ללכת לישון כשעצבנים.
זוכר את הימים שהענשת אותי, לא דיברת איתי, ישנת בחדר אחר? גם על זה אני סולחת לך. אני בעצם סולחת לך על כל מה שהבטחת לי מבלי שהתכוונת, על מה שאמרת, שקנית, שכתבת, שנתת, שצילמת, שרצית, שחשבת, ששיתפת, על הכל אני סולחת. חוץ מאשר על דבר אחד - על זה שאתה לא כאן. על זה אני לא סולחת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
