סיכום שנה ביחסים: אונס, עדות וטווסים
אם מסתכלים על הכותרות, זו היתה שנה די גרועה ליחסים - בעלים רצחו נשים, זוגות הצמיחו קרניים זה לזה, ובעלי שררה ניצלו מינית את הכפופות להם. תחום הדייטינג אינו חף מהבעיות הרגילות, אבל לא איבדנו תקווה לאהבה טובה
רק לפני שבוע פרסמנו כאן טור מאת רוני מהבלוג, בכותרת "כשאת אומרת לא, מי יודע/ת למה את מתכוונת?". רוני התייחסה לגל הגואה של התרעמות נגד הפעילות התוקפנית של "אמני" הפיתוי למיניהם בדרך 'לסגור זיון' והעלתה את נושא הבלבול הקיים בין המינים בסוגיית הרצון ההדדי לקיים יחסי מין. "האוזן המיומנת של הגבר הגדל בחברה שלנו קולטת פעמים רבות ''לא'' כהזמנה ברורה להמשיך, או כמילה שאין להתייחס אליה כלל. התנגדות של אשה יכולה להיתפש כמצב שיש לנטרל אותו או להתגבר עליו – האשה רק צריכה קצת 'שכנוע', והרצון פשוט יצוץ מאליו", כותבת רוני. "בעולם בו חלקנו – הכותבת שורות אלה, הלומדות ומפתחות קריירה, המבלות ומסתובבות לבד בעולם – גם בוחרות חלק ניכר מגורלן, קשה לנו להבין ולתפוס כיצד יש מקומות בהם זכות הבחירה ניטלת מאיתנו, או בהם הבחירה אינה תמיד ברורה. הפרדוקס נוצר כאשר תודעת החופש שלנו מתנגשת עם ההבנה, שיש מקומות בהם אנחנו עדיין נטולות בחירה", היא מסכמת.
אין פלא שיש רבים וטובים שמתבלבלים, אבל אולי כדאי לגברים לקחת את העצה של קונגו בטוקבק מס' 24:
"קחו צעד אחורה ודמיינו שמדובר בילדה שעוד לא יודעת מה היא רוצה. אם אתם לא בטוחים שהיא מעוניינת - רדו מזה. אתם עלולים לפגוע בה פיסית ונפשית לכל החיים (גם אם הילדה הזו היא בת 40) וגם לשלם בכך שתשבו בכלא".
ולבנות אולי כדאי להקשיב להצעה של בונבון מתגובה 31:
"בנות, שננו את המשפט הבא: תפסיק, אתה אונס אותי!
99.99999% יחטפו סטירה מהמשפט ולא ימשיכו. אם ימשיכו, תתחילו לצרוח. התיאור של אותו בחור הוא של איש חלקלק ומגעיל שלא מתחשב בזולתו, גבר או אשה. לשיטתו של גבר ממוצע, אונס הוא שימוש בכוח פיזי, לא להתנפל עלי, אני יודע שזה לא נכון ואונס יכול להיגרם גם על ידי הפעלת לחץ נפשי.
בנות, כנראה שיש לא מעט חלאות שם בחוץ. אבל אני חושב שהרוב המוחלט יפסיקו אם תגידו להם נחרצות את המשפט שבכותרת. שימרו על עצמכן, וזיכרו שרוב הגברים הם לא כאלה".
בחורים בוחרים, או לא בוחרים, בנשים על סמך העדה
הגזענות כלפי ערבים, וחמור מכך, כלפי בני עדות אחרות, שוב הרימה השנה את ראשה המכוער. בטור שכותרתו "מעולם לא קראתי 'כפרה' לאף בן זוג שלי" כותבת שחרחורת יקר-אוני על הסטריאוטיפים המסרבים להימחק - "לידיעת המתרחצות: ישנם עדיין גברים בארץ בשנת 2010 שבוחרים, או לא בוחרים, בנשים על סמך העדה. כמו בבדיחות, מאשה מזרחית עדיין מצופה להיות זמינה לסקס, מעמידה סירים ומנקה את הבית. מפולנייה מצופה להיות נרגנת, לשבת בחושך ובסוף היום להביט במראה ולומר - מגיע לו". המתחים וההתנשאות בין העדות הודגשו בטור של בחור שהתלונן על כך שנשים פוסלות אותו על הסף בגלל היותו תימני, והמשיכו לתלונה של יוצאת רוסיה שבחרה בכינוי "יהודיה כשרה" על הסטיגמה השלילית נגדה ("אני מעדיפה שיחשבו שאני קמצנית, לא זולה").
