סטיבן כהן נהנה בבית"ר וחולם על הנבחרת

הוא התחיל במחלקת הנוער של מונפלייה, עבר לספרד בגיל 20 כדי לשחק במדי ראסינג דה פרול מהליגה השניה ואחר כך, בגיל 22, הוא מצא את עצמו מככב בסלמנקה מאותה ליגה, במדיה גם כבש שישה שערים ופתח כמעט בכל משחק. כשנמאס לו לשחק בליגה השניה, הוא החליט לעבור לישראל וחתם בהפועל רעננה, והנה, עכשיו הוא בבית"ר ירושלים.

"באירופה, עבור היהודים, בית"ר היא מספר 1 והרבה אנשים מכירים אותה", מסביר כהן את החיבור שלו לקבוצתו החדשה. "גם פה עד לפני שלוש או ארבע שנים זה היה מועדון מספר 1. עכשיו זה קצת פחות, אבל באמת מדובר בקבוצה גדולה. בשבילי זה שילוב של קבוצה גדולה ומשהו יהודי. ירושלים זו עיר שקרובה ליהדות, וזה משהו מצוין עבורי".

כהן כבר היה על סף חתימה בהפועל תל אביב בקיץ, אחרי שקיבל שיחת טלפון מאלי גוטמן. ברגע האחרון האדומים החליטו ללכת על רומיין רוקי, בן ארצו, אבל סטיבן לא מצטער לרגע. בשבת האחרונה הוא היה אחד המצטייניםב-1:5 על הפועל באר שבע, כשאחרי שהוחלף גם זכה למחיאות כפיים מהקהל, שגם קרא לו להתקרב ליציעים ולקבל חיבה שלא הרבה שחקנים זוכים לה.

"היה קצת בלגן בקיץ", הוא מודה, "אבל עכשיו אני פה, למרות שכל מה שקרה ביולי ואוגוסט היה קשה עבורי. חשבתי לשחק באירופה וגם הפועל ת"א היתה בתמונה, אבל אז קורנפיין התקשר ושאל אם ארצה לשחק כאן ואני שמחתי. אבא שלי אוהד בית"ר, ובשבילו זה דבר גדול. הוא רואה אימונים ומשחקים באינטרנט ומעודכן בהכל".

ישראלי לכל דבר

"עכשיו יש לי דרכון ישראלי ותעודת זהות", סיפר כהן, "נגמר הקטע של שחקן זר. אם אשחק טוב, אז למה לא להגיע לנבחרת? כבר הרבה זמן שאני רוצה לשחק בנבחרת ואם אציג כדורגל טוב, אני מאמין שמצפה לי משהו חיובי. להיות ישראלי זה טוב, למרות שאולי יהיו לי קצת בעיות בצבא, אבל אני שמח כאן".

"זו הפעם רשונה שעשיתי הכל ביום כיפור", הודה הקשר. "צמתי, הלכתי לבית כנסת בכל יום ובשבת מרבע לשבע בבוקר עד צאת החג. אפשר להרגיש את החגים כאן, הרבה יותר מאשר בחו"ל ואני אוהב את זה. הכדורגל זה אמנם עבודה ודברים יכולים להשתנות, אבל אני בטוח שאחרי הקריירה אשאר כאן. אוהבים כאן יהודים, יש שמש, אפשר לאכול כשר, מה יותר טוב מזה?".

בינתיים הוא לא פוחד לבקר את מאמן נבחרת צרפת ריימונד דומנק ("עשה נזק"), בטוח שישראל יכולה לעלות ליורו עם לואיס פרננדז ("בצרפת הוא נחשב למקצוען אמיתי") ואוהד יותר את הכחול-לבן מאשר הטריקולור. השחקן שהוא הכי אוהב הוא סטיבן ג'רארד: "הוא משחק בתפקיד שלי, יש לו ימין, יש לו שמאל, הוא עשר שנים קפטן ומנהיג בליברפול ולא יורד ברמה. הוא פשוט גדול".

"המטרה - מינימום מקום חמישי"

כהן התחבר מהר לקהל בטדי. "ה-1:5 היה המשחק הראשון שלי בהרכב, אני חושב ששיחקתי טוב ואוהדים כמו אלה של בית"ר אין עוד בארץ. זה הקהל הכי טוב. רק התחלנו לאסוף נקודות, וכבר יש משחק קשה מול חיפה, אבל יש אווירה שמחה ושחקנים טובים. אם ניתן הכל בכל משחק, אפשר יהיה להגיע לפחות למקום חמישי, ואולי אפילו יותר בעזרת השם".

אז סטיבן כהן זה פייטר או שחקן עם קלאסה? "אני גם וגם", הוא מעיד על עצמו, כשהוא נזכר שוב בסטיבן ג'רארד. "יש דקות שצריך פייט ויש דקות שצריך כדורגל.

אם אני רוצה לשחק בקבוצה כמו בית"ר, אני צריך לשחק גם בהגנה. אם אחד מאיתנו לא עושה את זה, אנחנו מתים. אני מאמין שכל משחק אפשר לנצח. אם נפסיד בחיפה, הם יפתחו פער של 13 נקודות, זה כבר יותר מדי".

אז מה השתנה במשחק מול באר שבע? "כלום. אנחנו עובדים קשה באימונים. לפני ב"ש היו לנו שני משחקים טובים, ניצחנו וזה נתן הרבה ביטחון בשביל כולם. מה שקרה בנתניה אסור שיקרה, אבל בהפסדים למכבי ת"א ומכבי פ"ת לא היו הבדלים גדולים. אחרי ב"ש התחילה הליגה עבורנו. אם קשה לך עם לחץ, אל תגיע לקבוצה גדולה".