יש לה סיסמה למייל של האקס שלה. להציץ?

הם כבר לא זוג. עשר שנים היה להם טוב ביחד. פה ושם קנאה מזדמנת, לא כזאת שבגללה טורקים דלתות, ופה ושם ריב מזדמן, לפעמים אפילו שתיקה רועמת. הקנאה גרמה לה לכתוב לו במייל שירי אהבה, והשתיקה הרועמת הובילה את שניהם להתכתב בפתקאות שמצמידים עם מגנטים על הדלת של המקרר. הוא אוסף את השירים והפתקאות באלבום תמונות ישן, מתנה ליובל לחייה, שיחול בעוד 20 שנה.

הוא נתן לה את אלבום ביום ההולדת ה-30 שלה. אחר כך, הוא אמר שהוא עוזב את הבית. היא התמוטטה על המיטה והוא כיסה אותה בשמיכה דקה, העמיד כוס מים ליד המיטה, סידר את הבית, הניח כל דבר במקומו, שטף את הכלים ואת הרצפה ומילא את מכונת הכביסה בכביסה צבעונית. הפעיל את המכונה, הציץ לחדר השינה, לבדוק שהיא בסדר, ויצא מהבית ללא שוב.

נישקה את הפה הסורר שלו

הוא לא שינה את סימסת הכניסה למייל שלו. אולי שכח שהיא יודעת. היא הזהירה אותו, לפני הרבה שנים, מהסקרנות שלה, והוא נראה משועשע. הוא רצה שהיא תחטט לו בחיים.

הוא אדם פתוח. יותר מדי פתוח, לדעתה. הוא מסוגל לשבת איתה בבית קפה, להסתכל על נשים יפות ולהגיד מי לדעתו שווה ייסורי מצפון. לפעמים, היא הרגישה קנאה, אבל ברוב המקרים היא חשבה שהפתיחות הזאת די נחמדה.

היום, לאחר שנפרדו, והיא קמה כעבור שעה מהמיטה וראתה את הבית מסודר ואת מכונת הכביסה מלאה בכביסה צבעונית, ואחר כך הגיע משלוח על חשבונו מהסופר, היא מיהרה לפתוח את המייל שלו.

היא מתה לדעת איך הוא עושה את זה

הוא מתכתב עם שתיים. אחת צעירה ממנה בחמש שנים, ואחת בגילה. המיילים לא מפורטים, בעיקר תזכורות למה שהיה לפני זה. הוא כותב לצעירה מהן שהיה אתמול כיף, והיא ענתה שהיה ממש נהדר. לא מעבר לזה.

היא פותחת מאז את המייל שלו בכל יום, ליתר דיוק - בכל שעה. בעצם, היא משאירה אותו פתוח כל היום. יש ימים שהיא לא עושה שום דבר אחר חוץ מאשר לבהות מול הכתובת הפתוחה הזאת. היא יודעת לאן הוא נוסע, מתי הוא נפגש ועם מי, והיא יודעת על מצבי הרוח שלו. הוא לא כותב על סקס. זאת הנחמה שלה. היא מרגישה בגלל זה שהוא עדיין אוהב אותה. יעברו עוד כמה ימים, אפילו חדשים, לא יותר משנה, שנה זה הכי רחוק שהיא יכולה לדמיין, והוא חוזר אליה. זה מה שהיא מרגישה. היא מגלה, בכל פעם מחדש, עוד ועוד מילים שהיא יכולה, גם אם בדוחק, לפרש כסימנים שהוא עדיין אוהב אותה.

לפני שהוא יצא מהבית בפעם האחרונה, היא צעקה אליו מחדר השינה שיבטיח שלא יספר לה על הנשים החדשות שלו.

המיילים האחרונים הם על לנה, אשה חדשה שפגש במקרה ברחוב. היא שאלה איך מגיעים ל"הבימה". הוא אמר שהוא בדיוק הולך לשם. הלכו ביחד ודיברו דיבורים משעשעים על העולם. הגיעו קרוב ומצאו לעצמם בית קפה קטן, "אינטימי", כמו שכתב במיילים, והוא שאל, אחרי הקפה והעוגה, אם היא רוצה להתלוות אליו לנסיעת עסקים לצפון. אחר כך, במייל הבא, הוא כותב שהיה נפלא. הוא הוסיף, בהערה שאמורה להישמע חצי מבודחת, שהוא מת לשכב איתה, והיא ענתה, כעבור דקות אחדות ובאותה נימה ליצנית, שהיא מתה לדעת איך הוא עשה את זה. המילים היו מפורשות.

"אני חייבת לדעת אם הוא מאוהב באחרות"

"התלבטתי אם לספר לך", היא מסגירה את עצמה בפניי, חבר טוב של שניהם, "אני יודעת שלא עושים דבר כזה, אבל באהבה כמו במלחמה. אהבה מצדיקה מעשים לא מוסריים. בגידה שנובעת מאהבה, במקביל לצורך לשמור על הנישואים - מתוך דאגה לתא המשפחתי – יוצרת נסיבות מקלות. אותו דבר כאן. ברור לגמרי שלחטט במייל שלו זה מאוד לא יפה ולא מוסרי. אבל אהבה יוצרת נסיבות מקלות".

"אם הוא יחזור, תגלי לו?"

• יש לכם דילמה של אהבה או יחסים? כיתבו לנו, ואולי נתפלסף על כך כאן.