לקסי מחליטה להשתנות

לקסי, בת 28

לקסי חולמת לעבוד בעבודה ממשלתית באו"ם ולייצג את מדינתה, אם במסגרת עבודה במשרד החוץ, או כצוערת הסגל הדיפלומטי בחו"ל.

היא סיימה לימודי תואר שני ביחסים בינלאומיים ועובדת כיום במשרד הממשלתי האמריקאי שדואג למעוטי יכולת במימון עזרה רפואית, תחום שנוצר בעקבות החוק החדש של ביטוח ממשלתי שעבר שם בשנה שעברה.

דור העתיד של הדיפלומטיה האמריקאית? לקסי

"גדלתי בפרברים של ניו יורק - בברונקס ובפרבר ווייט פליינס. זו סביבה שיש בה המון לחץ חברתי שקט. כלומר, אף אחד לא לוחץ בכוח, אבל אי אפשר שלא להרגיש את הדרישה התמידית לעמוד בציפיות של ההורים ושל הסובבים אותך. זה ממש באוויר וזה משפיע על כולנו, גם בתיכון וגם אחר כך, ומתבטא בחוסר המנוחה וברעב הישגי שבלתי ניתן לסיפוק.

בתיכון נחשבתי לאחת מהטיפוסים החנונים, אלה שהעריצו את כל מה שקשור למלחמת הכוכבים ולא כל כך נהנו מתשומת לב, מהפנים הפחות מוכרות בבית הספר. ועדיין, אני חושבת שהיו לי גם לא מעט יציאות קוליות, ביחס לחנונית. אז וגם היום, אני משחקת כדורגל הרבה יותר טוב מהבנים שסביבי. בתקופת התיכון גם הייתי בקבוצה מעוטרת פרסים, וזכינו בהמון גביעים.

בתיכון נחשבה לחנונית

החיים אחרי המשבר הכלכלי לא קלים. המחירים עלו וקשה להשיג עבודה טובה. ועדיין, אני מסוג האנשים שמאמינים בממשלה ולממשלה. בכלל, ממשלות הן דבר מרתק בעיני, במיוחד אלו של אירופה ושל ארצות הברית. הן משלבות תחת זרועותיהן כל כך הרבה סוגים שונים של בני אדם ופועלת לטובת אינספור מגזרים שונים ומגוונים ולמרות הפוטנציאל היומיומי לפיאסקו, בכל זאת הכל עובד.

אני מתחתנת בדצמבר. חתונת חלומותי היתה טירה או על גונדולה בונציה, אבל בסוף החלטנו שהכי נכון מבחינת האופי של שנינו זו מסיבת ענק בקריביים, ולהטיס את כל המשפחה לשם. אני מצפה לחיים המשותפים האלה. ארוסי הוא האדם היחיד שאיתו הרגשתי בנוח להיות מי שאני בלי להתביש או לנסות להתאים אליו את עצמי. הוא היה 9 שנים בצבא, ושינה את החיים שלו למעני ולמען הזוגיות. עכשיו הוא לומד תכנות ולמקווה להשתלב בתעשיית משחקי מחשב, ואני עובדת. הוא בא ממשפחה יהודית די מסורתית, אולי אפילו חרדית, אני לא תמיד מבינה את ההבדלים כי אני עצמי קתולית ממוצא איטלקי ולא יהודייה במקור. הוא עצמו לא מאמין באלוהים ואני - רק לפעמים. אני לא מתגיירת לקראת החתונה, או לפחות - זה לא מסתמן שאעשה כן לעת עתה. מה שכן, אני מכירה את כל החגים היהודיים וחוגגת אותם עם ארוסי.

אבל היום היא דיפלומטית בפוטנציה וג'בארית רצינית (צילומים: לאה גולדה הולטרמן)

מבחינה אופנתית, אנחנו מתלבשים בצורה רגילה. האמריקאים הממוצעים. אנחנו לא עושים מאופנה עניין גדול, והעיקר שנוח לנו ושאנחנו נראים טוב. ברור שאני יכולה להשקיע יותר ולהתהדר בשמלות ובכל מיני בגדים ליציאה, אבל המטרה העיקרית שלי כרגע בחודשיים הקרובים היא להיכנס לשמלת הכלה ולהיראות מעולה, ואני לא רוצה להשקיע בבגדים עד שאני לא מרזה באופן משמעותי.

לשמחתי, קיבלתי במתנה לאירוסין מאמן כושר אישי ואני מתעמלת ומנסה לעמוד ביעד שהצבתי לי. זה קשה, אבל בעיני, לא משנה מה, הדרך לכל הישג מתחילה באופטימיות ובאמונה עצמית. אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי ובטוחה שהפעם אני יכולה וזו כבר נקודה טובה להיות בה. מה, לא?"