שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סוף לאגדה אולימפית: מת הבמאי באד גרינספן
    הדוקומנטריסט היהודי, שביים את סרטי "16 ימים של תהילה" ותיעד את המשחקים האולימפיים במשך יותר מ-60 שנה, נפטר בגיל 84 מסיבוכי מחלת הפרקינסון. "אלו שבועיים של אהבה", אמר פעם על האולימפיאדה - והסתכל רק על הכוס המלאה

    בסרטים של באד גרינספן קרל לואיס היה מהיר מהרוח, יעל ארד ניצחה בעזרת הרוח וג'סי אוונס ייצג את הרוח האולימפית. בשבת נפטר מסיבוכים של מחלת הפרקינסון הדוקומנטריסט היהודי, אולי האיש המזוהה ביותר עם תיעוד המשחקים האולימפיים בנוסף לקולנוענית הנאצית לני ריפנשטאל.

     

    גרינספן, שתיעד את האולימפיאדות השונות במשך יותר משישה עשורים, הלך לעולמו בביתו בניו-יורק בגיל 84. למרות שבעידן החדש הפוליטיקה, הסמים והמסחור היו לא פעם הבבואה של אותו אירוע ספורט ענק, גרינספן בחר תמיד לשים את הדגש על האדם, ועשה זאת בצורה נפלאה, שכנראה אי אפשר יהיה לשחזר.


    באד גרינספן. החל את דרכו ככתב רדיו בגיל 21 (צילום: גטי אימג'ס) 

     

    "את זמני אני מקדיש ל-99 אחוז מהדברים באולימפיאדה שהם טובים, ואילו רוב האחרים מבזבזים 100 אחוז מזמנם על אותו אחוז אחד שלילי", אמר לפני כעשור בראיון ל-ESPN. "קיבלתי ביקורת רבה על כך שאני מסתכל על הדברים דרך משקפיים ורודים, אבל האחוזים איתי".

     

    מפעל חיים מהוועד האולימפי ומפלייבוי

    גרינספן האמריקני, שזכה בפרסי מפעל חיים רבים (מאיגוד הבמאים של אמריקה, מהאקדמיה הלאומית לאומנויות ולמדע, מהוועד האולימפי ואפילו מפלייבוי), החל את דרכו ככתב רדיו בגיל 21 והעביר את הדיווח האולימפי הראשון שלו מאיצטדיון וומבלי, במהלך משחקי לונדון 1948. עבודתו האחרונה היתה על אולימפיאדת החורף ונקובר 2010.


    ג'סי אוונס. גרינספן חזר איתו לברלין 1936 (צילום: AP)

     

    האיש שלא נעדר כמעט מאף אולימפיאדה במשך יותר מ-60 שנה עלה לגדולה לראשונה עם סרטו "ג'סי אוונס חוזר לברלין", כ-30 שנה אחרי האולימפיאדה הנאצית. ב-1968 הוא תיעד את מה שכינה אחר-כך "הרגע האולימפי האהוב עליי", ריצת המרתון של ג'ון סטפן אווקרי מטנזניה, שסיים אחרון במשחקי מכסיקו, כמעט שעה וחצי לאחר המנצח. "למה המשכת?" שאל אותו גרינספן, והטנזני ענה את מה שהפך להיות מוטו אולימפי: "המדינה שלי לא שלחה אותי 5,000 מייל כדי לרוץ. היא שלחה אותי כדי לסיים".

     

    בארץ התפרסם גרינספן באמצעות הסדרה הנהדרת שלו "16 ימים של תהילה". בלוס אנג'לס 1984 הוא תיעד בין היתר את המירוץ של קרל לואיס ל-4 מדליות זהב, את המתעמלת מארי לו רטון אחריה עקב כמעט כל אמריקני, ואת מאבק הענקים בין דיילי תומפסון הבריטי ליורגן הינגסן ממערב גרמניה, בקרב 10. גם בסיאול 1988 ובברצלונה 1992 המשיך גרינספן לתעד מקרוב את הסיפורים האנושיים של הכוכבים הגדולים, ובהם גם יעל ארד, המדליסטית הישראלית הראשונה.

     

    "האולימפיאדה - כמו ארץ לעולם לא"

    בשנות ה-70 ביים גרינספן את סדרת המופת "האולימפיאדה", שסיכמה עשר שנות מחקר, 3 מיליון תצלומים נדירים, מאות ראיונות וביקורים ב-30 מדינות. היא
    שודרה במספר מדינות גדול אף יותר - לא פחות מ-80. פרט לסרטים דוקומנטריים אחרי כל אולימפיאדה מאז 1984 ועד בייג'ינג 2008, הוא ביים סרטים על גיבורים ספורטיביים - האתלטית וילמה רודולף, המחליקה האמנותית מישל קוואן והשחיין מרק ספיץ.

      

    בנקודות השליליות של המשחקים גרינספן, כאמור, העדיף לא לגעת. "אלו שבועיים של אהבה", הוא אמר פעם על האולימפיאדה. "זה כמו ארץ לעולם לא. בשבילי זו פריבליגיה להיות מקושר עם הטוב ביותר בעולם. כמה פעמים אתה נמצא עם הטובים ביותר בעולם?".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באד גרינספן
    צילום: AP
    קרל לואיס. מעקב צמוד בלוס אנג'לס
    צילום: איי פי
    יעל ארד. גם היא כיכבה בסרטים
    צילום: אלכס קולומויסקי
    מומלצים