18 שנה, לילה לילה, אני חולמת על מלך הכיתה
כל היום אני מחכה כדי לעצום את עיניי ולהיות איתו. "דבילית", אני אומרת לעצמי, "שחררי אותו ואת עצמך" – אבל אני לא מצליחה. בלילות אנחנו ביחד, יותר מכל זוגיות אחרת שהייתי בה
הסיפור שלי מתחיל לפני 18 שנה, כשהייתי ילדה חמודה ומתוקה בת 12, מאוהבת מעל הראש במלך הכיתה. המזל שלי היה שמלך הכיתה היה מאוהב גם הוא בי. בגיל 12 היה לי דימיון מאוד מפותח, ראיתי איך אנחנו מקימים בית למופת בישראל וחיים כמו באגדות, ואולי כל זה לא היה דימיון מפותח אלא כל מיני סיפורי סינדרלה שחלחלו עמוק בתוך מוחי.
הבעיה היתה כשאבא שלי גילה על ההתאהבות הקטנה שהיתה לי. הוא דיבר עם המנהלת ועשה סקנדל שלם בגלל שני ילדים מאוהבים. אבא שלי הפריד בינינו, לא היה מוכן בשום אופן לשמוע על הסיפור הזה. "את צעירה מדי וזה לא הבחור בשבילך", אמר.
אני, כמובן, כמו כל ילדה חמודה ומתוקה, בכיתי אבל הקשבתי לאבא, כי אבא יודע הכי טוב. מלך הכיתה, שראה שלא נענחתי לחיזוריו במשך שנה שלמה, פנה לבנות חמודות אחרות שנענו לו, ואני הייתי מביטה מהצד ומשכנעת את עצמי שאלמלא ההתערבות של אבא הכל היה אחרת.
במשך 18 שנה, לילה לילה, אני חולמת על מלך הכיתה. מעולם לא העזתי לעשות אפילו צעד אחד לנסות להסביר למלך הכיתה את מה שקרה, מפני שבמשך רוב התקופות שעוד בילינו זה לצד זה הוא היה בזוגיות כלשהי או אני.
כל היום אני מחכה כדי לעצום את עיניי ולהיות איתו. "דבילית", אני אומרת לעצמי, "שחררי אותו ושחררי את עצמך" – אבל אני לא מצליחה. בלילה אנחנו ביחד.
באחד הלילות לקח אותי מלך הכיתה לבית מלון, ירד על ברכיו והציע לי נישואים.
הערתי את עצמי, ראיתי את בן זוגי, נשמתי נשימה עמוקה וחזרתי לישון. אבל מלך הכיתה לא הרפה, הצעת הנישואים חיכתה לי כשחזרתי אליו. בלילות, מלך הכיתה לא מוותר עלי למרות השנים שחלפו, בלילות אנחנו ביחד כבר 18 שנה, ארוך יותר מכל זוגיות אחרת שהייתי בה.
נתתי לו שוב לצאת מחיי
לפני כשנה ראיתי אותו שוב, במציאות. דיברתי איתו, רציתי לצעוק אליו אבל לא הצלחתי. נתתי לו שוב לצאת מחיי כאילו ולא היה בהם מעולם, ניסיתי לרמוז, ניסיתי להוציא ממנו מילים, אבל לשווא. השיחה הייתי קורקטית ורגילה, התעדכנות בכמה שניות עם לחיצת יד קלה. היד שמעולם לא רציתי שתעזוב אותי שחררה את עצמה ממני והמשיכה בדרכה.
מלך הכיתה היקר שלי,
לפני 18 שנה הייתי מאוהבת בך מעל הראש, ומאז לא עובר יום או לילה שאני לא חושבת עליך. הלוואי שהייתי יכולה לשחרר אותך, אבל ככל שאני מנסה יותר ככה אתה חוזר אליי כל לילה, באינטסיביות גבוהה יותר.
18 שנה עברו, ואני עדיין זוכרת הכל: את הריקודים, את המריבות הקטנות, את המרדף שלנו זה אחר זה כמו חתול ועכבר.
מידי פעם אני מזכירה לאבי את התקופה ההיא וצוחקת, אבל מבפנים כולי כאב. מה כבר ילדה בת 12 יכלה לעשות שהיה פוגע בה עם מלך הכיתה שאהב אותה כל כך?
בכל השנים האלה בחלומותי, מעולם לא אכזבת אותי, תמיד היית אותו אדם מקסים שהכרתי אז, תמיד מרגיע, תמיד לצידי, בטוב וברע.
18 שנה - ומבחינתי כאילו לא עברה שעה מאז.
אני קמה שוב בבוקר, מביטה בבן זוגי וצועקת על עצמי "דבילית". ואני יודעת שמלך הכיתה יחכה לי עוד הלילה, כדי להמשיך את מסע חיינו מאתמול.
מקווה שעכשיו, כשהכל בכתב, לא תחזור אליי הלילה...
- סיפורים על אהבה ראשונה
לפנייה לכתב/ת 
