שתף קטע נבחר
צילום: עופר עמרם

בין נאמנות לציונות

שאול רוזנפלד סבור שהתנגדות להצהרת נאמנות משמעה קבלה של אידאולוגיה פוסט-ציונית. יורם קניוק משיב כי קבלת התיקון לחוק מהווה זניחה של עקרונת מגילת העצמאות - וחזרה לגטו

"זה עדיין לא מחוקי הגזע של נירנברג, אבל הריח הוא אותו הריח", קבע פרשן בכיר אחד, בהתייחסו להצעה שאושרה היום בממשלה, להוסיף להצהרת האמונים בהתאזרחות את המילים "מדינה יהודית ודמוקרטית".

 

"זו הצעה אנטי דמוקרטית בעליל, אות קלון בספר החוקים, הצעה לאומנית ומרושעת", חיזקה את הפרשן עמיתתו מהעיתון המתחרה; "ההצעה מעליבה ופוגעת", תרם את חלקו יו"ר הסוכנות היהודית לשעבר, זאב בילסקי מקדימה; "הצעה גזענית ולא חוקתית", פסק עבד א-רחמן זועבי, לשעבר שופט (במינוי זמני) בבית המשפט העליון; "תיקון גזעני ואנטי דמוקרטי במהותו", הוסיפה הקרן החדשה לישראל את תובנותיה.

 

מכיוון שמדם לבם ומרום מוסריותם נשאו את קינתם פרשנינו, שופטנו, נציגנו הפרלמנטרי וקרננו החדשה, לכאורה לא נותר בידי רוב הציבור היהודי, ובעיקר אנשי העוון שחוללו את ההצעה הנואלת, אלא להכות על חטא גזעני, לאומני ופשיסטי, שחטאנו לפניהם ולפני מהגרינו, ולבקש בדחילו ורחימו את מחילתם הגדולה.

 

אלא שבמבט קצת פחות ילדותי, צבוע וצדקני בהצעה, קשה עד בלתי אפשרי לאתר בה את הגזענות המתפרצת ואת הפשיזם הגואה - אלא אם נראה בעצם הדרישה ממתאזרח לראות בישראל את מדינת הלאום היהודי כלא פחות מתביעה המדיפה ניחוח נירנברגי הממיט קלון וגזענות על ספר החוקים המקומי.

 

הרי רק בשנים האחרונות חוקקו, בין השאר, גרמניה, דנמרק, יוון, ספרד, איטליה, בריטניה, יוון ופינלנד חוקים מגבילי הגירה, שברבים מהם התקינו תקנות מחמירות בעניין ההתאזרחות, תוך מתן עדיפות ברורה לבני הלאום או למי שמוצאו ממנו.

 

כך למשל, חוק האזרחות האירי מסמיך את שר הפנים לפטור מתנאי ההתאזרחות המקובלים את מי שמוצאו אירי; והונגריה, לדוגמה, רואה בהונגרים אתניים החיים מחוץ למדינה "חלק מהאומה ההונגרית" תוך הפלייתם לטובה בשאלת ההגירה.

 

למעשה, כמעט שאין חוקי רפטריאציה לאומיים באירופה שאינם מעניקים עדיפות הגירתית לבני הלאום המצויים בניכר.

 

אלא שמה שטוב ויאה לרבות ממדינות אירופה, ושעולה בקנה אחד עם רוח מגילת העצמאות, הוא לא פחות מצלם בהיכל בעבור עידית קובעי הטעם והריח בקרבנו כיום. מה שפר עליהם מזלם של חברי מועצת העם ב-1948, ש"הכבודה המוסרית" של ימינו לא הפליאה אז בהטפותיה ובקולמוסיה, כשהעזו, רחמנא ליצלן, להעלות על המגילה את המילים: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל".

 

ואולם מעבר למעלתה המרכזית של הצעת הממשלה, שלחוקי המדינה ייתוסף עוד רכיב לטובת ביצור הגדרת אופיה היהודי (גם אם להצהרת המתאזרח יש פונקציה מעשית מוגבלת למדי), יש כאן בעיקר הצפה של שאלת הזהות היהודית והמשך הלגיטימיות של נקיטת צעדים לביצור מעמד ישראל כמדינת הלאום היהודי.

 

ההתניה הפבלובית בתגובות היא לא יותר מעדות נוספת לגלישה העקבית של רבים מיוצאי השמאל הציוני אל עבר הגדה הפוסט-ציונית שלו. כך, כמעט שלא הונחה על סדר יומנו בשנים האחרונות סוגייה אידיאולוגית הנוגעת לאופיה היהודי של המדינה - שרובם ככולם של שופטיה (העליונים), עיתונאיה, מרציה, סופריה ואמניה התייצבו כמעט כדבוקה אחת לצד טיבי, בשארה, זחלקה וזועבי.

 

בין אם נוגע הדבר בהצהרת הנאמנות הנוכחית, בחוק האזרחות, בלגיטימיות הגירוש של עובדים זרים, בדרישה מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, בחלוקת קרקעות קק"ל, בהריסת מבנים בדואיים לא חויים בנגב או בייהוד הגליל - קו פרשת המים החדש חוצה בראש ובראשונה את השמאל, השסוע עד צוואר ממילא.

 

"מסמכי החזון" של ערביי ישראל, דרישות השיבה של הפלסטינים וסירובם המוחלט של הערבים בכללותם להכיר בישראל כמדינה יהודית - הם חלק מהחומרים המעצבים את שברו של חלום השמאל הישראלי. הנהירה לאכסניה הפוסט-ציונית היא אך מסקנה מתבקשת ממעלליה של המציאות הסוררת, המלמדת שוב שהצירוף "מדינה יהודית" הוא יציר בלתי נסבל מבחינת שכנינו והערבים שבתוכנו, גם נרעיף עליהם לא מעט זְבָדִים וכמעט את השטחים.

 

פאיז צאיע, אחמד בהא א-דין, נאג'י עלוש, עבד א-לטיף שרארה וקונסטנטין זורייק הם רק אפס קצהו של שובל אינטלקטואלים ערבים מן העבר שביצרו את הקונצנסוס, הפלסטיני בפרט והערבי בכלל, שהיהודים הם עדה דתית ותו לא, ולפיכך "מדינת לאום יהודית" היו צירוף מופרך מיסודו.

 

המהדרין מן המהדרין שבמומרי השמאל הפוסט-ציוני החדשים כבר עושים נפשות לאבחנה הערבית הדקה הזו. חבריהם למחנה החדש עדיין משלמים מס שפתיים לעברם הציוני, גם אם ברוחם, בצלמם ובשלילתם את מאפייניה היהודיים של ישראל הם מעידים על עצמם כמי שכבר עברו דירה והעבירו אליה את כל צידתם האידיאולוגית.

 

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה

 

חיסול הלאומיות של ז'בוטינסקי / יורם קניוק

בתו של ידיד שלי, שהוריו באו כחלוצים ובנו ארץ והוא לחם במלחמת העצמאות ואף נפצע קשה, נישאה לאמריקני יהודי וילדה שני בנים - והם נפרדו. הבנים נשארו בחוץ לארץ. הסב כאן, והיום אחד הבנים, נכדו של ידידי, התגייס לצבא ארצות-הברית ויישלח בימים אלה לאפגניסטן. אם ירצה לחיות בישראל בה נולדה אמו, האם יהיה עליו להישבע לנוסחה לאומנית נוסח ליברמן, נאמן וישי?

 

ישראל היא כבר עתה המדינה המערבית היחידה שאינה מכירה בלאומיות של אזרחיה, שכן כדי להיות ישראלי אתה צריך להיכנס דרך הדת, ובמסכת קידושין כתוב לגבי משפחה של ממזרים ש"אם נטמעה, נטמעה" - וקל וחומר יהודי המבקש לחיות כיהודי.

 

בן גוריון טען שאם אדם רוצה לחלוק את הגורל היהודי, הוא יכול להיות יהודי. הוא לא חלם על יהדות גזענית הגורסת מיהו יהודי לפי כמות הדם של אבותיו הזורם בדמו, שכן גזענות דם כבר כילתה שליש מעמנו - ואם עבר זמן והממזרים חיים בתוך העם, הם יכולים להינשא.

 

כשיסתיימו הליכי חקיקת התיקון הזה לחוק, נעמוד מול הערבים כאדונים בלבד. לערבים יש לאום ערבי, שהוא העם הערבי. לערבים אזרחי ישראל יש אומה פלסטינית, שהיא לאומית, ויש להם דתות - נוצרים ומוסלמים.

 

הכל יודעים, אם רק ירצו לדעת, מה כתוב במגילת העצמאות. שר המשפטים של מדינת ישראל מבקש מאיתנו לזנוח את המגילה, כי היא לצנינים בעיניו. מעיקרה, דת אינה יכולה להיות דמוקרטית - שכן דת היא לשון אחר לחוק, וחוק אינו רב פנים. אם המדינה היא דמוקרטית, היא אינה יהודית - ואם היא יהודית, היא אינה דמוקרטית כי אם דתית.

 

על כן הבינו מקימי המדינה ששם המדינה יהיה "ישראל" ולא "יהודה". אך ישראל של המייסדים אינה קיימת עוד. היום עלינו להיוולד לאם יהודייה או להתגייר על פי ההלכה כדי להיות חלק מלאום שכולל אמריקנים הלוחמים באפגניסטן, צרפתים, גרמנים או סורים יהודים החיים בסוריה, ואם ייאלצו להתגייס ולהילחם נגד ישראל הם יעשו זאת בתוקף לאומיותם.

 

מה חבל שאחרי 62 שנים, אנחנו חוזרים יותר ויותר לגטו, וכמו הגטו הראשון בוונציה, שיהודים עצמם בנוהו, גם הגטו הישראלי ייחתם על ידי נתניהו - כפי שאדוניו, ליברמן, ישי ונאמן כופים עליו. והוא הרי יודע משהו על לאומיות - הוא למד את תורת ז'בוטינסקי, אבי אבות הלאומיות העברית החדשה, שנתניהו נתן היום יד לחיסולה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הממשלה מכונסת לדיון בחוק האזרחות, היום
צילום: AFP
מומלצים