דו"ח: קשה יותר ומסוכן יותר להפגין בישראל
במקום לצאת לרחובות, אנשים מסתפקים בטוקבקים. אבל לפי "מצב הדמוקרטיה" של האגודה לזכויות האזרח, מי שכבר עושה את זה - מימין או משמאל - חוטף. וגם משלם מכיסו. עוד בדו"ח: פגיעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי של האמנים
הבעת מחאה או קיום הפגנה הפכו לעניין קשה יותר, מסוכן יותר ויקר יותר. חופש העיתונות מצטמצם, פעילים פוליטיים מוזמנים ל"שיחות אזהרה" ושורה של הצעות חוק מאיימות להפוך עמדות בלתי-פופולריות לבלתי-חוקיות. כך קובע פרק חופש הביטוי בדו"ח "מצב הדמוקרטיה 2010" של האגודה לזכויות האזרח בישראל שמתפרסם הבוקר (יום א'). "המרחב הדמוקרטי בישראל הולך ומצטמצם, והחופש להפגין כבר אינו מובן מאליו", נטען.
בתקופה שבה המחאה הציבורית באופן כללי אינה מראה שכיח, רשויות החוק מדכאות רבים מאלו כבר מעזים לצאת מהבית. לטענת מחברי הדו"ח, הפגיעה בחופש ההפגנה באה לידי ביטוי בין היתר באיסור המשטרה לקיים מצעד חילוני בבני ברק במחאה על "חוק האברכים", כמו גם ניסיון למנוע את מצעד הימין באום אל-פחם ואת מצעד הנשים במאה שערים. שני אלה התקיימו רק בעקבות התערבות בג"ץ.
במקום להיערך להפרות סדר ולהתמודד אתן, נטען, בחרה המשטרה לפגוע בחופש הביטוי והתנועה של אזרחים מוסלמים וחרדים כדי למנוע מחאתם. כך נחסמו מתפללים מוסלמים בדרכם מהצפון לירושלים, על רקע סדרה של הפגנות בבירה, והוצבו מחסומים בכניסה לאשקלון בשל המחאה החרדית על החפירות במתחם בית החולים ברזילי.
באגודה לזכויות האזרח מזכירים את חשיפת ynet על מחירון ההפגנות בכיכר רבין, "כלומר רק מי שיש בידו משאבים כלכליים יוכל ליהנות מהפירבילגיה להפגין". גם נושא זה נדון בימים אלה בבג"ץ.
לא מול ביתי
במאי 2009 עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של הממשלה שנועדה למנוע קיום הפגנות מול בתיהם של נבחרי ציבור. החוק עדיין לא אושר סופית, אבל לפי הדו"ח המשטרה כבר מיישמת אותו הלכה למעשה. במחוז ש"י נאסר על פעילי ימין לקיים הפגנות בישובים שפקחים של המנהל האזרחי מתגוררים בהם, גם אם ההפגנה לא נערכת מול בתי הפקחים. כן נאסרו הפגנות מול בית הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף אביחי מנדלבליט, ומול בתי השרים אלי ישי ואריאל אטיאס, במחאה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות.
ביקורת קשה נמתחה על שימוש בכוח ואף מעצרים ללא עילה חוקית. "המשטרה פיזרה הפגנות תוך כדי הפעלת אלימות כלפי המשתתפים גם כשלא היוו סכנה לשלום הציבור. באחת ההפגנות בשייח' ג'ראח מפגינים נעצרו במהלך משמרות מחאה, שלא נדרש רישיון לקיומן, עם זאת הם שוחררו לאחר מכן תוך ביקורת חריפה של בית המשפט".
גם אחרי שההפגנה נגמרת, המפגינים זוכים ל"יחס מחפיר". נגד רבים ננקטים הליכים פליליים, או במקרה של סטודנטים הליכים משמעתיים. לאחרונה פסק בית משפט השלום בבאר שבע פיצויים בסך 12,838 שקל למפגין שזוכה לאחר שנעצר בינואר 2009 במהלך משמרת מחאה חוקית נגד מבצע עופרת יצוקה. הסטודנט טל בהרב הועמד לדין משמעתי לאחר שהיה שותף לארגון הפגנות למען עובדות הניקיון באוניברסיטה.
בשטחים, טוענים באגודה לזכויות האזרח, "כל הפגנה נתפסת על ידי כוחות צה"ל כהפרת סדר בלתי חוקית גם כשמדובר במחאה שאינה אלימה". הם מזכירים שהשנה נחשף כי צה"ל מפזר הפגנות תוך ירי בקליעים שנאסרו לשימוש על ידי הפרקליט הצבאי הראשי. "שורה של פעולות מצד הצבא נגד מארגני המחאה העממית בבילעין מעוררות חשש כי מטרתן לדכא את המחאה העממית באמצעות גל מעצרים חסר תקדים של תושבים מהכפר".
עיתונאי מוקטן שלי
על פי הדו"ח, ניכרת פגיעה בחופש העיתונות בישראל, גם בהשוואה בינלאומית. ב-2009, לראשונה מאז 1980, הוריד הארגון Freedom House את דירוג חופש העיתונות בישראל מ"חופשי" ל"חופשי במידה חלקית"; ב- 2010 חזר הסטטוס "חופשי" - אך תוך ציון כי הגבלות מסוימות על חופש העיתונות נותרו במקומן. במדד חופש העיתונות של "עיתונאים ללא גבולות", ב-2009 ירדה ישראל 47 מקומות אל המקום ה-93 בעולם. ב- 2010 נרשמה עלייה קטנה למקום ה-86, תוך שמדינות רבות, בהן גם כאלה שאינן דמוקרטיות, מקדימות אותה.
חופש העיתונות, נטען, נפגע על ידי צווי איסור פרסום, הגבלת הסיקור התקשורתי, איומים על אנשי תקשורת ועוד. המקרה הבולט ביותר היה הסתרת דבר מעצרה של ענת קם, שדלף לחו"ל עוד בטרם הותר פרסומו בארץ. מאוחר יותר השנה נאסר גם פרסום דבר מעצריהם של אמיר מח'ול ועומר סעיד.
באגודה לזכויות האזרח מוחים גם על כך שבתקופת אירועי המשט לעזה הודיע דובר צה"ל על הכוונה ליצור באזור "מיסוך אלקטרוני" במטרה למנוע שידור תמונות מהאירוע שעלולות לפגוע בהסברה הישראלית. במהלך ההשתלטות על אחד מכלי השיט החרימו החיילים מהעיתונאי אלי אושרוב את הציוד ששימש אותו לתיעוד המשט.
אווירה ההפחדה כלפי עיתונאים, נכתב בדו"ח, באה לידי ביטוי גם בתיקון לחוק העונשין שמקדם ח"כ עתניאל שנלר, שנועד להטיל עונשים כבדים על עיתונאים שיקבלו מידע סודי ולא ימסרו אותו לרשויות, וכן על מקורותיהם של העיתונאים. "הצעה דרקונית זו מבקשת להרתיע עיתונאים מלעשות את מלאכתם והופכת כל עיתונאי חוקר לעבריין בפוטנציה".
מי הבוגד?
עוד ברשימה הארוכה של "התנכלות לפעילים במטרה למנוע ביקורת על השלטון" נמנים אזרחים זרים - והמקרה המפורסם ביותר השנה היה מניעת כניסתו של הבלשן נועם חומסקי. כניסתה של כלת פרס נובל לשלום, מייריד מגווייר, נאסרה גם היא עקב השתתפותה במשט לעזה.
באגודה לזכויות האזרח מתייחסים גם לשיח הציבורי הבוטה נגד ארגוני זכויות האדם והקרן החדשה לישראל,
שהוביל לטענתם לדה-לגיטימציה ממוסדת מצד פוליטיקאים ולהאשמת הארגונים הללו ב"סיוע לאויב" ואף "בוגדנות".
בסעיף "חופש הביטוי של אמנים" מוזכר כי מחאת השחקנים שהודיעו כי יסרבו להופיע באריאל נתקלה במענה נחרץ. חברי הכנסת רונית תירוש ויריב לוין ניסחו הצעת חוק לפיה תישלל תמיכת המדינה מתיאטראות שיעסיקו אמנים המחרימים הופעות במקום כלשהו על רקע פוליטי; שרת התרבות לימור לבנת איימה להתערב בתכני הצגות התיאטרון והחלה לפעול לפגיעה במימון של מוסדות תרבות שיסרבו להופיע בשטחים הכבושים, עמדה שזכתה לתמיכת ישראל ביתנו וראש הממשלה נתניהו. "כך נוהגים במשטרים אפלים", נכתב בדו"ח.
לפנייה לכתב/ת 
