אז מה, נשאל את העם?

דמוקרטיה במיטבה / ח"כ אופיר אקוניס

בשנים האחרונות הולכת ויורדת המעורבות הפוליטית של אזרחי ישראל. שיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת יורדים, והציבור פחות ופחות מעורב בהחלטות מכריעות.

הצעת החוק לקיים משאל עם על בנושא הסדר קבע מדיני - שספק רב אם אכן יושג בשנים הקרובות, לנוכח העמדות שמציגים הפלסטינים - מעבירה, לראשונה בתולדות המדינה, את ההכרעה אל העם. היש מעשה דמוקרטי מזה? סוף-סוף יאמרו הגברת כהן מחדרה, מר מזרחי מחיפה ומשפחת לוי מטבריה את דבריהם ישירות, בשאלה המרכזית של הסכסוך הישראלי-ערבי: הסדר קבע - בעד או נגד.

ההסדר המדיני עם הפלסטינים אינו עניין שולי בחיי היומיום של האזרח הישראלי. מדובר בסוגייה המהווה את מוקד הוויכוח בחברה שלנו זה למעלה מ-40 שנה. עמדתי בנושא הזה ידועה: יש לנו זכויות היסטוריות על יהודה ושומרון.

ההתיישבות שם היא בזכות אבות ולא בחסד האומות, וחשיבותן הבטחונית של הגבעות החולשות על מרבית שטחה של המדינה היא אסטרטגית.

רבים חושבים כך - אך לצערי לא כולם. וכך, הוויכוח הזה נטוע בלב לבה של המחלוקת בחברה שלנו. אין אף שאלה שמעסיקה ומפלגת את הציבור בישראל יותר משאלת הסכסוך וההסדר העתידי.

בניגוד לחִצי הביקורת הנשמעים כבר מכיוון האופוזיציה, הטוענת לפגיעה בדמוקרטיה, אני משוכנע שמשאל עם יגדיל האמון הציבורי בדמוקרטיה הישראלית. הציבור יראה במשאל כלי לקידום האינטרסים שלו, ולהגברת השתתפותו בחיים הפוליטיים.

לא מספיקות שיחות סלון, קיטורים על המצב בבתי קפה ואפילו לא תגובות באתרי האינטרנט. משאל עם - זו מעורבות אקטיבית בעיצוב עתידה של המדינה שלנו. ברוב מדינות העולם המערבי נעשה שימו שרב בכלי הזה, והדמוקרטיה בהן נותרה יציבה ואיתנה. מדוע מה שטוב - בשאלות הרבה פחות קריטיות - לשוויץ, לנורבגיה או לבריטניה, פחות טוב לישראל? בארצות-הברית של אמריקה נהוגים משאלי עם במדינות עצמן, ואלה לא החלישו את הדמוקרטיות הללו. נהפוך הוא.

האם דבריהם של חברי קדימה נאמרים כביקורת לשם ביקורת, או שחלק מחבריה חוששים לדעת מה הציבור חושב? האם חברי קדימה חושבים שהציבור בישראל לא מספיק נבון על מנת להחליט בסוגייה? או שמא הם סבורים שהם יודעים טוב יותר מהציבור מה טוב בשבילו?

אני מאמין שכלי משאל העם ימנע תחבולות פוליטיות שכולנו מכירים מהעבר הקרוב: הסכמי אוסלו שאושרו בקול אחד - קול המיצובישי של סגן השר גולדפרב - או החלטת אריאל שרון לפטר את שרי הימין כדי להשיג רוב לתכנית הנסיגה החד צדדית, שכונתה "ההתנתקות". אילו אז היה אומר הציבור את דברו, עשויים היו שני המשגים הללו להימנע.

אני מאמין בשכל הישר של הציבור בישראל. אני מאמין בכושר השיפוט וביכולת הניתוח של האזרחים. אני מאמין שראש הממשלה נתניהו יביא הסכם טוב. הציבור יידע לשפוט ולהצביע האם הוא מקבל אותו - אם לאו.

ספין פוליטי ותו לא / ח"כ יוחנן פלסנר

מעת לעת, ממש כמו חילופי עונות השנה, עולה על סדר היום הציבורי ההצעה להביא יוזמה מדינית זו או אחרת לאשרור באמצעות משאל עם.

