שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    הגזענות של זך לא רצויה במשט

    המשורר לא ראוי ליותר מהתעלמות, למרות יצר הפרובוקציה של עורכי האקטואליה. על מחנה השלום להתנער מהאיש המאמין שהמזרחים הגיעו מהמערות

    כמו כוח טבע שאין מנוס ממנו, מגיח מפעם לפעם המשורר נתן זך לחיינו הציבוריים כדי לעורר את הסערה התורנית. הפעם, התרברב, בכוונתו להתנדב למשט הבא לעזה. נפשו של זך קצה, כך לדבריו, במדיניות האפרטהייד המתקיימת בישראל, ועל כן מבקש המשורר הנועז לקום ולעשות מעשה.

     

    לשמע נימוקו זה, אי-אפשר שלא לתהות מתי בדיוק פיתחה נפשו המעודנת רגישות כה גבוהה למופעים של גזענות שכנגדם הוא מתקומם כעת? הרי רק לפני כחודשיים, בראיון טלוויזיוני, שיתף את הציבור בהגיגיו, לפיהם המערב-אירופים הגיעו מן התרבות הגבוהה ביותר שיש, ואילו המזרחים הגיעו מן המערות.

     

    האם התוקף של תורת הגזע בה מחזיק זך פג מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל? או שמא הוא בכלל מבקש להצטרף למשט לעזה כדי להוציא את הערבים מהמערות? להוריד אותם מהעצים? למשורר האמיץ הפתרונים.

     

    למרות חומרת דבריו, יש משהו לא לגמרי נוח בהטחת ביקורת פומבית קשה במשורר. כבר היו שרמזו לכך שגילו המופלג, וייתכן שגם שרידי הרגלים בוהמייניים, נותנים את אותותיהם ומשליכים על התבטאויותיו. יתרה מזו: כל התעסקות נוספת בהתבטאויותיו המחפירות רק מעצימה את ההד שניתן להן, ובכך פועלת נגד כוונתה המקורית.

     

    אז ייתכן שזך עצמו ראוי להתעלמות מוחלטת, אך ישנן שתי כתובות אחרות, שמן הראוי לאתגר אותן בעניין זה, עם מספר שאלות.

     

    הראשונה היא, כמו תמיד, התקשורת. המשחק הזה מתחיל להיות שקוף מדי ומוכר לעייפה: בכל פעם שעורך אקטואליה מבקש לחלץ את תוכניתו מהשיממון השגרתי, הוא דולה את אחד מתואמי נתן זך מתוך ידיעה ודאית שאלה יספקו לו את הפרובוקציה המיוחלת. מה הערך המוסף שמביאים איתם אנשים אלה לשיח הציבורי? האם כלי התקשורת מודעים להשלכות של התנהלותם זו על תרבות הדיון בישראל? האם אי-אפשר לצפות שיתגברו על הדחף הילדותי לייצר עוד שערורייה על חשבון ההיגיינה של המרחב הציבורי?

     

    הקבוצה השנייה שצריכה לעשות חשבון נפש נוקב היא זו אשר הנתן-זכים רואים בהם את קבוצת ההתייחסות הטבעית שלהם ומקור תמיכתם. במקרה של נתן זך, המדובר הוא בשמאל הישראלי.

     

    נתן זך רואה עצמו כבשר מבשרה של תנועת השלום, ואחד מנושאי דבריה. העובדה שהשמאל הישראלי לא התנער בנחישות מאמירותיו הגזעניות של זך כלפי המזרחים הכשירה מבחינתו את הדרך להצהיר על כוונתו להצטרף למשט לעזה - פעם נוספת בתפקיד האוראקל של המחנה.

     

    יש להניח שעבור מרבית הישראלים המשייכים עצמם לשמאל, נתן זך יהיה אורח מכובד ורצוי על גבי הספינה הבאה לעזה. אולי אפילו יכתוב שיר מיוחד לאירוע, אותו יקראו באחת ההפגנות הבאות.

    אפשר גם להניח שתגובת אותם האנשים היתה שונה מן היסוד אילו דבריו היו נאמרים על פלסטינים, נניח, ולא על מזרחים.

     

    אך למרבה הצער והאכזבה, הגזענות נגד המזרחים נוטה עדיין להיות שקופה עבור קבוצות נרחבות בציבור הישראלי, ובכללם גם אלה שמתיימרים לדבר בשם ערכים נעלים של צדק, שוויון ונאורות.

     

    מן הראוי שמארגני המשט לעזה ושותפיהם הישראלים יאמרו לנתן זך בקול גדול: מטרת המשט היא לשבור את חומות הגזענות והעוול שהפכו את עזה לכלא הגדול בעולם; מטען הגזענות שנתן זך יעלה איתו על סיפונה יסכן את המשט לפחות כמו חיילי הקומנדו הישראלים, אם לא יותר.

     

    אורלי נוי, חברת הנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שרה אביטל
    כמו כוח טבע שאין מנוס ממנו
    צילום: שרה אביטל
    מומלצים