שתף קטע נבחר

פתאום היא מגלה לנו: "יש לי מאהב צעיר"

לי נראה שכל יושבי בית הקפה מסובבים ראשים כדי לשמוע ולראות אותה, והיא ממשיכה בקול רם יותר: "בן 27, חתיך-אש. חבל לכן על הזמן, בנות", גורמת לי לחשוב על הזוגיות שלי

יום שישי שטוף שמש. רחוב שינקין נראה כמו חגיגה אמיתית של קולות, צבעים ומוזיקה. שלוש נשים מטופחות בנות 40 פלוס-מינוס תופסות שולחן על המדרכה ומחכות לחברתן הרביעית למפגש החודשי. "סקס אנד דה סיטי" מקומי.

 

זה הבילוי הקבוע שלנו כבר הרבה שנים. פעם בחודש אנחנו מסיימות מוקדם בבוקר שישי את הסידורים והבישולים ונפגשות בחוץ. ארבע נשים באמצע החיים, שלוש נשואות עם ילדים בוגרים ואחת רווקה בררנית וקצת מרירה. אנחנו חברות של שנים. מכירות כל כך טוב את הקריזות ומצבי הרוח של כל אחת, עוקבות אחר ההצלחות והכשלונות זו של זו ונהנות לרכל יחד על כל העולם.

  

ועכשיו, בקרנבל של שישי בצהריים בתל-אביב, אנחנו מזמינות קפה, נהנות ממזג האוויר הנפלא ומחכות לאיריס. איריס היא הרצינית שבינינו. תמיד יש לה עצות טובות לתת. נשואה המון שנים לדרור, הבדרן של החבר'ה. זוג מקסים. הוא גבר- גבר, בעל משרד עו"ד מצליח. היא אשת קריירה ומארחת למופת, ממש אשת חיל. רק בעיה אחת יש עם איריס - תמיד, אבל תמיד, היא מאחרת.

 

אופס, רגע, הנה היא כאן. מתקרבת אלינו בחיוך רחב, נראית מיליון דולר. אנחנו מסתכלות בה בתמיהה. איריס תמיד היתה אשה נאה, אבל כעת היא נראית כאילו יצאה מסדרת ניתוח יופי אצל מנתח פלסטי מוכשר במיוחד. היא מנשקת כל אחת מאיתנו, וקרני השמש שנופלות על תלתלי הזהב שלה יוצרות סביבה מעין הילה של זוהר.

.

מה קורה פה? אנחנו מתות מסקרנות לדעת מה עובר עליה, אבל היא לוקחת את הזמן וכולה חיוכים. מזמינה לה קפה נטול קפאין ומסבירה למלצר באורך רוח איך היא אוהבת את הקפה שלה. אחר כך היא לוקחת נשימה, מחליקה על שערה ולוחשת: "יש לי מאהב...". למרות שלי זה נראה כאילו כל יושבי בית הקפה מסובבים ראשים כדי לשמוע ולראות אותה, היא ממשיכה בקול רם יותר: "הוא ילד. בן 27, חתיך-אש, איזה גוף. חבל לכן על הזמן, בנות..."

 

אנחנו שותקות לדקה, אבל ממש לדקה. אחרי 60 השניות האלה כולנו מפציצות אותה. רוצות לדעת ה-כ-ל.

 

הוא חושב שהיא האשה הכי סקסית בעולם

איריס נהנית מתשומת הלב וממשיכה. היא הכירה אותו בעבודה. הוא הגיע למשרד שלה למכור סנדוויצ'ים שהכין בעצמו. הוא סטודנט למחשבים שנה ב' וצריך גם קצת להתפרנס. כן, היא מפרטת, הוא גם יפה וגם חכם ומפנק אותה. הוא חושב שהיא האשה הכי סקסית בעולם. הוא קונה לה פרחים בכל יום שישי .זה היום שהם נפגשים בדירת הסטודנטים שלו ברמת אביב. הנה, עכשיו היא מגיעה בדיוק משם. והסקס – וואו, הסקס. אין דברים כאלה. "הוא הרי בן 27, אתן הרי יודעות מה קורה אצל החבר'ה האלה בגיל הזה...."

 

לא, אנחנו לא ממש יודעות. למעשה, אנחנו פשוט מהופנטות. זה לא שלא שמענו על דברים כאלה, אבל אצל איריס? אחת מאיתנו? אשה של בית, תמיד שקולה, אמא מדהימה לשני בנים. "הוא כמעט בגיל של הבן שלך", אני אומרת לה. אין תוכחה בקול שלי. מי אני שאשפוט אותה?

 

היא לא מתרגשת. "אבל הוא לא הבן שלי", היא עונה בצחוק גדול, "אז אני לא עושה משהו שאסור".

 

"ומה עם דרור? "שואלת אותה הרווקה שבינינו, זו שלא פעם אמרה שגבר כזה בדיוק, כמו בעלה של איריס, היא רוצה למצוא. "דרור כזה גבר טוב, אבא טוב, איך לך ייסורי מצפון, איריס?"

 

איריס לא מתבלבלת: "מה שלא יודעים לא כואב", היא עונה וממשיכה: "לעולם לא אעזוב את דרור. הוא הגבר של חיי ואני אוהבת אותו. אני פשוט צריכה קצת אקשן בחיים, ריגוש, אדרנלין. מתי בפעם האחרונה למישהי מכן היו דפיקות לב מהסיבות הנכונות? תחשבו על זה, בנות. ממה אתן מתרגשות? מחוג המאקרמה החדש שנרשמתן אליו? מהפילאטיס שאתן עושות פעם בשבוע?"

 

שתיקה כבדה יורדת על השולחן שלנו, שבימים רגילים עולז וצוהל. נגן קלרינט צעיר ובלונדיני מתקרב אלינו ומנגן לנו מנגינה רכה ומחממת לב.כולנו מחטטות בתיקים ומחפשות כמה שקלים לתשר עבורו. תוך כדי כך נופלת מהתיק שלי תמונה של בתי שהשתחררה זה עתה מצה"ל. הבנות מתלהבות והשיחה שוב זורמת.

 

הקרח נשבר, אבל מלותיה של איריס עדיין תלויות באוויר. ממה אנחנו באמת מתרגשות? מהילדים? מהעבודה? מהתחביבים? ומה בעצם רע בזה?  

 

עושה לה טוב לעור הפנים, הסטוץ, אבל האם זה שווה?

בדרך הביתה אני שקועה במחשבות. פקקי התנועה הענקיים לאורך רחוב בן יהודה בצהרי שישי לא מזיזים לי. להפך, יש לי יותר זמן לחשוב. היא באמת נראית נהדר, איריס. עושה לה טוב הסטוץ הזה, לפחות לעור הפנים. אבל האם זה שווה את זה?

 

אני לא יכולה להפסיק לשאול את עצמי אם דבר כזה יכול היה לקרות גם לי. הרי כולנו יודעות שאחרי כל כך הרבה שנות נישואים כבר אין את פיק הברכיים הזה, הבטן המתהפכת מהתרגשות, תחושות של התחלה. אף אחת לא תספר לי שיש את זה אחרי 25 שנות נישואים.

 

אבל מה עם מה שיש? מה עם כל אותם דברים שנבנו במשך השנים?

 

אני מדברת על חברוּת, על אמון, על אינטימיות אמיתית. אני מדברת גם על אהבה. כן כן, אהבה. אהבה זה לא רק התרגשות ופעימות לב מואצות. אהבה זה גם כל מה שנאסף כל השנים. אותן חוויות - טובות יותר ופחות - שמהן נבנה סיפור חיים. אהבה זה גם לגדל ביחד ילדים ולראות אותם הופכים לאנשים נהדרים. אהבה זה גם לעבור תקופות קשות ולהיאחז זה בזה. אהבה זה להתעורר בוקר בוקר יחד, לחייך ולהגיד "בוקר טוב". להיות כוח אחד, צוות מנצח, תמיד להיות שם זה בשביל זה.

 

בלי לשים לב הגעתי הביתה. אני פותחת את דלת הכניסה, הוא עומד שם במטבח ליד השיש ומקלף תפוחי אדמה. נזכר עכשיו שביקשתי ממנו לפני שהלכתי לקלף לי אותם, כדי שאכניס צ'יק-צ'ק לתנור עם העוף המסורתי של ארוחת שישי. "נו, איך היה עם הבנות?" הוא שואל בחיוך רחב, "יש רכילויות חדשות?"

 

אבל לי לא בא לדבר על זה עכשיו. כרגע מתחשק לי רק לגמור עם ההכנות לארוחת ערב ולהיכנס למיטה לסיאסטה. הרכילויות יחכו לפעם אחרת. אני לוקחת נשימה עמוקה ואחר כך ניגשת אליו ומדביקה לו נשיקה על הלחי. ואני חושבת לעצמי שאני אוהבת אותו. כל כך אוהבת.

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
וואו, הסקס. אין דברים כאלה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים