שתף קטע נבחר

פגשתי מישהו שמדבר בשפה של הראש שלי

הוא היה יותר דומה משונה, והוא התאים לי, אבל בו זמנית התאים את עצמו לאקסית שלו, ולגבי אקסיות אין מה לעשות - זה מצב אבוד. בזכות המפגש איתו אני יודעת איך מרגיש מישהו שדובר ללי בלו שוטפת. הוא קיים, יש לי הוכחה. גברים שמתאימים לי מסתובבים להם פנויים בעולם, ואני כבר יותר קרובה

סתיו. אני רוצה סתיו אמיתי. נניח שנניח בינתיים לחורף הזה. אז אני רוצה סתיו, סתיו עם שלכת וצעיפים קלים. אני רוצה סתיו צהוב, כתמתם, אני רוצה חיבוק ולטיפה, על כוס יין אדום, אני רוצה סתיו של רומנטיקה, אני רוצה להביט בעיניים חומות ולהרגיש אותן רוצות לטרוף, להתאהב, לנשוך.

 

אני רוצה שהן יתאפקו קצת, נגיסות רכות, לאט לאט, כמו לשון על גלידה. אני רוצה סתיו של שמלות שכאלו, סתיו קסום. רגע לפני חורף מכושף. באמת, אני פשוט רוצה סתיו.

 

בינתיים אני נמלאת לי בהשראה חולמנית, וזה כל מה שאני יכולה רק לבקש. מציאות נוצרת מתוך חלום, ורוד, אפור, סתווי. החלומות שלי מתחילים לקבל גוונים מדויקים וריח - ריח של אוויר נקי, ריח של קליפות תפוזים, ריח של שוקולד נמס, ריח של קרמל. ריחות וניל, ריחות של קור. אדמה רטובה. לרגע פתאום ממש, אני יכולה להריח אהבה. וזה קורה בדרך כלל בעונות מעבר. מותר לך חלומות, מותר לקוות, לרצות. הרוח הזו. שינוי.

 

באחרונה, לכמה שבועות, הרגשתי איך זה מרגיש להיות עם מישהו שהוא אני. הוא היה יותר דומה משונה, והוא התאים לי, אבל בו זמנית התאים את עצמו לאקסית שלו, ולגבי אקסיות אין מה לעשות - זה מצב אבוד. אבל שם, בתוך האיבוד, מצאתי תודה לבחור שהגיח, הבליח לחיי, והיה למודל של מישהו שיש לו דו שיח מדויק עם המוח שלי.

 

עוד רגע דמיינתי אותו מחליף לילדים שלנו חיתולים

אני בחורה של מילים, עוד לפני הנשיקות, הוא פלירטט לי עם הראש, האיבר הכי סקסי אם תשאלו אותי. הוא דיבר עם המוח שלי, הו, הוא דיבר אפילו בשפה שלי. אחר כך גם דיברנו בשפתיים ובכל הגוף, שתינו יין והחלפנו נוזלים.

 

בחורה שכמוני, עוד רגע דמיינתי אותו מחליף לילדים שלנו חיתולים. אבל עם אקסיות לא מתווכחים, עם אהבות עמוקות, קודמות, עם בחורים שלא סגורים, שתועים שמשוטטים. אני, לעומת זאת, בזכות המפגש איתו יודעת איך מרגיש מישהו שמתאים לי, דובר ללי בלו שוטפת. הוא קיים, יש לי הוכחה. גברים שמתאימים לי - באמת מתאימים לי - מסתובבים להם פנויים בעולם, ואני כבר יותר קרובה. פחות תועה, הרבה פחות הולכת לאיבוד, יותר מדויקת. לפעמים דיוק זה באמת חשוב.

 

קיבלתי שיעור. הבנתי שכל הבחורים שהתאהבתי בהם עד עכשיו לא התאימו לי באמת, שאני לא באמת מצטערת שהם לא נשארו איתי עד עצם היום הזה, לא נראה לי שהיינו חיים באושר ואושר. הבנתי דמיון מהו, שאני רוצה מישהו דומה, שחולק איתי את פחות או יותר אותן האהבות, חלומות זהים. לא די שיהיה רומנטיקן. בכלל, איזו נטייה ארורה זו, להתאהב ברומנטיקנים רק מפני שהם רומנטיקנים ולא מפני שהם יכולים ללכת איתי לאיבוד אל תוך הלילה עם הדברים שמשגעים אותי באמת, להתלהט ממה שמלהיב אותי, לדבר אליי.

 

אני רוצה מישהו שיידבר אליי, ולא נניח עליי, כמו רוצה לומר שיודע מה אני צריכה. נגמלתי מקואצ'רים, בראשונה בחיי אני מרגישה שאני לא צריכה הצלה, לא מחפשת גבר שיציל אותי אלא אחד שיסתכל לי בעיניים, בגובה העיניים.

 

מר "חזרתי לאקסית" הלך, ואני גיליתי שאני מכירה את הדרך בעצמי, שאני יודעת לצעוד בה, שאני מרגישה את השביל מתחת לרגליי, אל אלוהים, הקרקע לא נשמטה מתחתיי, והכל מאוד מוחשי, הכל מאוד אפשרי. צעד צעד. הדרך נעימה לי. חול ואני יחפה.

 

הוא הלך, ואני גיליתי שנפרדתי מאהבתי למלנכוליה המוכרת, הלב שלי מתפנה לאהבה אחרת, מלאת שמחה. שלום, אני ללי בלו, ואני גמולה מכאב. גיליתי, וזה הכי מפתיע, שלא בא לי לכאוב את הכאב של ההחמצה הזו, של עוד ניסיון מאכזב ממשהו שעוד לפני שהתממש נגמר, נגמר במפתיע בצורה שהיה בה כדי להכעיס, להכאיב, לתסכל, להביא אותי לאבד כל פיסת אמון שעוד נותרה בי, בגברים, באהבה. אבל איכשהו, ההפתעה האמיתית בלכתו היתה אני - בתגובתי. הרגעים שבהם חשבתי לתבוע את אלוהים בגין רשלנות מקצועית, ניהול כושל של משרד שידוכים, התפוגגו בן לילה כמו לא היו מעולם. למען האמת, נדמה לי שאם אלוהים המציא את יום שבת, אני יכולה לסמוך עליו.

  

אין בי רצון להישאר למטה, ליהנות מקסם הדיכאון

הפתעתי את עצמי, אמנם ירדתי אל מתחת לאדמה, אבל לא נפלתי לתהום, ובמקום לחפור לאחרים ולעצמי במחשבות שווא חפרתי לעצמי בונקר, מערה, התחבאתי בה קצת, לאיזה יום אחד. נעלמתי לי בשיגרה עד בוא הלילה, לא יודעת למה יצא לשיגרה שם כל כך רע, שיגרה זה לפעמים נפלא. ואז, עם בוא הלילה, כמו בתאורת רחוב שמראה את הדרך, צהובה וקסומה, הבנתי שמאסתי לשקוע, שאין בי רצון להישאר למטה, ליהנות מקסם הדיכאון השחור. ובעיקר, כמה מוזר - שאני לא זקוקה לעידוד או טיפות נחמה. וכל הגברים שמציעים לי להניח ראשי על כתפם, אין לי בהם צורך, אני לא רוצה כתפיים, צמח בי עמוד שידרה חזק, ואני מרגישה בטוחה.

 

פתאום בבת אחת, שינוי באוויר. מאז ומתמיד הייתי במקום של הבחורה, ספק עוד קצת ילדה, זו שתמיד דואגים לה, תמיד שומרים עליה, תמיד. דומה היה שזה יהיה לעד, אבל פתאום ברגע מצאתי את עצמי מוותרת על המקום הזה, אמיץ מצידי, אני מוכרחה להגיד. לא צריכה יותר חומות הגנה, הן מונעות ממני לפרוץ, להיות אני, אני מוותרת על הפינוק הזה, התענוג להיות עטופה כל כך.

 

גדלתי, אבל אני מרגישה אפרוח, אפרוח שיצא לעולם. אשה חכמה סיפרה לי, שאסור לעזור לאפרוח לבקוע מקליפת הביצה שלו, צריך לתת לו לצאת משם לבד, בעצמו ובזמן שלו. הרבה זמן דגרתי שם מתחת לקליפות, מכונסת, סופגת תובנות.

 

אבל זהו, שינוי באוויר. תחילת עונת התפוזים, סוף עונת הדגירה שלי. מהביצה יצאה עכשיו מישהי אחרת לגמרי. אני קצת לא מכירה אותה, את המישהי שאני, כמו בתוך גוף חדש, לא כל כך מכירה את עצמי. זו התרגשות אדירה להיוולד אדם אחר, מסתכלת על עצמי במראה, מסתכלת לחברים שלי בעיניים, אנשים שלא מכירים אותי כזו, חברים שאני לא נותנת להם להיות שם בשבילי, לא מפני שאני לא אוהבת אותם או אוהבת פחות, אני פשוט לא צריכה את המקום הזה יותר, לא מתחשק לי לשתף. נולדה בי ידיעה פנימית, אז אני לא זקוקה לתובנות מן החוץ, מפנה עורף, קצת בועטת, וגם פחות בא לי ללטף .  

 

אין כמו גובה העיניים, שום גובה אחר לא רלוונטי

בבת אחת, כמו בניסוי של פרנקנשטיין, נולדה איזו יצורה חדשה, לא צריכה שיגוננו עליה, ספק אם בכלל רוצה. לא, לא רוצה. לא עוד בן זוג שיציל, לא עוד אחד שאני אהיה לו הצלה, ואחרי שאושיע אותו לא יהיה לי עוד מקום בחייו. כמה פשוט היה זה סופסוף לפגוש בחור בגובה העיניים, אין כמו גובה העיניים, שום גובה אחר לא רלוונטי.

 

אבל גם הבחור כבר לא רלוונטי, הוא הלך לאהבה שלו. הוא הלך, וגם אני קצת התקרבתי. אני יכולה ממש להריח אותה, אהבה חדשה, מריחה סתיו. אני רוצה סתיו, כמה שאני רוצה סתיו. שינוי באוויר, וגם אצלי, ככה זה כנראה בעונות מעבר.

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אני רוצה סתיו של רומנטיקה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים