שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    נתניהו - המועמד המוביל לקונגרס
    ראש ממשלת ישראל יכול לחכך ידיו בהנאה: הסקרים מנבאים לדמוקרטים מפלה בבחירות, מה שיכול להקל על הלחץ מוושינגטון לזמן מה

    בנימין נתניהו יכול להיות מרוצה. על פי כל הסקרים, בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית שייערכו מחר יציגו וושינגטון שונה מזו שהתרגלנו אליה בשנתיים האחרונות, בהן שלטה המפלגה הדמוקרטית הן בשני בתי הקונגרס והן בבית הלבן.

     

    הדמוקרטים בראשותו של הנשיא ברק אובמה עומדים לספוג מפלה רצינית כאשר המפלגה הרפובליקנית תתחזק בצורה משמעותית. אובמה ייאלץ להתרגל לעבוד מול קונגרס רפובליקני עוין, שאינו צפוי לתמוך בהפעלת לחץ על ראש הממשלה הישראלי למען ויתורים מרחיקי לכת בגדה המערבית ובכלל.

     

    אובמה של נובמבר 2010 אינו אותו ברק אובמה של נובמבר 2008. הנשיא חלש הרבה יותר וחושש לעתידו הפוליטי, ובצדק. חששו הגדול ביותר הוא להיכנס לספרי ההיסטוריה כנשיא של קדנציה אחת בלבד, ובמקרה של אובמה, שבחירתו סימלה את השינוי הגדול באמריקה והביאה לגלי הערצה חסרי תקדים, הנפילה תהיה קשה הרבה יותר.

     

    על כן, לאובמה אין ברירה אלא לעשות את מה שעשה נשיא דמוקרטי אחר, אשר עמד בפני איום דומה רק לפני 16 שנים. ביל קלינטון נבחר ב-1992 לאחר 4 שנים מאכזבות של הנשיא בוש, ונישא גם הוא, כמו אובמה, על גלי ההבטחה לשינוי ושיפור המצב הכלכלי.

     

    שנתיים חלפו ובחירות אמצע הקדנציה ב-1994 זיעזעו את וושינגטון כליל: הדמוקרטים איבדו את השליטה בשני הבתים והסקרים ניבאו לקלינטון מפלה לקראת בחירות 1996.

     

    את סוף הסיפור כולנו יודעים. קלינטון ניצח בגדול בבחירות 1996 ואם היה יכול להתמודד שוב בשנת 2000 היה כנראה מנצח בפעם השלישית. איך עשה זאת? על ידי שיפור המצב הכלכלי כמובן.

     

    אין ספק שהמשבר הנוכחי הינו חמור הרבה יותר מהמשבר עימו נאלץ קלינטון להתמודד, אולם המכשול הוא אותו מכשול והמגמה של 1996-1995 תחזור על עצמה בשנתיים הקרובות. אובמה ישקיע את מירב זמנו במאמצים לשיפור הכלכלה המקומית, כי זה המפתח לבחירתו המחודשת בעוד שנתיים.

     

    במהלך הקמפיין בשנת 2008 הבטיח אובמה לעבוד יד ביד עם המפלגה הרפובליקנית אך כשל במשימה זו, ולראייה, רפורמת הבריאות השנוייה במחלוקת עברה ללא תמיכה של רפובליקני אחד. בשנתיים הקרובות לא יהיה לו את הלוקסוס הזה.

     

    כמובן שענייני חוץ עדיין יטרידו את מנוחתו של הנשיא, כגון הבטחתו להסגת הכוחות מאפגניסטן וההתמודדות עם תוכנית הגרעין האיראנית, אך כל אלה יתפסו מקום משני בסדר יומו הכלכלי העמוס.

     

    תהליך השלום בין ישראל לבין הפלסטינים יתפוס מקום נמוך עוד יותר אצל אובמה מאחר ויהיה קשה הרבה יותר לכופף את נתניהו לאור התחזקות בעלי בריתו הטבעיים בארה"ב, הרפובליקנים, אשר יוכלו ביתר קלות לעמוד מול הנשיא הצולע ולדרוש את שיפור היחסים עם ישראל. לאובמה יהיה חשוב הרבה יותר להעביר תוכניות כלכליות חדשות בתמיכת הרפובליקנים מאשר לריב איתם על כמה בתים ומוסדות בונה ישראל בעופרה ובאפרת.

     

    לכן, נתניהו יכול לחכך ידיו בהנאה ולטפוח לעצמו על השכם. הוא צלח את חודשי ההקפאה הקשים, יש לו קואליציה יציבה ואף לא אחד מאיים על שלטונו, גם לא הנשיא הטרוד בוושינגטון. נתניהו אולי ניצח בטווח הקצר אבל החמיץ הזדמנות נדירה לשלום, שהוא הניצחון החשוב באמת.

     

     

    בן טיין, מייסד פורום הצעירים הישראלי לסוגיות גלובליות. עבד בבית הנבחרים האמריקני וייעץ למדלן אולברייט ולדניס רוס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים