שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גיטר הירו
    ג'ף בק נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים בעולם, אבל מעולם לא זכה למעמד של סופרסטאר. בראיון לקראת הגעתו לישראל הוא מספר שיסתפק בביטחון כלכלי שיאפשר לו ליהנות מהחיים - ומודה שהוא עדיין מחכה שהמעריצים יגלו את ג'ף בק האמיתי
    שלל פרסי גראמי, כניסה כפולה להיכל התהילה של הרוקנ'רול ועוד אינספור תארים יוקרתיים מכלי תקשורת שונים - כל זה, ועדיין קשה לומר שג'ף בק הוא סופרסטאר. רחוק מכך, בגיל 66, בק עדיין צריך לנסוע באוטובוס אלפי קילומטרים עם להקתו, ועדיין אין לו חופש בחירה מוחלט בכל הקשור לקריירה המוזיקלית שלו.  

     

    ככה זה נראה: בק ולהקתו מבצעים את "Behind The Veil"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "לא עבדתי הרבה כמו האמנים הגדולים, לא כמו U2 או סטינג", הוא מתוודה בראיון ל-ynet, "האנשים האלה מופיעים כל הזמן ולי יש רק אולי טעימה קטנה ממה שהם עושים. אבל אני כן עובד מאוד קשה, במיוחד בשבע השנים האחרונות.

     

    "לפני שיצאתי לדרך הזו הופעתי במשך זמן רב עם הגיטריסטית ג'ניפר בטן. הסתובבנו הרבה בארצות הברית, אבל זה לא היה דומה בשום צורה למה שהאמנים הגדולים עשו. אז אפשר אולי לומר שהשלב שבו אני נודד בכל העולם מגיע מאוחר יותר בחיי. אני אולי עושה את זה בקטן יותר, אבל זה עדיין מרגש. הקהל מרגש אותי ומעריך ואין דבר שגורם לי יותר אושר מאשר לרגש אותו בחזרה".


    בק. כוכב, לא סופרסטאר (צילומים: Gettyimages/Imagebank)

     

    הוא אמנם לא סוחב איתו במת 360 מעלות מפוארת כמו זו של U2, אבל בק הווירטואוז מצליח להגיע בימים אלה ליעדים בהם לא הופיע מעולם, כמו ישראל למשל. ב-4 באוקטובר ינחת במועדון רידינג 3 בתל-אביב ולמחרת יופיע באמפי קיסריה. למה רק עכשיו? בעיקר בגלל לוגיסטיקה, הוא מודה. "ההנהלה הקודמת שלי לא האמינה שיש חיים מחוץ לארצות הברית, אירופה ואולי יפן. אבל מתברר שזה לא נכון".

     

    עם כאלה חברים

    בשביל לספר על התחנות הגדולות בחייו המוזיקליים של בק, נצטרך לכתוב עוד ימים ארוכים. כבר שנים רבות הוא נחשב לאחד הגיטריסטים המוערכים והטובים בעולם. הוא החל את המסע המוזיקלי שלו בשנות השישים כחבר בלהקת ה"יארדבירדס", שם החליף את מי שהפך לחברו הטוב, אריק קלפטון.

     

    להרכב הוא הצטרף בעקבות המלצה של ג'ימי פייג', בהמשך גיטריסט להקת "לד זפלין", שניגן גם הוא בלהקה. במהלך הזמן ניגן, הופיע והקליט עם עשרות מהאמנים המפורסמים והמוערכים בעולם - ביניהם סטיבי וונדר, טינה טרנר, מיק ג'אגר, קייט בוש, רוג'ר ווטרס, מוריסי, ג'ון בון ג'ובי וכמובן חברו משכבר הימים, קלפטון.


    געגועים לצעדים המוזיקליים הראשונים

     

    כשבק צולל לאותה תקופה קסומה בשנות השישים, הוא מתקשה לשחזר תמונות מדויקות. "כל מה שאני זוכר זה את השמחה", הוא אומר, "אני זוכר איך זה לחוות משהו כל כך מרגש. לא היה לי כלום לפני המוזיקה, ואני מתגעגע לחדשנות שלה, לרעננות, כל זה בצל ההצלחה של ה'יארדבירדס', 'ביטלס', וה'סטונס'.

     

    "תוך חודש הכל השתנה. הייתי מרוויח גרושים בבריטניה, וחודש לאחר מכן ניגנתי בשיקגו עם האולינג וולף (כינויו של זמר הבלוז האגדי המנוח צ'סטר ברנט). אני מתגעגע לקפיצות הענקיות האלה. גם היתה אז תחושה שצריך למהר - תעשה את מה שאתה צריך עכשיו, כי מחר אולי לא תהיה פה. 40 שנה חלפו מאז, ואני עדיין כאן", הוא צוחק.

