שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הקולנוע הוא גם שפה

    חוקר הקולנוע אורגד ורדימון, בחר חמישה ספרים שעוסקים כולם במסך הגדול. משירה על מערבונים וצ'רלי צ'פלין, עד לרומן התבגרות סיני ולמשולש האהבה של ג'יל וג'ים. ספרים בסרט

    הקולנוע מביא אותנו לעולמות אחרים, באמצעות הסרט שמחבר אותנו לעולמות אחרים. במאה השנים האחרונות הפכו הסרטים לסמנים של ממש, נקודות ציון בשיח ובתרבות. הקולנוע חלחל לכל היבט בחיינו התרבותיים, לרבות הספרות. יותר ויותר ספרים כוללים כיום איזכורים לסרטים ספציפיים המצויים בזיכרון הקולקטיבי. אלו ואלו משמשים לסופרים כסימנים לתיאור ולהמחשה של תקופה, זמן, מקום, תרבות, איכות, דקויות, ועוד אין ספור היבטים. בחרתי בחמישה ספרים שאהובים עלי במיוחד, בהם הכוכב האמיתי הוא הקולנוע.

     

    "האוניברסיטה של החושך", שירים על קולנוע

    בחרתי להציג כאן שני שירים מתוך האנתולוגיה שערכו משה דור ורפי וייכרט, הנקראת "האוניברסיטה של החושך", ובה שירים שונים על קולנוע, ומבניהם אלו צדו את עיני.


    קלינט איסטווד בצילומי הסרט "הארי המלוכלך" (צילום: GettyImages)

     

    "במערבון של חיי, קלינט איסטווד ניגן

    בכדורי עופרת את קונצרט הקקטוס

    של שֵׁיך מוּנֶס. צ'רלי החמור היה כפיל של ג'נגו הסוס

    הפוזל מפטריק קים,

    והרוגטקה נמתחה כמו הבחורה מתל ברוך

    שהצצנו לה באחורה על הלַארק סטוּדיבֶּקֶר.

    היום אני מגלגל במזלג, ספגטי ברוטב עגבניות

    ומפזר בזיליקום קצוץ

    ומה שישאר מהמערב הפרוע של רמת אביב

    זה רק צוואר בקבוק שבור של הוויסקי

    והעשב הצהוב".

     

    "קולנוע רמת אביב", מאת אבי אליאס (מתוך "אלוהים ואיש שמן בג'יפ צהוב", הוצאת הקיבוץ המאוחד)


    "הייתי המקל של צ'רלי צ'פלין" (צילום: gettyimages)

     

    "נולדתי ביום בו הומצא הקולנוע. בגלגול הקודם

    הייתי המקל של צ'רלי צ'פלין, תחתוניה של

    מֶרילין מונרו, האקדח של גֶרי קופר, גלגל

    באופַנועו של ג'יימס דין.

    מאז אני נודד, שומר על מקומות קדושים,

    רוצה לירות במי שנמלט ומאוהב בנשיקת

    האספלט.

    יום אחד, אולי,

    אעשה מזה סרט".

     

     28" בדצמבר", מאת רוני סומק (מתוך "מחתרת החלב", הוצאת כנרת זמורה ביתן)

     

    "המזוודה" מאת סרגיי דובלטוב

    בכתיבתו של הסופר הרוסי סרגיי דובלטוב התאהבתי בשל קלילותה, דיוקה, ובמיוחד מפני שהוא כותב בתמונות. ספרו "המזוודה" בנוסף להיותו ספר כובש, מצחיק וכואב, טובל עד מחנק באלכוהול. דובלטוב פורש בפנינו פריט אחר פריט של ממצַאי המזוודה. כל פריט והסיפור שלו. הוא מייצר רַשוֹמוֹן מובנה - שפה קולנועית בתמונות - בה כל תמונה מדברת את זווית הראיה שלה, במסגרת שלה, מספרת את הסיפור שלה - גם אם יתברר פתאום שבסיפור אחר, בספר אחר, כבר פגשנו את אותה התמונה, חנוטה במסגרת סיפורית אחרת.