הפילוסוף אבינועם בן זאב העלה השנה את השאלה אם החשש מנישואים עם ערבים הוא חשש קיומי או גזענות וכתב: "ערבים, כך אומרים ברחובות שלנו, לא מחזרים אחרי יהודיות אלא מפתים אותן. אומרים שבנות ישראל המתאהבות בערבים הן תמימות שנופלות בפח, כאילו ערבים לא יכולים להרשים באישיות שלהם, אלא רק בהבטחות שווא. ערבי שמבלה בברים בתל אביב נחשד כפצצה מתקתקת. מה אפשר להגיד על זה?" שואל בן זאב ומסכם את מאמרו במילים:
"הרעיון של פיתוי בנות ישראל התמימות צובר תאוצה, ושליטי הארץ מפחדים להגיב מיידית, בכל מקרה לא לפני שהם יקבלו חוות דעת של יועץ תקשורת. ואצלנו הולכת ונעלמת ההבחנה בין מה שמותר לחשוב לעצמך בלבד, לבין מה שמותר להגיד ולהפגין בחוצות".
יש ביחסים גם סוג של גזענות, או אפליה, שאינה על בסיס עדה או לאום. "אני לא בר רפאלי, אבל אתה לא בליגה שלי", כתבה לא מזמן משי הארטפלט, "כן, אני שטחית ובוטה, ואני אומרת את מה שאחרות ואחרים לא יגידו, לא בפה מלא ולא בפרהסיה. יש ליגות לא רק בכדורגל, אלא גם אצל בני אדם, ויש רמות משחק שונות בעולם הדייטים המודרני. מובן שקיימים מדדים מעבר למראה, אך עדיין, על אלמנט החיצוניות נופל האחוז הגדול ביותר של דייטים ראשונים".
משי חטפה על הראש כהוגן, והיו גברים שהתלוננו מרה על כך שנשים שאינן "בר רפאלי" מרשות לעצמן בכל זאת לרצות גברים דמויי ליאונרדו דיקפריו. התלונה הנפוצה ביותר בתחום הזה היא לגבי נשים נמוכות הדורשות שהגברים שלהן יהיו גבוהים. דווקא בצפייה בסרט של הנשיונל ג'יאוגרפיק על חקר כדור הארץ מצאתי לכך הסבר ממש טוב, בהקשר למקרה המוזר של הישרדות הטווס, שהזנב המפואר שלו אמור להכביד עליו (לפי הסרט הזה, דרווין אמר פעם שהוא מקבל בחילה כשהוא רואה טווס).
למוח הנקבי יש תפקיד מוביל באבולוציה
אבל הסקס ממלא תפקיד מכריע באבולוציה. דרווין הציע סברה שלפיה למוח הנקבי יש תפקיד מוביל באבולוציה; נשים מעדיפות את הזכרים היפים, לכן היו לזכרים היפים יותר צאצאים, ובמשך הדורות נעלמו הזכרים בעלי הצבעים המשעממים. מריון פיטרי, אקולוגית התנהגותית, בדקה את התופעה בחוות טווסים בנורפוק, אנגליה. כלי המחקר שלה היה מספריים - היא חתכה 20 "עיניים" מהזנבות של הטווסים. בזמן עונת הרבייה הם בדקו מי יזכה להצלחה רבה יותר בקרב הנקבות. התברר שלטווסים בעלי זנבות מפוארים יותר יש סיכוי גבוה פי שניים להזדווג מאשר טווס שזנבו קוצץ.
