לא תנאף. לא רלוונטי
אדם הנוהג לקיים קשרים רומנטיים או מיניים תכופים ומתחלפים, עשוי להיות במקביל מנהל מצוין, מפקד מנצח וגם מורה מאלף. כמה מגיבורנו וממנהיגינו היו בדיוק כאלה
אחד הזרמים הבולטים במקלחת הקרה והזריזה שנחתה על ראשינו מבקש לטהר את השירות הציבורי בישראל מאנשים שבעטו
בערכי המשפחה (בתרגום ללשון העם, נתנו מהצד) ומאלה הנוטים, לא עלינו, לאורח-חיים הולל ומשוחרר מינית.
לפני שמעניקים לגישה נקייה זו את ההתייחסות ההולמת, חשוב להבהיר, להדגיש, ואם יש צורך, גם לשאוג: אדם שהורשע בעבירות חמורות, דוגמת עבירות המין המיוחסות בצדק או שלא בצדק לניצב הנלהב, אכן פסול מלשמש בתפקיד ציבורי. התוקפים, המטרידים והמתעללים מוכרחים להיות מוקעים, מודרים מכל משרה ביטחונית, חינוכית, כלכלית או אחרת, הנמצאת בתחום אחריותה של המדינה - ובוודאי מכל משרה בכירה.
על העיקרון הזה, שנהנה בצדק מהסכמה רחבה, תופסים אחלה טרמפ אי אילו מלאכים, היושבים במרומי סולם הערכים. בדרכי נועם, בנימוקים מחממי לב, הם גוררים את כולנו למקומות אחרים, שאמורים להיות מוארים, ורק כשבאמת מידרדרים אליהם, מבינים עד כמה הם אפלים. המלאכים אולי יוכו סנוורים מהגילוי, אבל אדם הנוהג לקיים קשרים רומנטיים או מיניים תכופים ומתחלפים, עשוי להיות במקביל מנהל מצוין, מפקד מנצח וגם מורה מאלף. מה אתם יודעים, כמה מגיבורינו וממנהיגנו הלאומיים - לעיתים, דווקא המוצלחים שבהם - היו בדיוק כאלה.
יש "בוגדים" שלא בוגדים
בניגוד מוחלט לדעתם של מפקחי המוסר מטעם עצמם, התנהלותו האינטימית של כל אדם בוגר צריכה להישקל, להיבחר ולהישפט בינו לבין עצמו, או לכל היותר, בינו לבין בן או בת זוגו. כיוון שגם גדולי המפקחים לא מצליחים, למגינת לבם, לחדור לבתיהם של אחרים, הם אינם יודעים האם מעשי הזימה התרחשו מאחורי
גבה של הזוגיות הרשמית, או שומו שמיים, בידיעתה ובהסכמתה. כך שיש מצב שה"בוגדים" אפילו לא בוגדים. וגם אם נאפו, הממזרים - למה ואיך קשור הדבר למילוי תפקיד ציבורי, שאינו, למשל, רב ראשי?
תפיסת העולם המגרשת מתוך תמונת העולם האידילית את הנהנתנים, הבליינים, או החרמנים, מושתתת בגאווה על יסודות מוצקים של שמרנות, אנכרוניזם, צרות אופקים, מוסרנות דתית וצדקנות בורגנית. חמור מכל אלה, היא לוקה בראיית המציאות, או פשוט מתעלמת ממנה באצילות. קשה לתפוס את מי מנסים לחנך כאן, באיזו זכות ובעיקר מאיזו סיבה. הפשפוש הפומבי בתחתוניו של בעל תפקיד ציבורי לא יעשה אותו עובד טוב יותר. ספק אם יעשה אותו בעל טוב יותר, אבל זה כבר לא עניינו של המפשפש.
סקר מעניין, גם אם עגום, שפורסם השבוע, חשף ש-85 אחוז מהישראלים בגדו, בוגדים, או לפחות מהרהרים באפשרות. מכאן, ובהתאם לתיאוריית הפיקוח המיני, 85 אחוז מהישראלים לא ראויים להתמנות למשרה ציבורית. אלא שמסיבה לא ברורה, אני חושש להישאר רק עם השאר. רק עם המלאכים. אולי מפני שהם, לכאורה לפחות, פחות אנושיים.
לפנייה לכתב/ת 