     

    אתה לא מתחרט על כלום? 

     

    בק לוקח נשימה ארוכה ומתגלגל מצחוק: "אני יכול לכתוב ספר שלם על דברים שעשיתי ושאני מצטער עליהם. כולנו עושים טעויות, אבל זה כנראה חלק מתהליך הלמידה. אני יצאתי בזול מצרות רציניות, ושרדתי".

     

    אני מתאר לעצמי שהיו סביבך הרבה אנשים סביבך שעזרו.

     

    "כן, קשה לומר עם מי הרגשתי הכי הרבה גאווה. עם סטיבי וונדר אלה היו ימים של קסם, אבל עם הקלידן יאן האמר זו היתה כיתת אמן בכל יום של עבודה. היינו בדרכים בארצות הברית במשך שנה, ב-1976, וזה היה נפלא לחלוק רעיונות עם המוזיקאי האהוב עלי. אף פעם לא עמדתי בקצב שלו כמובן, אבל למדתי ממנו הרבה ואני עדיין לומד. או לקום בבוקר וללמוד שג'ורג' מרטין מפיק לי אלבום, איש שגרם לי לגלות מי אני באמת".

     

    בתקשורת בהחלט ידעו להעריך מי אתה, וכל כך הרבה תארים ניתנו לך במהלך חייך. איך זה גרם לך להרגיש בהתחלה?

     

    "אמא שלי שמרה עלי. בפעם הראשונה שסיפרתי לה שאני רוצה לקנות לעצמי בית יפה וגדול, היא אמרה: 'שלא יהיו לך אשליות של עושר', ושאלתי אותה 'למה לא?'. אז לא הבנתי, אבל כשהמצב השתנה ואיבדתי את אמא שלי, פתאום הסתכלתי על הכל אחרת. זה היה אחד הדברים האחרונים שהיא אמרה לי ואני מודה לה על כך ששמרה עלי עם רגליים על הקרקע.


    עדיין רוצה שיגלו את "האני האמיתי" שלו

     

    "אני אף פעם לא מנסה להיכנס לנעליים שגדולות עלי, למרות שאני רואה אמנים ומוזיקאים עם חשיבות עצמית יתרה שעושים את זה כל הזמן. אני לא אוהב את זה. ראיתי אנשים מגיעים מכלום ואז פתאום הם מצפים שהעולם כולו יתנהל בדרך שלהם. אני נהנה להיות עם רגליים על הקרקע, אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר".

     

    אתם מכירים רק חלקים

    ונראה שהעצה של אמא עבדה. בק שמר על עצמו, וגם הצליח להגיע להצלחה גדולה לה לא זכה במשך כמעט חצי מאה. אלבומו הטרי "Emotion & Commotion" הגיע בשבוע הראשון לצאתו למקום ה-11 בטבלת הבילבורד האמריקנית - הפתיחה המוצלחת שלו ביותר מאז אלבומו הראשון, שיצא לפני 45 שנים. 

     

    אך גם אם הוא מאושר מהצלחתה של היצירה, הוא מספר כי עדיין ישנם כמה יעדים אותם לא הצליח להשיג. אחד מהם הוא כנראה החשוב ביותר עבור כל אמן באשר הוא: "הייתי מאוד רוצה שאנשים יגלו את האני האמיתי שלי", הוא אומר. "לא נראה לי שאף אחד ראה את זה אי פעם, אולי רק קטעים קטנים מתוכי. לכתוב חומר מקורי משלי, זה מה שבאמת מעניין אותי".

     

    מפתיע שאחרי כל כך הרבה שנים, אתה עדיין מרגיש שלא גילו אותך באמת.

     

    "רואים את זה קצת באלבום האחרון. יש בו יותר ממני מאשר כל האלבומים האחרים שלי. זה יהיה שלב גדול, לעבור את המחסום הזה. ואני רואה בעייתיות

    בדרך, איך לעשות את זה ולא לאכזב את המעריצים, למרות שאף פעם אי אפשר לצפות מה אנשים רוצים. אתה זורק להם משהו - ואו שהם שותים את זה, או שלא".

     

    ואיפה תהיה עוד עשר שנים, כשתהיה בן 76?

     

    "מת כנראה", הוא צוחק. "אני לא יודע. אם אני אמשיך לעבוד בצורה הזו, אני לא אחזיק מעמד עוד עשר שנים. הייתי רוצה לדעת שיש לי ביטחון כלכלי. עם המיסים שמגיעים עד השמיים, אף אחד לא מסודר לכל החיים, אולי רק מיליארדרים. לחיות בביטחון, לקחת את הזמן, ליהנות מהחיים וליצור עוד מוזיקה, בלי תעלומה מסביב - זה מה שאני רוצה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים