אהבה וכסף: העולם לא נחלק ל"צדיקים" ו"זונות"
די עם הצביעות והקינאה. כמו בקרב העניים, גם בקרב העשירים, יש יפים ומכוערים, שמנים ורזים, נדיבים ואנוכיים - ורובם בהחלט ראויים לאהבה. אז גם אם אהבה נחשבת בימינו לסיבה הלגיטימית היחידה להתחתן, כסף לא אמור להפריע. דעה
אבינועם בן זאב נגע במאמר שלו, התאהבה בו בגלל חשבון הבנק, מה רע בכך?, בנושא חשוב: קשרים זוגיים שצומחים מתוך שיקולים ומניעים כלכליים. לפי דעתי, ניתן לחדד קצת יותר את המקרים והמצבים האלה. אין זה אותו דבר להיות לאורה, שחולקת את חייה עם אדם שהיא סולדת ממנו רק בגלל שהוא עשיר, לבין, למשל, החברה התורנית של המיליונר ההוא, שנהנית מהחיים איתו וממה שיש לו להציע ומקיימת אתו זוגיות תוססת ומהנה לשניהם.
למיטב נסיוני, כשאדם בוחר לחלוק את חייו עם מישהו או מישהו אחרת, תמיד יש סיבה. לעתים הסיבה או הטריגר שעורר את ההחלטה היא התאהבות, ולעתים אלו שיקולים יותר מעשיים כגון רצון להקים משפחה, חשש מהבדידות, רצון להיות "כמו כולם" וכדומה.
בימינו, ומאז העידן הרומנטי של המאה ה-18, האהבה וההתאהבות קיבלו את המקום הראשון בדירוג "הסיבות הטובות והמוצדקות". אהבה הפכה להיות כמעט הסיבה המוצדקת היחידה לקיים זוגיות ונישואים. למה? מי יודע, התפתחות תרבותית, היסטורית, העניקה את הרייטינג הגבוה למוסד האהבה והפכה את שאר הסיבות שגורמות לאנשים להתחתן לסיבות בזויות וחסרות לגיטימיות. אם במאה ה-14 שיקולים כלכליים של ברית משפחתית היו הסיבה היחידה להינשא, היום זה מוקצה מבחינת מיאוס.
הצביעות הרבה ביותר היא סביב נושא הכסף
תהליך זה, דחק את האנשים להסתיר ולהתכחש לשיקולים אחרים שהשפיעו עליהם בבחירת בני זוג. הצביעות הרבה ביותר היא סביב נושא הכסף. מצד אחד, אם נציץ בכרטיסי החיפוש של מבקרי JDate ודומיו, לא קשה לזהות את השאלות שמגששות אחר מצבו הכלכלי של המועמד. בירורים לגבי מקצוע, השכלה, מוצא, עיר מגורים, כולם כוללים גם את השאלה הסמויה – אז מה מצבו הכלכלי? מאיזה מעמד כלכלי הוא מגיע? מה הסיכויים שהוא יעניק לי חיי רווחה ושפע?
אבל האהבה והכסף אינם באמת שני מניעים כל כך זרים. בניגוד לדימוי השמן-העשיר-הדוחה מהספר של נבוקוב, יש מספיק גברים ונשים עשירים שגם בהחלט אפשר לאהוב אותם ולקיים איתם זוגיות טובה. שנאמר: "כמה מידידיי הטובים ביותר הם עשירים". העושר לא הופך את האדם אוטומטית לדוחה, קמצן, מעצבן או שתלטן, כפי שנרמז בכמה מהטוקבקים למאמר של אבינועם בן זאב. אולי רוב האנשים, שמטבע הדברים אינם נמנים עם האלפיון העליון, רוצים לחשוב כך כדי להפחית את הקינאה. אבל למען האמת, כמו בקרב העניים, גם בקרב העשירים, יש יפים ומכוערים, שמנים ורזים, נדיבים ואנוכיים - ורובם בהחלט ראויים לאהבה.
יש הרבה צביעות והתחסדות אצל אנשים המתכחשים לכך שהשיקול הכלכלי חלף בראשם כשבחרו את בן או בת הזוג. יש מי שהולכים בקטן ורק מוודאים שיש לו מקצוע טוב שיאפשר פרנסה בטוחה, ויש מי שהולכים על כל הקופה ומוודאים שיש לו גם מטוס פרטי ואי בקריביים. אבל העקרון הוא אותו עקרון: חלק מהקסם של בן או בת הזוג, טמון לא רק בחוכמתו, באישיותו הקורנת ובהומור שלו; עובי הארנק הוא אחת התכונות שקשה להתעלם מהן, והן משפיעות מאוד על ההחלטה להינשא.
אפשר לטעון, אם כך, שיש ספקטרום רחב בין הקוטב הרומנטי הקיצוני, שבו בוחרים בן זוג בעיוורון גמור, בלי לבדוק עליו שום דבר (וזה מסוכן לא פחות, כי אחר כך העיניים נפקחות) לבין הקוטב הציני והמחושב לגמרי, בו בוחרים בן זוג רק לפי ארנקו, ללא כל משיכה או חיבה.
מסתכלים גם על היופי וגם על האופי
בין שני הקטבים האלה, שהם הקיצוניות הפחות-שכיחה, נמצאים רוב האנשים. אלה שמסתכלים גם על היופי וגם על האופי, ועל היכולת להתפרנס, ומשקללים את כל הנתונים ומאפשרים לעצמם לאהוב ולהתחבר עם מי שמתאים להם ולצרכיהם. מקוממת אותי הצביעות, שמחלקת באופן מלאכותי ושגוי את העולם ל"צדיקים" ו"זונות". אם היא מתעניינת במצבו הכלכלי, כביכול היא זונה והוא פתטי. אם היא שיכורת אהבה ולא רואה ממטר מי הוא ומה הוא - היא כביכול קדושה, רומנטית שבוחרת באהבת אמת והוא הנסיך מהאגדות. תבדקו אותם אחרי עשר שנים, ואז נדע מה באמת קרה להם, איזו חברות צמחה ביניהם. האם הם ממשיכים לחייך זה לזו? האם הם מחזיקים ידיים בקולנוע? אולי העשיר ההוא התגלה גם כבחור מקסים והם אוהבים ומגדלים משפחה בכיף ובשפע? את זה קשה לנו לעכל, זה כבר כואב מדי בבלוטת הקינאה.
החלוקה הדיכוטומית הזו טובה אולי לאגדות, לסרט "שרק" (מי היתה מסרבת להתחתן איתו?). אבל בחיים האמיתיים, האהבה, המשיכה, הכסף ושאר הצרכים והשיקולים מתערבבים יחד לקוקטייל הייחודי שמביא בסופו של דבר לבחירת בן זוג.
בסטטיסטיקה, לא כל כך ברור איזו זוגיות מצליחה יותר. אם תשבו במסדרון של הרבנות, תראו שם הרבה זוגות שמתגרשים, למרות שהקשר שלהם החל בהתאהבות "טהורה" נטולת שיקולים זרים. ותוכלו למצוא גם הרבה זוגות שחיים בחברות טובה, בשותפות אמיתית ואהבה, למרות, או בגלל, שהתחילו את חייהם יחד משיקולים רציונליים, מעשיים, וכן – גם הכסף נכנס לשיקולים האלה.
אז תעשו לי טובה, גם להכפיש את הכסף ואת בעלי הממון זה סוג של גזענות. לא כל העניים טהורים ומקסימים, ולא כל העשירות דוחות ולא ראויות לאהבה.
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית,
מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות ,
ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