רק זכרים בעלי גנים טובים יכולים להפיק את הצבעים הזוהרים ולשאת את הזנב (צילום: Index Open)
למה דורות של נקבות בחרו זכרים עם צבעים זוהרים וזנבות כבדים? כי רק זכרים בעלי גנים טובים יכולים להפיק את הצבעים הזוהרים ולשאת את הזנב הכבד. בחירת הנקבות מסבירה הכל. גם אנחנו שטחיות, הדרך השטחית הזאת פועלת יופי כבר עידן ועידנים.
בתגובה ל"תפילת הרווק" שפרסם אורן נידל, בה פירט כל מיני מריעין בישין בקרב הרווקות המצויות בעולם הדייטינג ואיחל לעצמו שיהא זה הדייט האחרון, ציטטה בטוקבקים ספרינג ספיריט את תפילת הרווקה הדתית מאת זוהרת כהן:
"ריבונו של עולם... תן לי כוח לשרוד את סאגת הדייטים הבלתי נגמרת הזו, להצליח להיות קשובה וסימפטית למרות שאני מתה מעייפות, לצחוק מהבדיחות שלו שלא ממש מצחיקות מבלי לצאת מאולצת, לשעשע אותו בשטויות שלי מבלי לצאת אידיוטית, להסביר לו את המיקום הדתי והמגזרי שלי מבלי לצאת מתוסבכת... אנא, אלוקיי, שמור אותי מפני רווקים מבוגרים נכים רגשית שכבר לא מסוגלים להתאהב, גרושים מצולקים בעלי שנאה למין הנשי שקלים להתאכזב, יהירים שמוכנים להיפגש איתך לחצי שעה בלבד כי על פגישה ראשונה אין להם טעם וזמן להשקיע יותר, גברים שמתאדים אחרי שלושה דייטים מוצלחים וחודשיים אחר כך מתקשרים אליך כאילו לא קרה כלום, בוגרי קורסי פיתוי ודומיהם שבטוחים שככל שהם ישחקו את עצמם קשים להשגה זה יותר יעשה לך את זה, בחורים ששולחים סמסים לא מפוסקים ושמים י' בגוף-ראשון-עתיד... ריבונו של עולם, אם כבר אתה כאן, נקה אותי מכל השריטות, החלומות, הזכרונות, האשליות, הסחות הדעת הרומנטיות בדמותם של קשרים-חסרי-עתיד, הסרטים הבלתי הגיוניים שאני חיה בהם וטע בי את התום המתוק של הילדה בת ה-20 שהייתי".
"מעטים המפרגנים לאהבה באמת, רק בני המזל שחוו אותה מספיק מרשים לעצמם לפרגן. הדיגיטציה של האהבה מתעתעת, כמה קל לסמס את הפנטזיה שלך, לבטא אותה כמו כל הדור הזה, שגדל כאן במסרים קצרים, סמס אחד שמקפל בתוכו 'רומיאו ויוליה' שלם. כמה קל, ככה מתעתע...", כתב ישראל קליוסטרו ערב ט"ו באב, חג האהבה. "אני לא מבין איך אפשר לחיות בלעדי אהבה. תמיד העדפתי להתהלך בעולם עטוף בה, מרוגש ושקט. כמו סם מרגיע היא עובדת על כל החושים, יש לה ריחות משלה, היא צבעונית יותר מהתמונה הרגילה של חייך, יש לה את היכולת המופלאה הזאת להפוך את המציאות לאפשרית, לא משנה איפה אתה או ממה אתה סובל".
יש הרבה דברים שמפריעים לנו בחיפוש אחר האהבה, והשנה יצא קליוסטרו, קוסם בפני עצמו, לחקור אותן. במסגרת המסע המרתק שלו לאיתור ושירוש מחסומי האהבה, שלווה בטקסט ובסרטוני וידאו, נפגש קליוסטרו עם אנשי מקצוע, בהם פסיכולוגית, מאמנת אישית, מומחה למשוב ביולוגי ועוד. כמה נשים אמיצות נבחרו לעבור את התהליך, וחלקן גם שיתפו את הגולשים בחוויותיהן עד כה. השנה יצטרפו לפרויקט גם כמה גברים. אני מקווה שכולם יצליחו להתפנות לאהבה ולמצוא אהבה טובה.
מה עוד נאחל לנו לקראת שנת 2011 ביחסים?
- הדף של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
