תופרות בדמעות, בלי משכורת. יש תקווה ברמון?

"מתפרת העצמאות" הייתה חלום שהתגשם בעבור נשות מצפה רמון. אבל עכשיו זה נראה כמו חלום רע. יותר מ-20 עובדות המתפרה מתחילות את חודש העבודה השלישי ללא משכורת.

לאחרונה, למרות מצב הרוח המיואש, שמועות על משקיע חדש ואלמוני החלו לעשות להן כנפיים. מנכ"ל המתפרה איציק ברגר כינס בשבוע שעבר את העובדות ובישר להן את הבשורה המשמחת. כולן התכנסו בחדר האוכל הקטן של המתפרה והקשיבו בחוסר אמון. "יש משקיע. הוא נראה רציני. אבל יש לו תנאים. תנו עוד שבועיים עבודה, זה מה שהוא מבקש".

הבקשה הזו, עוד שבועיים של עבודה ללא משכורת וללא כל ערובה שהמשקיע הזר אכן יבחר לעזור להן, מתקבלת ברגשות מעורבים. "אין סיכוי שהן חוזרות לעבוד", אומרת שריה סטרינגפלו (28), העובדת הכי צעירה במתפרה. היא הגיעה רק לפני חודש וחצי ורק כעת מבינה מה קורה כאן. "אם הייתי יודעת לא הייתי באה לעבוד", היא אומרת. כאם לחמישה ילדים, הגדול בן חמש וחצי והקטן בן שבעה חודשים, היא צריכה לדאוג לאוכל על השולחן ולקנות מקרר חדש במקום זה שהתקלקל.

שריה, שהתחילה את יום העבודה שלה בשעה שבע בבוקר, חוזרת הביתה ברגל. היא עושה את ההליכות האלה מדי פעם, כאשר אין הסעה. במצפה רמון מזג האוויר מושלם להליכות. היא עולה לקומה הרביעית, ללא מעלית, שם היא גרה עם בעלה וחמשת ילדיה. בבית מחכים לה ערימות של כביסה לקפל, רצפה לשטוף, מקרר מקולקל וחוב מים בסך עשרת אלפים שקלים שהיא לא יודעת מאיפה לשלם. מאסיפת הורים האחרונה היא חזרה בדמעות. "יש לי שלושה ילדים בנעמ"ת וביקשו לשלם לוועד 240 שקל לכל ילד. רוצים את זה במכה, לא בתשלומים. חזרתי הביתה בוכה, ובבית המקרר הלך והכל התקלקל בפנים".

בחוץ אין שום דבר אחר

אתי עזריאל, יו"ר הנהלת הקואופרטיב של העובדות, מנסה לשכנע את הבנות למאמץ אחד אחרון. רק עוד קצת. "זה המעט שאנחנו יכולות לעשות, לעבוד שבועיים. אף אחד לא יוציא צ'ק מהכיס וייתן לנו לארנונה ולחשמל. המצב שלכן לא שונה משלי. הכי קל זה ללכת לאבטלה".

העובדות מתקשות להשתכנע. אחרי כל כך הרבה אכזבות הן לא רוצות להיפגע שוב. "צריך משכורת", אומרת אחת מהן, וכל הבנות מתחילות להתווכח בינן לבין עצמן האם לתת לזה צ'אנס. עזריאל מבינה אותן.

 אבל היא רוצה להמשיך להיאחז במתפרה שלה, כי רק את זה היא מכירה. המשקיע החדש הזה הביא להן קצת תקווה, ו"גם זה משהו", היא אומרת בעיניים עצובות בעודה גוזרת כותפות של מדים. עבודה יש, ובשפע. צריך רק לגייס את הכוחות כדי להמשיך.

למרות שבתחילה אמרה שריה כי אינה מאמינה שהבנות יחזרו לעבוד- הן יחזרו. גם היא. שום דבר אחר טוב יותר לא מחכה לה. גם היא תולה את תקוותיה באותו יזם, אבל משתדלת להישאר מציאותית. אי אפשר לדעת מה יקרה, היא אומרת. כעת רק נותר לראות האם המשקיע החדש יבחר להישאר ולעזור.