לעתים, יוזמי ההצעה מעוניינים לטרפד מהלך מדיני שהולך ונרקם. כך למשל, דרשו נציגי ה"כתומים" בתקופת ההתנתקות לעכב את הנסיגה עד שתובא לאישור העם. פעמים אחרות, היוזמים באים מקרב אלו הרוצים בקידומו של מהלך מדיני. למשל - ראש הממשלה רבין סבר כי אם יבטיח לקיים משאל עם על הסדר קבע, כשתהליך אוסלו יגיע לסיומו, תפחת ההתנגדות הציבורית.

כעת, לראשונה, עולה רעיון משאל העם לסדר היום הציבורי כספין פוליטי ותו לא. ליוזמי המהלך אין כוונה אמיתית לאפשר את קידומו של תהליך מדיני. יש פה בסך הכל ניסיון ליצירת מראית עין לקיומו של תהליך.

העלאת השאלה כיצד יאושרר ההסכם מרמזת לכאורה שקיימת התקדמות רצינית במו"מ, שמצדיקה את קיום הדיון הזה. אך למעשה, הדיון בפרוצדורה של אישור ההסכם נועד לטשטש את העובדה שאין כל התקדמות ממשית בתהליך.

רעיון משאל העם, שהוא לכאורה פתוח ודמוקרטי, טומן בחובו סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. משאל עם אינו מציע דרך להענקת לגיטימציה לאישור הסדרים מדיניים. יש לכך שלוש סיבות עיקריות.

ראשית, המרקם החברתי הישראלי שונה מזה המאפיין מדינות דמוקרטיות אחרות, בשל היותנו חברה מרובת מיעוטים ומתחים. משאל עם צפוי להביא להעמקת השסעים בחברה, משום שהוא יציף מייד שאלות מורכבות שיטילו דופי בלגיטימיות של הקבוצות השונות.

למשל, צפוי שיעלו טענות לגבי חוסר הלגיטימיות של קולות המיעוט הערבי בסוגיות יסוד בעלות אופי בטחוני. ואכן, מסקרים שנערכו עולה כי כמחצית מהציבור סבור שיש לשלול את זכות ההצבעה של ערבים במשאל עם, וכי הכרעות בענייני חוץ וביטחון צריכות להתקבל רק בקרב רוב יהודי. כך, הדרישה לקבלת הכרעה במשאל עם, כמעט בהגדרה, תביא להחרפת המתחים. במקרים כאלה, הנטייה למצוא פשרות בתוך המערכת הפוליטית מסייעת לחברה להתגבר ולגשר על הבדלים מעין אלו.

שנית, שימוש במשאל עם כאמצעי לקבלת הכרעות לאומיות יחריף מגמה קיימת של החלשת נבחרי הציבור. הוצאת תהליך קבלת ההכרעות הלאומיות מידיהם והעברתו לציבור תסמל מעבר ממשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית למציאות של דמוקרטיה פופוליסטית.

זו עלולה להיות תחילתה של גלישה במורד מדרון חלקלק, שתביא אותנו למשבר משילות בנוסח מדינת קליפורניה בארה"ב - שם נושאים רבים מגיעים בצורה שטחית להצבעה בדרך של משאל עם. ההצבעות הללו מעקרות את היכולת של המנהיגות הנבחרת לגבש מדיניות מתוך ראייה כוללת, והמדינה מנוהלת על פי אוסף של גחמות.

שלישית, סדר היום המדיני-בטחוני הוא ממילא הנושא שסביבו נוסבות מערכות הבחירות בישראל. כשהציבור ניגש לשים פתק בקלפי, לרוב הוא בוחר את נציגיו על פי עמדותיהם בנושאים המדיניים-בטחוניים.

לכן, הבחירות המתקיימות מדי שלוש שנים בממוצע הן שמהוות את משאל העם האמיתי. גם כך, במידה וייכשל ראש הממשלה במשאל עם ותתקבל החלטה המנוגדת לדעתו, ממילא יתקיימו בחירות כלליות. לכן עדיף מראש להקדים את הבחירות אם נזקקים לאישור העם.

בניגוד לפרשנויות שנשמעו, לא מדובר ב"חוק עוקף ליכוד" - אלא ב"חוק עוקף דמוקרטיה". זהו בסך הכל מהלך נוסף מבית מדרשו של נתניהו, שמבקש להתחמק מקבלת אחריות על החלטות מכריעות - התנהלות שמאפיינת את הממשלה מאז תחילת כהונתה. אם ראש הממשלה באמת מעוניין להתקדם בתהליך, הוא יזכה לרשת ביטחון פרלמנטרית מצד קדימה, שתאפשר לו להתקדם. משאל העם מיותר.

ח"כ יוחנן פלסנר, ממלא מקום יו"ר סיעת קדימה