שמעון שר שיר שמח
לשמעון בוסקילה נמאס שחושבים שהוא בדיכאון. בראיון הוא מספר איך השאיר מאחור את התדמית העצובה בשיר חדש ושמח ולמה הוא לא מחלק יותר להיטים לאחרים. וגם, אל תפספסו את שלמה בר ב"ערב הפיוט הגדול"
"חושבים שקשה לי בחיים ואני בדיכאון, וזה לא נכון. עכשיו אני מנסה לשבור את התדמית הזאת. לא סתם בחרתי דווקא בשיר קצבי ושמח לפתוח את האלבום השלישי שלי", אומר בוסיקלה, ומתכוון ל"תאהבי אותי הלילה", סינגל חדש מתוך אלבום שייצא לקראת פסח.
"יהיה בו הכל מכל, כולל הפתעות שאני לא יכול עוד לדבר עליהם כעת. אבל אין מה לדאוג, יהיו בו גם בלדות ושירים עצובים. גם על שלמה ארצי שהוציא את 'גבר הולך לאיבוד' אמרו שזה לא הוא ולא ידעו איך לאכול את זה. אתה תראה, תדבר איתי עוד עשר שנים ותחשוב אחרת לגביי".
בוסקילה. "מה שצריך לקרות יקרה" (צילום: עומר שורץ)
בוסקילה חתום על שירים שכבר הפכו להמנונים כמו "הייתי בגן עדן" של שרית חדד, "תגידי" של ליאור נרקיס, "כמה אהבה" של קובי פרץ, "עד סוף העולם" של חיים משה ויואב יצחק וגם לא מעט שירים יפהפיים בביצועו כמו "עלש" יחד עם שלמה ארצי, "יא מאמא" מתוך הפרויקט של עידן רייכל, "את המחר שלי", "מחפש חבר קרוב" ועוד.
אבל גם בוסקילה מבין שנדיבות ליבו, שבנתה לזמרים אחרים קריירה, עלתה לו בזו שלו: "היום אני כבר לא מחלק שירים לאף אחד, אלא עושה לביתי. פונים אליי כל הזמן אבל כעת זה הזמן שלי לפרוץ", הוא אומר.
אתה חושב שאם היית מבצע במקור את כל הלהיטים הגדולים האלה הקריירה שלך הייתה במקום אחר?
"בוודאי. ללא צל של ספק. נתתי להיטים ענקיים שהפכו את הקריירה של מי שביצע אותם. אבל מה אני יכול לעשות היום? לאכול את עצמי, לומר שאני טיפש? אז הנה, למדתי, היום אני שומר את הלהיטים לעצמי".
"השלד שלי מנתיבות"
לפני ארבע שנים נעצר בוסקילה בחשד לתקיפה של חברתו דאז. היום, כשהוא בזוגיות חדשה מזה כשנה, הוא מבהיר שכל הסיפור היה כהגדרתו "מצוץ מהאצבע. לא הייתה תקיפה וקבלתי מכתב מהמשטרה שהתיק שלי נסגר" ומבקש להניח לסיפור הזה מאחריו אחת ולתמיד.
בוסקילה (45) נולד וגדל בנתיבות. לפני כ-12 שנה הוא עבר לתל-אביב והיום הוא כבר יכול לקרוא לה בית, אבל מודה שנתיבות עדיין טבועה בו: "השלד שלי זה מהעיר הזו. הצניעות, החום, הפשטות, הכבוד, את הכל קיבלתי משם. למרות שאני אוהב את תל-אביב, מי שאני זה בגלל נתיבות".
אתה לא חושב כבר להתמסד?
"אני לא מרגיש פספוס, כי לחיים יש את הקצב שלהם. אבל אני אגיד לך את האמת - אני כן מרגיש ריקנות מאוד גדולה כשאני חוזר הביתה ואני לבד. אני מאוד רוצה כבר משפחה משלי וילדים ומקווה שהזמן יעשה את שלו. מה שצריך לקרות יקרה".
עם שלמה בכפר
לפני כשנתיים, במסגרת טיול שורשים במרוקו, הגענו לכפר טודרא, אי שם בהרי האטלס. ההגעה לכפר, חור נידח באמצע שום מקום, היתה אולי אחד הרגעים המרגשים שהיו לי במסע. למרות שמדובר במקום שבנוי כולו מבתי חימר ואת הדלות שבו רואים רק בסרטים ובמגזינים של "נשיונל ג'אוגרפיק", הוא הצליח לכבוש את כל חברי לקבוצה. הכל בזכות הברקה של המדריך שעם כניסתנו אליו, לאחר יום מתיש של נסיעה, סיפר את הסיפור המיוחד שעומד מאחריו - סיפור שכבר הפך לסוג של המנון בשירו המרגש של שלמה בר, בשירו המפורסם "אצלנו בכפר טודרא", שכתב יהושע סובול.
בר, מהזמרים המרגשים והחשובים בעולם המוזיקה הישראלי - שחתום יחד עם אמנים כמו ג'ו עמר ז"ל על הכנסת הז'אנר המסורתי לתרבות הישראלית - יהיה בין המשתתפים הרבים שיופיעו ב"ערב הפיוט הגדול" שיתקיים ב-22 בדצמבר בהיכל התרבות בתל-אביב.
בזכות פועלו של בר, גם בשנת 2010 המוזיקה האנדלוסית והסגנון הפיוטי הם חלק לגיטימי, שלא לומר מצליח, בתרבות המקומית. לראיה, כמות המשתתפים בערב היא מהמרשימות שראיתי וכוללת בין היתר את התזמורת האנדלוסית אשדוד, אתי אנקרי, לאה שבת, דין דין אביב, שם טוב לוי, דודי לוי, מיכה שטרית, ארז לב ארי, ליאור אלמליח, מיטל טרבלסי ועוד. אני אישית ממליץ בחום.
רגע, אתם כבר חברים בפייסבוק של "מביט מזרחה"?
