מר ממהר, רוץ לדייט אחר. אני לא לחוצת חתונה

אני, לדוגמה, במשך שנים לא הערכתי גברים שלפני שנפגשתי איתם, כבר בשלב שיחת הטלפון הראשונה, קראו לי מאמי, מותק ושאר הגינונים. זה גרם לי לחשוב, אם הם קוראים לכולן מותק ומאמי, אז מי אני אם לא עוד אחת המתוקות שלהם? זה לא כמו שאני קוראת לחברה שלי מותק, כי היא באמת מותק ואני מכירה אותה כבר שנים. אין סיבה להחמיא לי אם עוד לא הכרת אותי, כי באמת שאין על בסיס מה להחמיא. אולי אני "נסיכה", אבל אתה עוד לא יודע את זה, אולי אני חצי-נסיכה, פיונה מ"שרק", אולי בחצות, או כשמעצבנים אותי, אני הופכת למפלצת שניזונה ממצבי רוח. ותכל'ס, גם לי עוד אין מושג אם בגברת ג'קיל או גברת הייד אתה עומד לפגוש.

אז מחמאות כאלה לא ממש מחמיאות לי. אפילו המילה "מאמי" הרתיעה אותי, אז המילה "חתונה"?!

השיא היה כששאלו אותי בדייט ראשון מה דעתי על חתונת קיץ. אין לי דעה על חתונת קיץ! וזה לא בגלל שאני מעדיפה חתונת אביב, אבל יש לי דעה עליך, מר לחוץ חתונה - אתה קצת פסיכי אם אתה חושב שאבכה מרוב התרגשות ואחבק אותך בהסכמה. ואני יודעת מה אתם חושבים, גם אני חשבתי שהוא צחק. ניסיתי לצחוק בתגובה, אבל לא הצלחתי, והמבט הרציני מולי התחיל להלחיץ אותי. כדי לצאת מהסרט הזה, שאלתי בחיוך "אתה צוחק, נכון?" המבט הנפול שלו ענה לי שלא.

באיזו קומדיה רומנטית גרועה אתה חי?

הרגשתי קצת אשמה וקצת רעה. רציתי לצעוק, איפה יש גברים נורמליים?! אבל במקום זה הלכתי לשירותים. קיוויתי שכשאחזור כבר לא תהיה שם, אבל היית. בקושי רב חזרתי לשבת לידך. הסתכלתי עליך ושוב רציתי לצעוק. באיזו קומדיה רומנטית גרועה אתה חי? היא בטוח לא מהעשור הזה. כי בעשור הזה לא מתחתנים כל כך מהר. בעשור הזה מתלבטים, משתנים, לומדים להכיר את עצמנו, מזדיינים בדייט ראשון, אבל לא מתחתנים בדייט ראשון! כן, גם להזדיין בדייט ראשון זה דפוק, אבל להתחתן בדייט ראשון, או להמשיך לצאת עם מישהו שהציע דבר שכזה, זה להתחתן עם הפחד שלך להישאר לבד במקום להתעמת איתו. ולא איכפת לי שאתה יודע מה אתה רוצה, יופי לך! אתה רוצה חתונה, את זה הבנתי, אבל אותי אתה לא באמת רוצה. כי אותי, חביבי, אתה לא באמת מכיר וגם אני לא מכירה אותך. אז מר ממהר, רוץ לדייט אחר, אולי בדייט הבא תמצא את השידוך האולטימטיבי, את גברת ממהרת, לחוצת החתונה שלך.

אבל אני בכל זאת סקרנית וחייבת לדעת, איך הגעת למסקנה שכדאי לך אותי בתור כלה? זה משהו שאמרתי? משהו שעשיתי? משהו שלבשתי? וכמה שטחיים החיים המשותפים האלה שאתה מתכנן לנו יכולים להיות?

אתה כבר תפוס - מאוהב מעל הראש ברעיון של להיות מאוהב

בקיץ הבא אני בטוח אלבש משהו לבן, אבל לא בטוח שזאת תהיה שמלת כלה. יש לי מספיק פריטים לבנים בארון ועוד הרבה תוכניות אחרות לעשות לפני שאני יוצאת בהפקת ענק קיטשית בשם האהבה שלנו, שאגב אם לא שמת לב, לא קיימת. אלבש לבן וגם אתכונן לאהוב, אבל לא אותך, כי אתה כבר תפוס - מאוהב מעל הראש ברעיון של להיות מאוהב.

אז חברים וחברות, דייטיונרים ודייטיונריות, יקרים ויקרות, כשאנחנו נפגשים בקטע של לתת סיכוי לאהבה או לחברוּת או כל דבר גדול כזה או אחר, יש להתייחס אליו ברצינות הראויה, והרצינות הראויה היא לא בהכרח מאה אחוז רצינות שתהפוך את העניין לכבד אפילו עוד יותר ממה שהוא כבר. לחילופין,אפשר לקחת את עניין ההיכרויות בכיף, לינות, לצחוק, להכיר אנשים חדשים, להשתכר, להזדיין, מה שבא. אבל בשום פנים ואופן, לא לדבר על חתונה!

תכניסו לעצמכם את זה טוב טוב לראש, ומי שמסתובב עם ספר חוקים, וצריך את זה כתוב, שיוסיף את זה באותיות גדולות וגם ימרקר. חתונה היא לא מילת המפתח, זה לא מה שיקדם אתכם ברשימת המועמדים, ולא מה שיביא לכם סקס. נשים כמוני רוצות גבר שטוב להן להיות איתו ולא טבעת, טבעת הן יכולות לקנות לבד. יש נשים שלא מוכנות למילה "חתונה", אם תגיד את מילת הקסם הזאת, אולי במקום "שומשום היפתח" וייפתחו רגליה לפניך, זה יהיה כמו "הוקוס פוקוס", פוף, היא תיעלם.

אנחנו רצים לקו הסיום בלי לחשוב מה יהיה אחר כך

מה שמדאיג זה שמר ממהר אינו היחיד. הוא תוצר של החברה, אתרי ההיכרויות, הורים, חברים ועוד רבים וטובים, שמייעצים לנו להגדיר הגדרות ולשים לעצמנו מטרות. עם כל ההגדרות והמטרות העניין הזה הופך רציני, עבודה של ממש, רק שאין מי שישלם לנו על בזבוז הזמן שכרוך במטלה. אנחנו רצים לקו הסיום בלי לחשוב מה יהיה אחר כך. ומכיוון שהחיים לא נגמרים יום אחרי החתונה, בואו נפרגן לנו קצת חיים שמעבר למטרות, יעדים, אהבה וזוגיות, נסתכל על נוף החיים שלנו ונהנה קצת מהדרך.

אחר כך הוא התקשר, וכשלא עניתי שלח הודעה - הוא רוצה לדעת למה אני לא עונה, איך מסבירים לגבר שזה מפחיד אותי ושאני, כנראה, לא מרגישה כמוהו? לפחות לא איתו, לפחות לא על ההתחלה.