    כובש, מצחיק וכואב. "המזוודה" של דובלטוב (עטיפת הספר)

     

    כל סיפור והאמת שלו. יש משהו מאוד משכנע בתיאוריו הברורים ובשפתו הקולחת, משהו שעורר בי געגועים נשכחים לכתיבה הרוסית הקלאסית. בסיפור "חולצת כותנה איכותית" הוא דואג לציין שבמסגרת הערב הראשון עם אשתו לעתיד: "הלכנו לסרט 'ילדותו של איוואן'," ובהמשך, "באותה עת הייתי משבח בלהט סרטי מתח בלבד", ועוד ממשיך ומתייחס ל"סרטיו של טרקובסקי", כך שבשלוש מובאות קצרצרות הוא מאפיין את הקשר עם אהובתו ואת העדפותיו לקולנוע, על ידי מחווה "תרבותית". פשוט ומקסים.

     

    "אלגנטיות של קיפוד"מאת מוריאל ברברי

    לא בכל יום אני נתקל כך בספר ומיד נתפס אליו."אלגנטיות של קיפוד" מענג גם בשל עיצוב כריכתו: גב נערה המתבוננת בראי מיופייף. היא אמורה לראות בו את עצמה. חוט מתוח בידה ובקצהו מרחף כבלון, קנקן תה כחלחל. לא בלון. תמונה מלאה, ממש סרט. מוריאל ברברי הסופרת, מזמינה אותנו להקשיב לעולם בעין פקוחה מנקודת הראייה של דמויותיה שובות הלב. השוערת (קונסיירז') של בית העשירים, הילדה (בת שתיים-עשרה) החכמה כל-כך, והדייר החדש (יפני) שעוד ימצא את המפתח לצפונותיהן וישנה את מהלך חייהן.


    להקשיב לעולם בעין פקוחה. "אלגנטיות של קיפוד" (עטיפת הספר)

     

    בנוסף לכל אלו, ישנה דמות נוספת ו"פלאי האמנות", היא הכותרת לעולמה העשיר של השוערת הענייה. אשה משכילה ביותר שמוצאת את מפלטה במרתפי סדר עולמם של העשירים. שנים היא נחבאת אל קוציה, אגרה ידע ופחדה להסגיר לאחרים את תובנותיה: "מכיוון שנדיר למצוא שוערת שתתמוגג מול 'מוות בוונציה'". באופן וירטואוזי שוזרת ברברי סרטים, ספרים ויצירות מופת כסמנים ביצירתה עד לכדי ספר מופלא.

     

    "נעורים טרופים" מאת סיאו-לו גו

    למה בחרתי כאן דווקא רומן התבגרות? ומה באמת מצאתי בספרה של סיאו-לו גו? "ממזר שמימי שברקיע, לא הגיע הזמן שיאיר לי המזל פנים?" מטיחה פן-פאנג בפני שמים, מתנהלת בחייה בפטליזם חסר עכבות, מאמינה שבאמת הגיע זמן מזלה להצליח - ולו גם במינון זעיר. בדירה שפינה עבורה הגורל שכה התאכזר לדיירותיו הקודמות, בעבודות הבזויות שבקושי אפשרו לה שתי ארוחות דלות ליום ותת תנאים ללינה, אותו גורל שזימן לה גם את העבודה כמנקה בבית קולנוע שהתמחה בסרטי קרטה דלים.


    "נעורים טרופים" מאת סיאו-לו גו (עטיפת הספר)

     

    כל אלו מתרחשים על הכתב עד לאותה נקודת מפנה בחייה: "ישנתי על ספה שבורה בחדר ההקרנה ויכולתי לצפות בסרטים כל היום". בקולנוע היא גם מוצאת מילון אנגלי שמהווה עבורה עוד חוויה מכוננת. בדטרמיניזם מהפנט היא ממשיכה ולומדת לקדם את עצמה - בתי קולנוע אחרים,

     

    ז'יל וז'ים

    את "ז'יל וז'ים" רכשתי ללא מחשבה. הספר פשוט קרא לי, הוא הרי נטוע עמוק כל כך בהיסטוריה הפרטית שלי. מבחינתי, "ז'יל וז'ים", מאז הפקת הסרט, הוא אב-טיפוס המשמש נקודת ציון לדור שלם של מעריצים. כיום גם לא חשוב אם זה בגלל סיפור האהבה הפרובוקטיבי, סיפור הידידות המופלאה שבין שני החברים או פשוט בגלל ז'אן מורו החד-פעמית, החושנית, דמות שלעולם לא תימחק מזיכרוני. ספר שהוא קולנוע, סרט שהוא ספר.


    ג'יל וג'ים, משולש של אהבה (עטיפת הספר)

     

    אורגד ורדימון הוא סופר ואיש קולנוע. ספרו, "שנות חיינו היפות ביותר", ראה אור לאחרונה בהוצאת "עט ועת"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים