חופי הים התיכון מופקרים: "סכנה לרוחצים"
חופים שהרחצה בהם מסוכנת אינם מסומנים; נהגים פורעי חוק ואופנועי ים מסכנים את הרוחצים; הביוב זורם למים, הליכלוך בחופים הוא לפעמים סכנה בריאותית והמצוקים עלולים לקרוס. מבקר המדינה מניף דגל שחור לאחר שמצא ליקויים חמורים - מסכני חיים לעיתים - בכל ההיבטים כמעט של הבילוי בים
אנשי משרד המבקר ביצעו בדיקות בין אפריל לדצמבר 2009 בערים ובמועצות מקומיות בצפון הארץ, בשרון ובמרכז. הם בדקו סוגיות הקשורות לשמירת בריאות ובטיחות הרוחצים, את ניקיון החוף והמים, ומצאו בכל אחד מפרקי הביקורת ליקויים - בחלקם כאלה המהווים סכנה לחיי אדם.
הסכנה: טביעה
כך למשל בכל הקשור לחופים והרחצה בהם. חופי הים התיכון של ישראל מתפרשים על פני 197 ק"מ אך רק 13 ק"מ הם חופים מוכרזים בהם מותרת הרחצה; 75 ק"מ הם חופים האסורים ברחצה ו-109 ק"מ הם חופים שלא נקבע האם הם מותרים או אסורים לרחצה - אך בפועל מבלים בהם מתרחצים רבים.
המבקר מצא כי משרד הפנים לא וידא שהרשויות מבצעות – בטרם נפתחת עונת הרחצה – סקר סיכונים בחופים, כדי לאתר את אלה המסוכנים לרחצה. הרשויות לא בודקות האם נשקפת סכנה לרוחצים בכל החופים שתחת אחריותן. חסר שילוט שיבחין בין חופים המותרים לרחצה וכאלה האסורים ברחצה, ואין אכיפה של החוק האוסר רחצה בחופים האסורים.
בשנים 2007-2009 טבעו למוות בים התיכון 117 בני אדם. הטביעות אירעו בכל סוגי החופים. בחופים המוכרזים המותרים לרחצה טבעו למוות אנשים בשעות בהן אין שירותי הצלה - שעות אחר הצהריים המאוחרות, שדווקא אז ממליצים משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן לשהות בחופים, כדי לצמצם את החשיפה לקרינת השמש המסוכנת.
הסכנה: נהגים פרועים
סיכון נוסף לביטחון הרוחצים הם כלי הרכב המתקרבים אליהם - בחוף ואף במים. מדובר בנהגים של רכבי שטח וטרקטורונים שעוברים על החוק האוסר נהיגה בחופים, ובאנשים שעוסקים בפעילות ספורט ימי מוטורי - אופנועי ים בעיקר.
המבקר מצא כי במקומות רבים שמתאפשר בהם מעבר כלי רכב לחופים לא הוצבו שלטים האוסרים נהיגה בחופים, ולא הוקמו מכשולים המונעים מעבר כלי רכב לחוף. גם לא הוסמכו פקחים לאכוף את החוק בנושא ולא הופעל מערך אכיפה אף שהנהגים פורעי החוק מסכנים את הציבור. בחופים אחרים רוחצים אנשים לצד אופנועי ים המסכנים אותם.
הסכנה: זיהום במים וליכלוך בחוף
המבקר מתח ביקורת חריפה גם על ריבוי המקרים של זרימת ביוב - גולמי או מטוהר - לים. בשנת 2008 אירעו 19 אירועים של זיהום הים; בשנת 2009 אירעו עשרה אירועים. לרוב אוסר משרד הפנים על רחצה בחופים אלה בהוראת משרד הבריאות.
בחופי עכו למשל, בשנת 2008 נאסרה הרחצה לסירוגין במשך כ-80 ימים, מרביתם בעונת הרחצה, בשל זיהומים שמקורם במכון הטיהור בכרמיאל, שגלש והזרים מי קולחין לנחלים חילזון ונעמן הנשפכים לים ליד עכו. גם בהרצליה ישנה בעיה חוזרת ונשנית של מי נגר עילי (מי גשמים) המכילים ריכוז גבוה של שפכים מניקוז של העירייה. המים המזוהמים הללו נשפכים למימי חוף אכדיה דרום ("חוף הנכים"). משלא תוקנה התקלה במועד, פתחה המשטרה הירוקה בחקירה נגד העירייה.
חקירה נפתחה גם בעקבות זיהום נחל איילון וחופי תל אביב, לאחר פגיעה בצינור ביוב באזור חירייה. בעקבות הזיהום, ברוב התקופה שבין פברואר לאפריל 2009 נאסרה הרחצה בחלק מחופי תל אביב.
לא רק המים מזוהמים - גם החופים לא נקיים. המבקר מצא שחופים שאינם מקומות רחצה מוכרזים סובלים מהזנחה ומהצטברות פסולת שגורמת למפגע סביבתי ותברואתי. לעיתים, מדובר לא רק בפסולת פלסטיק או מתכת אלא גם בפסולת אורגנית - שיירי אוכל למשל - שעלולים לפגוע בבריאות הציבור. למרות צווים ששלח המשרד להגנת הסביבה לכמה רשויות שנבדקו, הן לא פעלו לאכיפת חוק שמירת הניקיון וחוקי העזר שלהן בעניין זה.
הסכנה: המצוקים קורסים
גם אם החוף מוכרז ונקי – אפשר שהוא עדיין מסוכן. המבקר מותח ביקורת על איטיות הטיפול של המדינה ב"בעיה הלאומית" כדבריו של התמוטטות מצוקי החוף.
התופעה הטבעית של שחיקת המצוקים גורמת לעתים לקריסה והתמוטטות; המצוק הזה מתפורר כבר שנים בקביעות ונסוג מזרחה בקצב של 20 עד 30 ס"מ בשנה. כבר היו כמה קורבנות בנפש, והסכנה לחיי אדם נמשכת מדי יום – אך הרשויות המקומיות והמדינה אינן ממהרות למצוא פתרון למצב: באף אחת מהרשויות שנבדקו לא הושלמה עד כה תוכנית מלאה להגנה מהמצוקים.
באשקלון למשל, אושרה תוכנית להקמת שוברי גלים נגד שחיקת המצוק כבר בשנת 1996, אך הנושא נזנח במשך כעשר שנים בטענה שאין לעירייה תקציבים.
יתרה מזאת: בין 1997 ל-2007 החליטה העירייה להוציא לפועל תוכנית בניה ישנה משנות ה-70 להקמת טיילת על גג המצוק. זאת, למרות שבנייה על גג המצוק עשויה לסכן את יציבותו, ולמרות שכמה עשרות שנים קודם לכן התמוטטה הטיילת הקודמת – מסיבות זהות.
המבקר, שמודע לכך שנופשים רבים מבלים בחופים שאינם תמיד מותרים לרחצה, קורא למשרד הפנים ולרשויות להגדיל את מספר חופי הרחצה המוכרזים. "כך יצטמצם מספר הנופשים הרוחצים במקומות שאין בהם שירותי הצלה". במקביל הוא ממליץ גם להאריך את שעות פעילות שירותי ההצלה.
הוא ממליץ לרשויות לוודא שהחופים בטוחים, לסמן את אלה המסוכנים ולהפעיל פקחים שיאכפו את החוק. הוא ממליץ להטיל את הטיפול בנושא המורכב של הטיפול בהתמוטטות מצוקי החוף על גוף מרכזי שירכז את עבודת המחקר, התכנון והפיקוח. הוא קורא למשרדי הממשלה ולרשויות לצמצם את זיהום הביוב ולהגביר את הפיקוח לניקיון החופים.
לפנייה לכתב/ת 
