שתף קטע נבחר

מחפשים בני זוג ממותגים, כמו אקססוריז

בן זוג כזה ש"יושב עלינו טוב" כמו איזו חולצת מעצבים. אף אחד לא רוצה לבוא להורים ולהגיד שהחברה שלו חותמת בלשכה, או שהחבר "בדיוק בין עבודות", גם אם הם האנשים הכי מקסימים

ערן רוצה שאבוא איתו לבחור משקפי שמש חדשים. הוא שכח את הרייבאן שלו באילת, אבל זוכר שלכל אחד יש תחליף. הוא לוקח אותי לחנות המשקפיים היוקרתית בבזל, ואני מוקפת בזוגות-זוגות של מבטים אפשריים. מבטים מפתים של ארמאני, מבטים בטוחים של איב סאן לורן, מבטים גבריים של מארק ג'ייקובס או מבטים מטרוסקסואלים של מייקל קורס. רק תבחר מי אתה רוצה להיות, מי אתה רוצה שיביט עליך בחזרה מהמראה. הרי תמיד אומרים שהתדמית דופקת ראשונה בדלת ושלכל אחד יש מחיר.

 

ועוד איך. כל זוג מתחיל בלא פחות מ-800 שקל.

 

אחרי לא מעט מדידות אנחנו בוחרים לו זוג של דולצ'ה גבאנה ויוצאים אל העולם. הוא נראה טוב ומרגיש טוב. אני תוהה מה חושבים האנשים שלידנו כשהם מתבוננים בו עכשיו. הוא בטח נראה להם טייס. אבל ערן הוא מורה מוכשר ליוגה, שממריא בעיקר במדיטציות שהוא עושה כל יום בחמש בבוקר בים.

 

אחחח... איזו חולשה היתה לי לטייסים

אני נזכרת בגיל 20, כשאחת השאלות הראשונות היתה "מה אתה עושה בצבא?" ואיך היינו מדרגים את התשובות. כומתה אדומה, חומה או סגולה, קרבי ,סיירת, שייטת או חס וחלילה - ג'ובניק. ומובן שבראש הפירמידה עמדו בגאווה הטייסים. אחחח... איזו חולשה היתה לי לטייסים: הכנפיים, המדים, הסרבל, היוקרה, האגדות האורבניות. איך אומרים, "הטובים לטיס, הטובות לטייסים"?

 

האומנם?

 

היום אני אומרת לעצמי שבסך הכל הייתי ילדה קטנה, אבל האם זו האמת? האם זה באמת השתנה? או שכולנו בעצם מחפשים איזשהו בן או בת זוג שיוכלו להטיס את ה-F16 של הזוגיות שלנו בלי לעשות בומים על-קוליים?

 

חברה שלי קימי יצאה באחרונה עם בחור שמגדל דגים לפרנסתו. הוא היה שתקן, אז היא נפרדה ממנו. אחר כך יצאה עם גנן שלא טיפח מספיק את הקשר ביניהם, ועכשיו יש לה דייט עם עובד סוציאלי. ואם תשאלו אותה היא בכלל מחפשת הייטקיסט.

 

אני תוהה אם בני הזוג שלנו לא הפכו באיזשהו מובן לאקסֶסוֹריז. אם אנחנו לא מחפשים בן זוג שייראה טוב לידינו כמו תיק יד איכותי או יקל על החיים כמו האייפד החדש שאתה משתוקק אליו. בן זוג כזה ש"יושב עלינו טוב" כמו איזו חולצת מעצבים. אני תוהה עד כמה אנחנו רוצים שבני הזוג שלנו יתאימו לנו לאיזה אידיאל, והאם זה בעצם אידיאל בלתי מודע ומובנה חברתית שחונכנו לחפש? שידוך טוב זה תמיד עורך דין או רופא, היום זה כבר הייטקיסט או "מישהו מפורסם". אף אחד לא רוצה לבוא להורים ולהגיד שהחברה שלו חותמת בלשכה, או שהחבר "בדיוק בין עבודות", גם אם הם האנשים הכי מקסימים בעולם.

 

כך הופכים הדייטים למלכודות של ראיונות עבודה

באתרי הכרויות יש לא מעט משבצות שצריך למלא - גיל, סטטוס, גובה, טווח הכנסה, אוהב/לא אכפת לי /שונא את הכלב שלך, גר במרכז, בצפון או חושב שת"א זו מילת גנאי. אחד רוצה בלונדינית רזה, ואחרת תמיד חלמה על בחור בגובה 1.83 עם ג'יפ יוקרתי. ויש כאלה שאצלם זה אותו דבר אבל בדיוק להפך... שכל סממן חומרני יבריח אותם לפסטיבל הזוֹרבּה הקרוב ביותר. כך הופכים הדייטים למלכודות של ראיונות עבודה, ורוב הסיכויים שאנחנו מפספסים אנשים מקסימים שלא מתאימים לנו לתבנית.

 

אז אולי צריך להתמקד בעוגה?

 

באיחור של לא מעט שנים הבנתי שככל שאוהב את עצמי יותר ואבנה את השורשים שלי לעומק, כך אזדקק פחות לאישור בבן זוג שנבחר בשביל להקרין עלי את מה שאולי חסר בי בעצמי.

 

תמיד יהיו אייפון בגירסה יותר חדישה, טלוויזיה יותר גדולה, רכב יותר יוקרתי,בית גדול יותר ומישהו שמרוויח יותר ממך. מותגים, כסף, מקצוע נחשק, פאסוֹן - יכולים לגרום לך להרגיש טוב עד גבול מסוים.

 

הם לא אהבה.

 

זה לא פשוט בכלל לשים לגמרי את כל הפנטזיות בצד, אבל אני מקווה שאזהה את "הנסיך" גם אם לא יגיע על סוס גזעי.

 

משוררים מתים צעירים

 

"אל תתן לבך למשוררת.

אורך חייה

כרוחב השורה.

 

התאהב במחזאית, בסוכנת מכירות,

אפילו בעורכת דין.

הן מאריכות ימים

אף שמקצרות את התוחלת.

 

ואל תנשא לרופאת שיניים.

הן מתאבדות יותר מן המשוררות.

יש לזה קשר ליכולת לאלחש את הכאב.

 

אל תתן לבך למשוררת.

צר

ונמהר

עולמה."

 

(תמרה אבנר, "להיאחז במים", הוצאת הקיבוץ המאוחד).


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אביזרים אופנתיים לשפת הים
צילום: Index Open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים