איגנור
רועי פודים לא יודע מה מתיש אותו יותר בפייסבוק: מתחכמי השריפה, או אלה שמטיפים להם
הראשון הוא השנון הכפייתי. עם עמדה צינית מגניבה ושלל משחקי מילים על אש ועצים, הוא מרגיש מאוד מיוחד בזכות יכולתו לצעוק את מה שאחרים שומרים לעצמם. החתרנות שלו זה משהו. אם רק הוא היה בטלוויזיה.
ומי זה קם מולו, מוכן להעמיד אותו כנגד הוול ולהתיז את ראשו? המצקצק. הוא יורה בזעם קדוש קומנטים כמו "חבל שגם בשעות קשות יש אנשים שחייבים להראות כמה הם מגניבים", ומקנח ב"תתבייש". מזועזע מהעריקות שדופק השנון ממחנה הדיכאון, הוא פשוט חייב שתדעו מזה, ואם אפשר - שתעזרו לו להביא את הגיליוטינה מהמחסן. בדרך יאסוף מישהו שצחק פעם על הקלטת של גלעד שליט. בסוף השבוע האחרון קרבות כאלה התפשטו כמו אתם יודעים מה. הצקצקנים זעפו, הגיבו ומחקו חברים שסטו מהעדר, והשנונים האשימו אותם בחוסר חוש הומור (אפילו בשואה היה!), בדיכוי מחשבתי, אפילו בפאשיזם.
האמת היא ששניהם מעייפים עד מאוד. הראשונים עם אי מוכנותם להיתפס בלי היציאה הכי מתחכמת של היום וריח המאמץ שנלווה לכך. השניים עם היומרה להטיף לאחרים מה ראוי שיאמרו ל־200 עד 5,000 מחבריהם הטובים ביותר. מאגניב יקר, תנוח. אנחנו נסתדר מעולה גם בלי הקישור הקורע שעשית בין בית חשמונאי לשריפה. צקצקן מסור, שחרר אותנו. בין לימור לבנת לערוץ 2 יש כבר מספיק אנשים שאומרים לנו מה לחשוב.